מגמתו של אילתור
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1621
מגמתו של אילתור
ביסודו של הלחן נמצא, כנראה, האלתור, שמשמעו פיתוח חופשי בזמן הווה של קו נעימתי על ידי מחבר מוסיקה. אך ניתוח פשוט של נעימה – גם על יסוד אינטואיטיבי – יכול להראות שלנעימה יש איכות תכנית שמעניקה לו מגמה מסויימת.
מגמה זו יכולה להיות בעלת תוכן רוחני שיבוא לידי ביטוי בצורה רגשית, אך שתיתפס כבעלת משמעות רוחנית בעלת אופי של ערך מסויים. לארבעת התוים הראשונים של הסימפוניה החמישית של בטהובן, למשל, יש אופי דרמטי שמתאים לערכים בעלי זהות מסויימת ולא אחרת – וכך הוא גם עם התוים הראשונים של "לאליס".
מתוך ידיעה על אמנים כמו בטהובן ודומים לו בני תקופתו יודעים אנו כי האילתור על נושא נתון היה אחד מקבוצת פעילויות שהמחבר נתבקש לבצע בפומבי ונחשב לאחד הטובים בכך בזמנו ומקומו. צורת העבודה של המחבר על יצירה מורכבת כמו סימפוניה היתה, למעשה, פעולה של אילתור על הנושאים שראה כנושאי היסוד של היצירה – עד שהיה מגיע למה שנראה לו כ"אילתור המושלם", שאותו הפך לפרק תזמורתי.
מבחינה זו, הפרק הראשון של הסימפוניה החמישית של בטהובן הוא, למעשה, אילתור מתוזמר על הנושאים הראשיים שאחד מהם הוא זה שביסודו של הנושא שאנו שומעים בתחילת הפרק. ניתוח של המשמעות הערכית של המוסיקה ברמה של ערכים רוחניים יחשוף את הטווח העצום של האפשרויות הנעימתיות שהיה מקובל בתקופה הקלאסית והרומנטית.
כך או כך, אופי הנעימה הקיים במוסיקה הקלאסית-רומנטית הוא בעל מגמה תכליתית, שלרוב יש לה ערך ותוכן מוגדרים, כמו עצב, שמחה וכיו"ב. אין אלה, לרוב, מוגדרים באופן מושגי מלא, אך המאזין להם חש שמדובר במגמה מובהקת, אשר באה לידי ביטוי גם באילתור, שלעתים קרובות מוקדש לו חלק מיוחד ביצירה, ובאופן שמתאים לכך במיוחד ביצירה קונצרטית.
ביחס לזמננו, שממנו נעלם כבר נוהג האילתור כחלק מפעולת האמן המבצע, כבש את מקום האילתור במוסיקה אילתור הג'אז. אך אילתור הג'אז הוא לא סתם אילתור; ניתוח של הנעימות המקובלות על ידי המאזינים של סוג מוסיקה זה מראה שהג'אז מבוסס על מגמה ערכית מסויימת, והאילתור שלו הוא מגמתי, אילתור בעל אופי מסויים: ביחס לשאר סוגי המוסיקה והנעימות הקיימות בה, אילתור הג'ז מבוסס, למעשה, על נעימה חסרת נעימתיות, כלומר חסרת תכלית.
לעומת האילתור חסר המגמה התכליתית, המאלתר בקונצ'רטו רומנטי או קלאסי עושה זאת במסגרת התנועה אל סיום הקודה שהיא תנועה תכליתית, נבחרת ולכן גם רומנטית.