אופרה מי יודע?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1758
אופרה מי יודע?
או: מה הקשר בין "דון ג'יובני" לפוליטיקה הישראלית?
סביר שהתשובה הנפוצה על שאלת כותרת זו תהיה "את מי זה בכלל מעניין?". אך לגבי התייחסות זו שומה עלינו לשאול "את מי זה צריך לעניין?" כי התשובה לכך היא: "את כולנו." כן, כדאי שהציבור הישראלי יידע יותר לגבי עולם האופרה. ולא מדובר בצורך להתמחות בנושא האופרה מטעמים של העשרה תרבותית, אלא בכדאיות שנושא עימו הדבר במונחים של התמצאות בלשונה של התרבות שבה אנו חיים.
שכן הקשר בין אמנות זו לתרבות הכללית מתבטא במונחי יסוד שמקורם בעולם האופרה, אשר מתפקדים גם בתחומים רבים אחרים; עולם האופרה כולל רק עשרות מעטות של יצירות מושלמות, אך מידת תחכומה ורמתה הגבוהה של אמנות זו הביאו לכך שכל אחת מיצירות אלה הפכה לעולם עצמאי של מושגים, המשמשים כאמצעי חשיבה והבעה למי שמתמצא בהם.
על אף ש"אופרה" הוא מושג רחוק ביותר ממודעותם של רבים מאיתנו, הישראלים, מושגי עולם האופרה כרוכים בהוויה התרבותית הישראלית, שהיא חלק בלתי נפרד מן התרבות המערבית. דרך מרחק זה מומחשים הפערים הקיימים היום בתרבות המקומית, שכן מושגים מעולם האופרה הם חלק מהשפה שבה מדברת התרבות העכשווית. בהקשר זה, תפיסת חוסר הרלוונטיות של האופרה על ידי רבים מאיתנו מוצאת את עצמה חסרת אונים אל מול שפע הופעותיו ואיזכוריו של עולם האופרה בישראל של תחילת שנת 2009, על בימת האופרה, באולם הקונצרטים וגם על מסכי הקולנוע.
דוגמה אחת להיות האופרה גורם פעיל בישראל של היום נוגעת לביצועה לאחרונה של האופרה הנודעת של מוצרט, "דון ג'יובני", בביצוע קונצרטי בהיכל התרבות בתל-אביב. בהקשר המבצע האמנותי הגדול הזה, המהווה הישג גדול כשלעצמו, רואיין המבקר המוסיקלי חנוך רון בגלי צה"ל כשהוא מתבקש לדבר על האופרה. מר רון ניתח בשידור חי חלק מדמויותיה הראשיות של "דון ג'יובני" וכאשר תיאר את דמותה של דונה אנה, אחת מהנשים שאותן פיתה באופרה האציל הנואף דון ז'ואן (שהוא שמו הידוע יותר בציבור של דון ג'יובני), השתפך כל כך בנסיונו לתאר את האופי המסוים של צדקנותה, עד שהגיע לאמירה "היא ממש מתנחלת"...
כדי לדעת למה התכוון רון בדבריו יש צורך, כמובן, להכיר את הדמות האופראית שעליה דיבר. עצם השימוש בדמותה של דונה אנה של מוצרט כדי להביע דעה פוליטית עכשווית היא דוגמה מצוינת לדיבור בשפה שאיננה מובנת לרוב הציבור, שכן מדובר בשפת העולם שברא מוצרט ב"דון ג'יובני". הבנת דברים מסוג זה איננה כזו שיכולה להיעשות דרך מילון מונחים פשוט, בשל העובדה שדמות אופראית טובה מכילה בתוכה ערכים שאינם ניתנים להעברה שלמה אל מחוץ למסגרת היצירה שבה היא מופיעה. לפיכך דורשת הבנה כזו מן האדם המעוניין להשיגה להכיר מקרוב את כלל התחום שבו מדובר.
אך מה הדבר העושה דיון מסוג זה בעולם האופרה למשמעותי עבורנו יותר משיח מקצועי בין מומחים, נאמר, בגידול תרנגולות, לגבי סוג התערובת הכדאי ביותר להגיש להן, לתרנגולות, כארוחה?
העובדה שהדברים נאמרו בגלי צה"ל.
זה שחנוך רון מצא לנכון להעביר לחיילי צה"ל ערכים באמצעות דמויות מ"דון ג'יובני" מראה עד כמה נראה לו דבר זה חלק טבעי בתרבות – וגם עד כמה נראה לעורכי גל"צ שעולם האופרה שווה בהתייחסות מסוג זה על גלי האתר בתחנה שפונה אל חיילי צה"ל. אין ספק בכך שבחברתנו מעניקה התייחסות מסוג זה לתחנת שידור נופך של רמה תרבותית גבוהה, שכן על אף מיעוט ההבנה לגביה, כך נתפסת האופרה בתרבותנו.
את הבורות בתחום האופרה מחזקות תופעות הנוגעות לפוליטיקה; לעתים קורה שתחום אמנותי שלם נחסם בהבנתו לפני הציבור בשל סיבות לא אמנותיות בכלל. כזהו, למשל, המקרה של ואגנר:
אחת הדמויות השנויות במחלוקת בעולם אמנות המוסיקה בישראל היא זו של ריכרד ואגנר, המהווה את מרכזו של ויכוח ציבורי עז מאז מלחמת העולם השניה. השילוב בין גאונותו האמנותית של מחבר אופרות זה עם גישתו השלילית כלפי העם היהודי והיותו אהוד על בכירי המשטר הנאצי הביאו מחד לחרם על ביצוע והשמעת המוסיקה שלו ומאידך להתנגדות חריפה למגמה זו, בטענה שאין קשר בין אמנותו למגמות פוליטיות הקשורות בו.
בערך הקצר על ריכרד ואגנר באנציקלופדיה של הרב רפאל הלפרין נזכר המלחין בעיקר בשל דעותיו האנטישמיות, מבלי שהקורא מקבל מושג על היקף יצירתו האופראית. כך, היותו של ואגנר אחד מגדולי מחברי האופרות בהסטוריה נעלמת מעיניו של הקורא בספר כליל בשל ההתייחסות אליו כאנטישמי וכמי שהיה מושא הערצתם של הנאצים, אף כי יש להניח שרבים מהשותפים למשטר הנאצי, כמו רבים מהציבור הכללי, לא שמעו מימיהם את צלילה של מוסיקה אופראית.
אך בסרט "מבצע ואלקירה", המוקרן בימים אלה על מסכי הקולנוע בישראל, יש למוסיקה של ואגנר איזכור מעניין; בחלק ממנו מופיע היטלר הפוסק כי מי שאינו מבין את ואגנר אינו מבין את הנאציזם. חלק זה בתסריט הוא דוגמה להבנה ולהכרה של יוצריו את העובדה שעבור בני התרבות הגרמנית שנחשפו לאמנות הואגנריאנית היוותה האופרה של ואגנר מאגר רגשי שיש בו כדי לבאר את התשתית הפסיכולוגית והערכית של הנאציזם.
האם באמת נכון הדבר? הניתן לקשור סוג כזה של קשר ערכי בין יצירה אמנותית מסוג מסוים לערכיו הרוחניים של עם? כדי לקבל על שאלות מסוג זה תשובה חד משמעית צריך, מן הסתם, ללמוד במה המדובר. אולי יש צורך, בהקשר זה, לחקור לעומקה של יצירתו האופראית של ואגנר ולבדוק עד כמה מחוברת היא לערכי היסוד של העם הגרמני ובאמצעות בדיקה זו גם עד כמה ניתן לקשור בינה לבין ההתדרדרות התרבותית שהתרחשה בתרבות זו במאה ה20.
במלים אחרות, כדי להשיב על שאלות משמעותיות אלה קיים צורך לדעת אופרה.