נצחונה של אי התבונה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1428
נצחונה של אי התבונה
על ג'ז בשחרית המוסיקה הקלאסית
בבוקר יום ששי, בשעה שלרוב משמיעים בה קטעי מוסיקה קלאסית לטובת בני אדם שנמצאים במצב של התעוררות, הושמע ב"קול המוסיקה" תכנית מוסיקלית שכללה עיבוד של ג'אז ליצירה קלאסית משל הנדל. סביר שלא רבים הם המודעים לכך ששילוב זה של קטע ג'ז ברצף שכמעט תמיד היה מוקדש למוסיקה קלאסית מהווה, למעשה, חלק מתהליך כרסום מתמיד שעוברת המוסיקה הקלאסית בערוץ זה בשנים האחרונות. בשל היות שידור המוסיקה בכלל והמוסיקה הקלאסית בפרט מזה שנים רבות במעמד של מונופול ממשלתי של רשות השידור הממלכתית, אומר הדבר שלחובבי המוסיקה הקלאסית לא נותר בישראל מקום שבו הם מובטחים ברצונם לשמוע אותה, מבלי שיופרעו.
במשך השנים האחרונות הולך מעמדה של המוסיקה הקלאסית ומתערער בשידור הציבורי על ידי סוגי מוסיקה שיש ספק גדול לגבי איכותה הסגולית; בד"כ היה מדובר במה שקרוי מוסיקה "מודרנית", שבה החליפו את הכללים שהיו נהוגים בעולם המוסיקה הקלאסית היבטים לא קלאסיים, חדשניים באופיים, אשר ערערו את החוקים המקובלים בתחום זה, תוך ניצול המחשבה החדשה בתחום המוסיקה ה"מתקדמת". ניצול זה התבטא בהענקת לגיטימציה ליצירות מוסיקליות המכילות גורמים שמקומם לא ייתכן במוסיקה של העבר הקלאסי – ולהיפך: בהיעדר גורמים כמו נעימות והרמוניות הערבות לאוזנו של המאזין.
אף כי מוסכמות המוסיקה הקלאסית, אשר נתבצרו בה במשך מאות שנים, לא זכו מעולם לאישור מגורם חיצוני, הרי שבפועל, משמעותו המעשית של הדבר שלעיל היא הפרת חוזה לא חתום בין יוצרי, מנגני ומשמיעי המוסיקה הקלאסית לבין המאזינים להם לאורך דורות רבים, השואבים מהם הנאה ונחת, ופגיעה קשה בחווייתם האמנותית באמצעות מוסיקה רעה.
מנקודת מבט רעיונית יש בהחלפתה של מוסיקה קלאסית בג'ז משום הצהרה, שכן בזמן שהמאפיין היסודי של הג'ז הוא האילתור, כלומר הענקת השליטה במוסיקה לגורם אינטואיטיבי-רגשי, האופייני לרוב לאילתור (הנהוג במוסיקה הקלאסית רק בהקשרים של ציון מיוחד כי יש מקום לאילתור), המאפיין את המוסיקה הקלאסית הוא תכנון ופעולה מוסיקלית הכפופה לתכנון זה, והמצייתת לו בקפדנות.
לאור זה מהווה חדירת הג'ז למוסיקה הקלאסית את נצחונה של אי התבונה על התבוני. הדבר משתלב עם המונופולין הממלכתי שקיים בתחום זה, שכן כניסתו זו של הג'ז לא הוחלטה על ידי השוק החופשי אלא על ידי הצוות השולט בשידור המוסיקלי, אשר לקח לעצמו את מקומו הטבעי של הציבור, מבלי לברר עימו את הדבר בצורה הראויה: באמצעות בחירתו החופשית כצרכן במוסיקה המקובלת עליו.
כך חוברים להם אי המוסריות המוסיקלית ואי המוסריות הכלכלית זה לזה ומוציאים מידיו של המאזין התמים, שאינו מודע למזימה המכוונת נגדו מצד המוסד הממונה, הפוגעת בזכותו להאזין למוסיקה שאותה הוא תובע באמצעות טעמו הפשוט, מבלי להבין שטעם זה מייצג את זכותו לבחירה חופשית, אשר מאז קום המדינה נפגעה על ידי השליט הרוחני, שהחליט עבורו מה שומה עליו להעדיף מוסיקלית ואילו ערכים עליו לאהוב, גם אם אזניו אינן אוהבות את הדבר.