552 דמוקרטיזציה מזרח תיכונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:17
- כניסות: 998
תגובות לאירועי היום אדר א' תש"עא
דמוקרטיזציה מזרח תיכונית.
הנאיבים שבינינו, המקווים שמה שמתרחש בארצות ערב מעיד על תהליכים של חופש, לא הבינו, כנראה, מעולם את טבעם של הערבים ו/או את הדרך השונה שבה מבין האדם הערבי את תהליכי הדמוקרטיה.בתוך כל שטף המידע שאנו מוצפים בו לגבי ה"תהליכים הדמוקרטיים" המתחוללים היום במדינות ערב צריכה לבלוט לעיניים ישראליות העובדה שבתוך המהפכה ה"דמוקרטית" הזו לא מוצא לנכון שום ערבי – אזרח יחיד, ארגון או איש רוח – להגיד מילה טובה לטובת ישראל על כך שכדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מזה למעלה ממחצית המאה העניקה השראה כלשהי לרוח החופש המתגברת במזרח התיכון.
למי שמבין מעט את המנטליות הערבית ברור שאפילו אם היה עולה רעיון מסוג זה בדעתו של ערבי כלשהו הוא לא היה מעז לרמוז שניתן לגלות שביב של חיוביות במדינת ישראל, שכן זה היה מסמן אותו מיידית כאויב. ככזה, הוא לא היה רק אויב העם אלא גם אויב ה"מהפכה"...
המבחן האירני.
לעתים מבצע פושע פעולה חוקית לגמרי שמהווה רק מבחן שנועד לבדוק את אופי ההתמודדות של קרבנותיו, באשר אין הם יכולים להצביע על פגם כלשהו בהתנהגותו. מצב דומה מתקיים היום: לכאורה לא ניתן למצוא פגם כלשהו בהפלגתן של שתי ספינות מלחמה אירניות בתעלת סואץ אל מי הים התיכון. אך די בכך כדי לגרום לרבים וטובים מבין קרבנותיה בכוח של האלימות האירנית כדי לחוש באי נוחות רבה.
ולכל מי שינסה להאשים את ישראל או ארה"ב בפאראנויה מוגזמת בהקשר זה צריך לומר כי די בעיתוי שבו בחרה אירן לצורך הפלגה זו כדי להעיד על המבחן שהיא עורכת בפעולתה להבנת העולם כולו את המצב.
הפחדן על הגדר.
אחרי שנים של נסיונות לא מוצלחים להשכין שלום בין ישראל לפלסטינים, מנסים האמריקנים ליישם את בשורת השלום שלהם בסכסוך המתחולל בלב העולם הערבי. בימים אלה מגיע לשיאו הנסיון הדיפלומטי האמריקני למצוא נוסחה שבה יוכלו הצדדים הלוחמים בעולם הערבי להגיע לפשרה והנסיון הנאיבי של אכילת עוגת ההפגנות ההמוניות של הרחוב הערבי תוך השארת השלטון שלם על מכונו מתבטא בהודעותיה של ארה"ב לעולם הערבי.
כשהם יושבים על הגדר שבין המחנות הנצים מנסים נציגי ארה"ב שלא "לתפוס צד" במריבה ולפיכך הם מבקשים מ"כל הצדדים" לשמור על "איפוק" ו"לא להיגרר לאלימות". בדברים אלה יש סכנה גדולה יותר מנאיביות. בשפת הערכים של העולם הערבי ניתן להבין גישה זו רק בצורה אחת: פחדנות.
מה שהאמריקני מעולם לא למד הוא שכמו כלבים, הרודפים ביתר עוז את מי שהם חשים בחששו מהם, יודע העולם הערבי מאז ומתמיד לזהות את פחד המערב מפניו ומגביר, בהתאם לכך, את איומיו, אלימותו וזלזולו כלפיו. במצב כזה, שבו היכולת להפחיד היא המטבע הקובע את ההכרעה במלחמה, מנצח הטרור הטהור – זה של הרוצחים - ומי שיסבול מהקצנתה של האלימות יהיה ישראל, שכן אין שום סיבה לחשוש מפניה...
מיהו האויב האמיתי?
במשך זמן ארוך נמנעו מדינות העולם החופשי מליזום פעולה צבאית נגד לוב בשל החשש מכוחה הצבאי. קדאפי, השליט הרודן של מדינה זו, שהוכיח פעמים רבות כי הוא איננו מסוכן פחות מסאדם חוסיין, מלמד היום את העולם כולו שיעור בטבע הכוח הצבאי של משטר עריצות – שלא פחות משהוא מכוון להגנה על האזרחים מפני איומים חיצוניים, הוא מיועד להגן על השליט, שהוא אויב העם האמיתי, מפני האזרחים.
שוב ושוב שומה על כולנו ללמוד מן הדוגמה הלובית כי במדינה לא חופשית, מחונך הצבא על ידי השלטון לראות את האזרחים כאויב המדינה לא פחות מהאויב החיצוני המאיים עליה מעבר לגבולותיה.
כאזרחי מדינת ישראל, אשר רובם ככולם מאמינים בכך שמדינתם היא חופשית, כדאי להזכיר לחיילי צה"ל, כאשר אלה באים לפנותם מבתיהם או להרוס אותם, מיהו האויב האמיתי של ישראל.
אוהד קמין