557 חדשות ברוח נבואית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:20
- כניסות: 960
תגובות לאירועי היום ניסן תש"עא
חדשות ברוח נבואית.
במהדורת החדשות הטלוויזיונית שפתחה את אחד מערבי השידורים הוצג נושא הבאתו לישראל של אבו סיסי, החשוד בפעילות עויינת, לאחר שנחטף באוקראינה. בהקשר זה מצא לנכון מנחה התכנית, דן מרגלית, לציין כי אוקראינה לא מחתה על חטיפתו של האיש בתחומה על ידי ישראל.
אמירה מסוג זה על ידי מנחה בתקשורת הממלכתית היא בעיתית, שכן היא עלולה לגרום לישראל נזק גדול אם תילקח על ידי גורמים עוינים כרעיון ששווה לבנות עליו. אך מעבר לכך, מעניינת היא גישתו של איש חדשות אשר איננו מדווח על מה שקרה אלא על מה ש(לפחות בינתיים) לא קרה...
שאלה של סבירות.
באותו ענין, נמסר כי חטיפתו של אבו סיסי על ידי ישראל נעשתה כדי להשיג ממנו מידע על מקום הימצאו של גלעד שליט. אך נשאלת השאלה האם לא סביר להניח שפעולה מסוג זה היתה הדבר הנכון לעשותו לגבי כל אחד מבכירי החמס שמנהלים מו"מ עם ישראל בנושא זה (ישירות או בעקיפין) – והאם אין ביניהם כאלה שניתן למצאם במקום קרוב יותר לישראל?
לאן חוזרות הטעויות?
מקובל ש"טעות לעולם חוזרת", אך בעל הטעות מחוייב לקחת עליה אחריות ואף לשלם על נזקיה; הקשר בין הודאת המשטרה בכך שמסרה דיווח "לא נכון" לגבי אירועי חוות גלעד לבין הודאתו בטעות של החוקר גולדסטון ביחס לדו"ח שחיבר נגד פעולת ישראל בעזה, הוא זה של הכרה באשמה, אך מה לגבי האחריות? להבדיל, מדובר לאחרונה על השבתם לידי רוסיה של נכסיה (לכאורה) המצויים בירושלים ולא פעם בשנים האחרונות נסעו מדינאים ישראליים לרוסיה. אך שום מדינאי ישראלי לא מצא לנכון להזכיר את חטאיה של בריה"מ, אשר סייעה רבות למדינות ערב שנלחמו בישראל, וגם היא מעולם לא מצאה לנכון להכיר במעשיה נגד ישראל כמוטעים או לקחת אחריות על הנזקים שגרמה לה.
שכן הרעיון של "מודה ועוזב ירוחם" מוציא מן הכלל את מי שאינו מודה באחריות – וקל וחומר שלא בטעות. לפיכך מעניין באם תמצא מדינת ישראל לנכון להגן על תביעות הולמות בנושא זה מצד הנפגעים.
כאחד האדם?
משה לדור פרקליט המדינה הצהיר כי בפסיקת עונשו של הנשיא קצב הוכח כי במשפט הישראלי גם הנשיא לשעבר הוא "כאחד האדם" והכל שווים לפני החוק.
אך קיים ספק גדול באם הטיפול שקיבל הנשיא מתחילת הפרשה היה באמת כזה שניתן לראותו כתקין.
למעשה, לאור העיסוק הציבורי הרב במשפט – שבו היתה פעילותן של קבוצות פוליטיות רבה במיוחד – מן הנמנע הוא שעל רקע הדיון הציבורי הרחב, ההדלפות לתקשורת, הלעז והשמועות יכול היה בכלל בית המשפט, אף אם ניסה ככל יכולתו, להעניק למר משה קצב את היחס שהוא אמור להעניק לאחד האדם...
מקורות השפע.
40 מיליארד דולר הוא אחד הנתונים שננקבו כמה שאולי יקבלו הפלסטינים כדי להקים מדינה, כשחלק מן הסכום מוגדר כפיצויים על "השטחים שיפסידו" בהסכם העתידי. בידיעה זו, שלא ברור מה מקורה, לא נמסר מי ישלם את הכסף הזה, אך אף כי מקורותיה אינם ברורים, קיים בה רמז ברור לכך בעצם העובדה שהסכום שבו מדובר הוא בדולרים, שכן מקור השפע הדולרי הוא אחד: משלם המסים האמריקני.
מה שנותר הוא לשאול באם נתן משלם מסים זה את הסכמתם לתשלום דמי סחיטה גדולים כל כך מכיסו הפרטי לכיסיהם הפרטיים של הסחטנים המחזיקים בבני ערובה רבים כל כך. אך עם או בלי הסכמתו, נראה שבכל מקרה ישלמו, בסופו של דבר, אזרחי ישראל את מחיר הטעות של מנהיגיהם.
אוהד קמין