561 השתיקה הרועמת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:24
- כניסות: 960
תגובות לאירועי היום ניסן תש"עא
השתיקה הרועמת.
יותר מכל דבר רעש אחר רועמת לאחרונה שתיקתה של ישראל לנוכח הידיעות לגבי יחסי הקרבה החדשים שבין הרשות הפלסטינית לחמאס. אם היה לישראל חוט שדרה מוסרי אמיתי הוא היה מתבטא בתנאי/אולטימטום חד משמעי מצד מדינת ישראל, המצהיר על ניתוק יחסים גמור עם הרשות הפלסטינית ו/או על מצב מלחמה שיתקיים בין ישראל לבין הרשות באם תתקיים הסכמה או קשר כלשהם בין הרשות לחמאס – ושום אדם בעל שכל ישר אינו זקוק לנימוק כלשהו כדי להסביר את הסיבה הברורה כשמש לדבר.
מקומו של האויב.
ביחד עם ההודעה על הריגתו של אוסמה בן לאדן טרח הנשיא אובאמה להדגיש כי אין הדבר מבטא מגמה נגד המוסלמים ככלל וכי בגופת הרוצח נהגה ארה"ב לפי "מנהגי האיסלם והמסורת המוסלמית".
אך בזמן שבו הביעו דברים אלה את הנסיון אמריקני להרגיע את הרוחות בעולם המוסלמי, לא ברור אם לא יקומו נגד המעשה אויביה של אמריקה מבית בטענה כי ההריגה אינה צודקת כי בוצעה ללא משפט הוגן...
שכן, כפי שיודע כל מי שמעורב במלחמה נגד הטרור העולמי, בזמן שלצורך גילוי מקום המסתור של האויב הרחוק נדרש עשור שלם, נמצאים אויביו הגדולים ביותר של העולם המערבי דווקא בביתו.
תעודת עניות.
יום לפני יום השואה סיפרו במהדורת חדשות הבוקר כי הממשלה מקימה ארגון שייצג את ניצולי השואה. במונחים מעשיים אין יוזמה זו אלא תעודת עניות של המדינה, מכיוון שהיא, ביסודו של דבר, הארגון שהתיימר לייצג את ניצולי השואה כבר משנות החמישים ואף קיבל לשם כך משאבים הגונים.
בהקשר זה, מהווה ההודעה על הקמת ארגון שיסייע לניצולי השואה צורה של העברה והתחמקות מאחריות.
בגידה סדרתית.
בכך שהנשיא מובארק נאלץ היום, לאחר שהודח מן השלטון, להתמודד לבדו עם מתנגדיו, המאיימים להביאו לבית משפט על מעשיו בזמן שלטונו, ביצעה ארה"ב, במונחים של המזרח התיכון, טעות גדולה: למעשה, הוכיח בהפניית עורף זו לבן-ברית הנשיא אובאמה שלא ניתן לסמוך על ארה"ב שתקיים את הבטחותיה, ולפיכך שלא ניתן להתייחס להסכמים שנערכים עימה ברצינות. במחדל זה שיחקה למעשה הפוליטיקה האמריקנית לידי מתנגדיה הערבים, הטוענים מאז ומתמיד כי ישראל והמערב הם "נטע זר" באיזור המזרח התיכון.
אך במובן מסוים, יש בבגידה זו גם משום השתלבות במרחב, שכן את בגידתו של אובאמה במובארק ניתן להבין גם כמעשה ששואב השראה מערכי הבגידה הסדרתית שבה נוקטת ישראל מזה זמן רב; למעשה, הציג הנשיא האמריקני את עצמו בהקשר זה כתלמיד של ישראל, שממשלותיה בגדו שוב ושוב באזרחיה ובעלי בריתה כמו צד"ל מלבנון, המשת"פים הערבים, ההתיישבות היהודית ביו"ש, יונתן פולרד ובעצם במי לא?
הצד השני של מצעד החיים.
ביום השואה מתקיים במחנה ההשמדה אושוויץ "מצעד החיים" שבו משתתפים צעירים ישראליים רבים. האירוע משמש כחלק ממאמץ ההנצחה של זוועת השואה, אך יש לו גם צד שני המחייב מחשבה: כמדינה וכאומה נפלה פולין כבר בשלב הראשון של מלחה"ע השניה בידי הגרמנים, אך אזרחיה לא גילו התנגדות מיוחדת לזוועה שנעשתה בארצם לעם היהודי. למעשה, יש בעצם בחירתם של הנאצים להקים דווקא בה - ולא בארץ כבושה אחרת - מחנות השמדה משום עדות לשיתוף הפעולה שלו זכו הנאצים בנושא זה.
מבחינה זו יש מקום להטיל ספק בצדק שיש בתרומתה הקבועה של ישראל, דרך משלחותיה השנתיות לפולין, שגילויי האנטישמיות הגסים בה לא פסקו גם אחרי המלחמה, שלא לדבר על כך שגם את חובותיה לעם היהודי, שהותיר בה נכסים רבים, עדיין רחוקה פולין מלשלם עד תומם.
אוהד קמין