אני, אין ראנד והיהדות

 

אני, אין ראנד והיהדות

(מכתב פתוח לכל המעוניין)

בשנת 1994 היה לי הכבוד להתעמת משפטית עם מדינת ישראל לאחר שהכרזתי מרד רעיוני נגדה. על שולחנה של השופטת ברכה אופיר הנחתי, כתמיכה וביסוס של עמדותי, את היסודות ההגותיים של המרד שיזמתי. אלה כללו את הספר "מרד הנפילים" של אין ראנד וכתב הגנה אשר התבסס פילוסופית על העקרונות שנוסחו על ידה.

זה המקום לציין כי מאז ימי נעורי למדתי את הפילוסופיה של אין ראנד ועסקתי כמעט במשך כל חיי בחקירתה ובהפצתה של פילוסופיה זו. יסוד המרד הרעיוני שיזמתי התבטא בפעולת הבאת ההיבט הפוליטי של פילוסופיה זו לכדי יישום מעשי. ואכן הביא הדבר לכך שאולם בית המשפט הפך לשדה עימות פילוסופי בין אין ראנד לנציגי הממשל בישראל.

מאוחר יותר, לאחר סיום המשפט, מצא עימות משפטי זה את דרכו אל הספרות המשפטית הרשמית של מדינת ישראל ושם, ברשומות, יכול המעוניין למצוא את מה שלפי הידוע לי הוא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה התעמת בית משפט עם הפילוסופיה של אין ראנד.

בסיום משפטי נידונתי למספר חדשי מאסר. את הדברים ליווה גם סיקור תקשורתי, אשר סייע לי לקדם באמצעות ראיונות וכתבות שנתפרסמו בעניני את נושא הפילוסופיה של אין ראנד. בתקופה שבה התקיים המשפט ניהלתי בישראל את פעילותה של קבוצת אנשים שעסקה בלמידה והפצה של הפילוסופיה של אין ראנד, תוך כדי שיתוף פעולה וחלוקת מידע עם ידידים בחו"ל ובכלל זה עם הנהלת מכון אין ראנד בארה"ב. מנהלו של המכון דאז, מייקל ברלינר, אף סייע לי במכתב תמיכה במשפטי, שאותו הגשתי לבית המשפט ואף ביקר אותי מאוחר יותר בבית הכלא שבו ריציתי את עונשי.

בשנים שאחרי משפטי ומאסרי המשכתי לנהל את פעילות קבוצת תלמידי ותומכי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, תוך כדי פעילויות מחקר מקבילות בתחומים נוספים, שכללו פעילות פוליטית, תרבותית ולימודית. פעילויות אלה כללו חקר של המסורת היהודית ויזימת פעולות לצורך הגנה על זכויות האדם בישראל תוך התקרבות לגורמים לאומיים בפוליטיקה. בהקשר זה כדאי לציין כי ההתנגדות לפגיעה בזכויות האדם מצד השמאל היוותה את המשכה היישומי הטבעי של מגמה פוליטית שהתקיימה מאז ומתמיד בכתביה של אין ראנד, כפי שהיתה היסוד הראשי של הצהרת המרד הרעיוני שבו נקטתי נגד מדינת ישראל.

כאן נכנסה לתמונה היהדות. מזה שנים לא מעטות שבהן עסקתי גם בחקירת היהדות, נתגלו לי קשרים והקבלות בין רעיונות המסורת היהודית לאלה של הפילוסופיה של אין ראנד. קשרים אלה, שהלכו ונצטברו לכדי מסה משמעותית, הצביעו על כך שסביר שמדובר בשני צדדיה של מגמה רוחנית אנושית אחת, שהיהדות העתיקה מביניהן והפילוסופיה של אין ראנד החדשה. התאמה זו שגיליתי בין גישת אין ראנד לגישת היהדות עוד לפני משפטי אפשרה לי לבסס חלק ממאבקי המשפטי גם על המסורת היהודית וכך עשיתי, כשצירפתי לכתב ההגנה שהגשתי לבית המשפט, בנוסף לדברי הוגים כאין ראנד, גם מובאות יהודיות.

היהדות הייתה אחד ממספר רב של נושאים ותחומי ידע רבים שחקירתם נעשתה על ידי ועל ידי חברי במשך מספר שנים לא קטן, כבר החל מאמצע שנות השמונים. את החקירה בתחום זה הגבירו קשרים שנוצרו בין קבוצתנו לבין אנשי רוח דתיים שמהם למדנו על המסורת ובעקבות ההיחשפות לחומר המסורתי התקרבו מספר תלמידי אין ראנד ליהדות והיו לשומרי מצוות.

תלמידי פילוסופיה אחרים דחו את היהדות על הסף, כשהם מצהירים על "שמירת אמונים" לפילוסופיה של אין ראנד, על יסוד היותה אתאיסטית ולפיכך, לדעתם, גם מנוגדת לדת. דווקא על יסוד החזקתי בגישה פילוסופית המבוססת על השכל היה ברור לי שמבין שתי הקבוצות המתנגדות הללו, הטעות של השניה ברורה; שכן היא ראתה בהתקרבות לדת טעות מתוקף ההנחה שאין ראנד מתנגדת באופן גורף לדת ולא היא: אין ראנד היתה, אמנם, אתאיסטית אך לא רק שלא היתה מתנגדת לדת בכלל (ולדת היהודית, שאותה הכירה רק באופן שטחי ביותר, בפרט) אלא אף מצאה בדת ערכים חיוביים רבים, שאותם הדגישה בהזדמנויות רבות, שלא לדבר על כך שאף לא הוציאה מכלל אפשרות את קיומו של אלוהים, מה שביטאה גם באחד ממכתביה.

מנקודת המבט שלי העלה המחקר בנושא המסורת היהודית שאלות פילוסופיות לא פשוטות, במיוחד לגבי חלק מהנחות היסוד של המסורת. כתלמיד הפילוסופיה של אין ראנד בחנתי שאלות אלה מנקודת מבט תבונית, תוך עבודת בירור עמוקה, אך דאגתי להבחין בין הרמה הרעיונית-פילוסופית של הטיפול בנושא הדת לבין הרמה הפוליטית.

הטעות שבדחייתם של תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד את התקרבותם לדת של חלק מעמיתיהם הוכחה על ידי כך שלמעשה לא הציבו התנגדות רעיונית אמיתית לפעולה זו, מבלי להבין שהמשמעות הבלתי נמנעת של התנגדות בלתי מבוססת מסוג זה היא לא רק' ביטוי של חוסר תבוניות אלא אף של פגיעה בזכויות האדם היסודיות של מי שמחליט להתקרב לגישה רעיונית כלשהי. למותר לציין כי אל לו לאדם חושב לקחת חלק בכך.

לפיכך, אף כי הידע שבידי בנושא המסורת היהודית עדיין לא הגיע לכלל ודאות שתצדיק, מבחינתי, באופן מלא החזקה באמונה, היתה ברורה לי הטעות של מתנגדי הדת, אשר מערערים על זכותו של אדם לחיות בהתאם לאמונתו ואינם רואים את הערכים החיוביים הברורים שקיימים במסורת. ענין אחרון זה, המבוסס על בחינתי את העובדות בהתאם לפילוסופיה של אין ראנד, הביא אותי להמשיך ללמוד ולחקור את מה שנראה לי כקשרים משמעותיים בין גישת היהדות לאין ראנד.

מלכתחילה לא מיהרתי לקפוץ למסקנות ועל אף שהיו שהעלו נגדי ביקורת מסוג זה, נזקק הייתי לשנים לא מעטות של בירורים מעמיקים לפני שמצאתי לנכון להניח על השולחן את הגיגי, וגם אז הקפדתי בכל הזדמנות של הצגת רעיונות אלה להציגם כתיאורטיים בלבד. גם כאשר חשתי מאוחר יותר כי מדובר בתגלית בעלת חשיבות, הנושאת השלכות לעתיד, חפצתי לבדוק את הנושא לעומקו. בשל הכרתי בעובדה שקיימים מומחים גדולים ממני בפילוסופיה בכלל ובשיטת אין ראנד בפרט, הדבר שנראה לי המתאים ביותר לעשותו לבירור הנושא הוא הצגתו לפני מומחים בנושא הפילוסופיה של אין ראנד, תוך דגש על החשיבות שיש בנושאים אלה לרבים מתלמידיה של פילוסופיה זו.

לדאבוני, מה שקרה בהמשך התרחש בדרך שלא הייתה בשליטתי: ראשית לכל לא הצלחתי להביא לעימות פילוסופי ראוי אף אחד מראשי הממסד ה"רשמי" של הפילוסופיה של אין ראנד – ושנית, ספגתי מממסד זה יחס שלילי שהתבטא בהוקעתי המוסרית על יסוד אישי.

דבר זה, שהתרחש פחות מעשר שנים אחרי שהתקיים משפטי, ביטא את האבסורדיות של גישה זו שכן בפגיעה בי, שביטאה את חוסר מוכנותו של ממסד זה להתייחס בכובד הראש הראוי לסוגיית הקשר בין הפילוסופיה של אין ראנד ליהדות, הוא פגע באדם הראשון בהסטוריה שיישם את עבודת אין ראנד לצרכים פוליטיים מעשיים.

אוהד קמין

נתונים נוספים