החברה היחידאית

 

החברה היחידאית

אינדבידואליזם (יחידאיות) מול קולקטיביזם (קבוצתיות)

החברה היחידאית – זו המבססת את שיתוף הפעולה החברתי על בחירתו החפשית של היחיד – היא צורת החברה האנושית הגבוהה והראויה ביותר לאדם. כל חברה שבה נפגעת בחירתו החפשית של היחיד ו/או אין ממומשת על יסוד בחירה זו יכולת שיתוף הפעולה בין יחידים אחרים, איננה מתאימה להיות חברה אנושית.

יחידאיות - האינדבידואליזם - מייצגת גישה חברתית הרואה את היחיד כערך העליון; הארגון החברתי, עפ"י גישה זו, הוא מכשיר בידי היחיד לממש את שאיפתו לאושר, כמו כל שאר ערכיו, רצונותיו ומאוייו ותקוותיו. מנקודת מבט זו, גם ערך "חברתי", כמו כל ערך, שייך ליחידים; הוא נוגע לקבוצת יחידים, אשר משתפת פעולה כדי להשיג על ידי מאמץ משותף את מטרותיהם המאוחדות של היחידים הכלולים בה.

על אף שהאדם חי החל משחר ההסטוריה שלו בקבוצות, הקבוצה האינדבידואליסטית שונה מן הקבוצה הטבעית, שהיא בדרך כלל קולקטיביסטית, ומתקדמת יותר ממנה: בזמן שבו הקבוצה הראשונית, הטבעית, משפחה או שבט, מונעת כעדר, שבו לא פועלים היחידים המעורבים על יסוד שיקול דעת מלא או בחירה, הקבוצה האינדבידואליסטית מהווה את הדרגה החברתית האנושית הגבוהה, שכן חבריה בוחרים באופן אישי ועצמאי את פעולותיהם בתוכה.

בזמן שאחד מהמאפיינים את החברה השבטית, הוא שהיחידים הכלולים בה פועלים על יסוד הרגל של חיים "עם הזרם", המאפיין של חברה אינדבידואליסטית הוא שחבריה בוחרים את ההצטרפות אליה – וגם שומרים לעצמם את הזכות לחרוג ממנה. מכך ניתן להבין כי הקבוצה האינדבידואליסטית – החברה היחידאית – היא הביטוי של המושכל האנושי הגבוה ביותר: מימוש יכולת שיתוף הפעולה החברתי האנושי עם יכולת הבחירה החפשית היחידאית.

ביחד עם חברה אנושית לא יחידאית, חברת עדר, המצב האלטרנטיבי האנושי המוכר הוא מצב לא חברתי, שבו מתקיימים בני אנוש כיחידים. היחידה החברתית היחידאית בולטת לעומת שתי צורות אנושיות מפגרות אלה, המהוות עד היום דוגמאות שגויות למימוש היכולת האנושית. בני שתי צורות אלה של קיום אנושי מונעים על ידי פחד: 1. חברתיות לא יחידאית – משפחה, שבט או עם החבורים על ידי כפיה - פועלים יחד כעדר בהמי-חייתי, אם מחמת החשש שבהתפרקות החברה החזקה ליחידים חלשים מבחינה פנימית ואם מחמת הפחד להיוותר יחידים בעולם אל מול קבוצות חזקות יותר. 2. יחידאיות לא חברתית - בדידות וניכור, היא מצב שבו אין היחיד האנושי חובר ליחידים אחרים וכך איננו מממש את כוחו היחידאי בהקשר החברתי הראוי ליצור האנושי.

מניע השאיפה לאושר הוא הנמצא ביסוד הפילוסופי-פסיכולוגי של בני החברה היחידאית, והוא דוחף אותם לפעולה יצרנית, המהווה חלק מהנעת החברה כולה. השאיפה לאושר עומדת ביסוד הרצון האנושי של היחיד האנושי למימוש כוחותיו כיצרן – ולהיות שותף בשוק, המגדיל את אפשרויותיו במציאות. שוק כזה הוא, למעשה, חברה אנושית ראויה.

החברה היחידאית

אינדבידואליזם (יחידאיות) מול קולקטיביזם (קבוצתיות)

החברה היחידאית – זו המבססת את שיתוף הפעולה החברתי על בחירתו החפשית של היחיד – היא צורת החברה האנושית הגבוהה והראויה ביותר לאדם. כל חברה שבה נפגעת בחירתו החפשית של היחיד ו/או אין ממומשת על יסוד בחירה זו יכולת שיתוף הפעולה בין יחידים אחרים, איננה מתאימה להיות חברה אנושית.

יחידאיות - האינדבידואליזם - מייצגת גישה חברתית הרואה את היחיד כערך העליון; הארגון החברתי, עפ"י גישה זו, הוא מכשיר בידי היחיד לממש את שאיפתו לאושר, כמו כל שאר ערכיו, רצונותיו ומאוייו ותקוותיו. מנקודת מבט זו, גם ערך "חברתי", כמו כל ערך, שייך ליחידים; הוא נוגע לקבוצת יחידים, אשר משתפת פעולה כדי להשיג על ידי מאמץ משותף את מטרותיהם המאוחדות של היחידים הכלולים בה.

על אף שהאדם חי החל משחר ההסטוריה שלו בקבוצות, הקבוצה האינדבידואליסטית שונה מן הקבוצה הטבעית, שהיא בדרך כלל קולקטיביסטית, ומתקדמת יותר ממנה: בזמן שבו הקבוצה הראשונית, הטבעית, משפחה או שבט, מונעת כעדר, שבו לא פועלים היחידים המעורבים על יסוד שיקול דעת מלא או בחירה, הקבוצה האינדבידואליסטית מהווה את הדרגה החברתית האנושית הגבוהה, שכן חבריה בוחרים באופן אישי ועצמאי את פעולותיהם בתוכה.

בזמן שאחד מהמאפיינים את החברה השבטית, הוא שהיחידים הכלולים בה פועלים על יסוד הרגל של חיים "עם הזרם", המאפיין של חברה אינדבידואליסטית הוא שחבריה בוחרים את ההצטרפות אליה – וגם שומרים לעצמם את הזכות לחרוג ממנה. מכך ניתן להבין כי הקבוצה האינדבידואליסטית – החברה היחידאית – היא הביטוי של המושכל האנושי הגבוה ביותר: מימוש יכולת שיתוף הפעולה החברתי האנושי עם יכולת הבחירה החפשית היחידאית.

ביחד עם חברה אנושית לא יחידאית, חברת עדר, המצב האלטרנטיבי האנושי המוכר הוא מצב לא חברתי, שבו מתקיימים בני אנוש כיחידים. היחידה החברתית היחידאית בולטת לעומת שתי צורות אנושיות מפגרות אלה, המהוות עד היום דוגמאות שגויות למימוש היכולת האנושית. בני שתי צורות אלה של קיום אנושי מונעים על ידי פחד: 1. חברתיות לא יחידאית – משפחה, שבט או עם החבורים על ידי כפיה - פועלים יחד כעדר בהמי-חייתי, אם מחמת החשש שבהתפרקות החברה החזקה ליחידים חלשים מבחינה פנימית ואם מחמת הפחד להיוותר יחידים בעולם אל מול קבוצות חזקות יותר. 2. יחידאיות לא חברתית - בדידות וניכור, היא מצב שבו אין היחיד האנושי חובר ליחידים אחרים וכך איננו מממש את כוחו היחידאי בהקשר החברתי הראוי ליצור האנושי.

מניע השאיפה לאושר הוא הנמצא ביסוד הפילוסופי-פסיכולוגי של בני החברה היחידאית, והוא דוחף אותם לפעולה יצרנית, המהווה חלק מהנעת החברה כולה. השאיפה לאושר עומדת ביסוד הרצון האנושי של היחיד האנושי למימוש כוחותיו כיצרן – ולהיות שותף בשוק, המגדיל את אפשרויותיו במציאות. שוק כזה הוא, למעשה, חברה אנושית ראויה.

נתונים נוספים