התרומה

 

התרומה

תאר לעצמך שאתה פוגש בסוס שמאמין שהוא חמור: במקום לדהור חופשי במהירות ובעוצמה במרחבים, בעמקים ובהרים ולנשום אוויר פסגות, כפי שיכול סוס לעשות, חי סוס זה חיי חמור, כשהוא עמל כעבד למען אחרים, מתאמץ לבצע עבודה קשה של נשיאה בסבל, אשר איננה מביאה לו הנאה או שמחה, והולך באיטיות, כשהוא נחלש ביסורים עד מותו בטרם עת.

עתה תאר לעצמך שיכול אתה לספר לסוס זה כי הוא אינו חמור ויתרה מזו: כי הוא סוס, שנועד לדהור חופשי, וכי אם יחיה חיי סוס הוא יהיה מאושר הרבה יותר. סוס במצב זה, המודע ליכולתו ה"סוסית" יגיע ביעילות גבוהה יותר למיצוי טבעו – וכפי שיודע כל מגדל סוסים, גם יגיע להישגים טובים יותר בדהרה אם יבלה את עיתותיו בריצה באוויר הפתוח.

למעשה, זה מה שעשתה הפילוסופית אין ראנד לבני האדם: היא סיפרה להם שהם בני אדם, ושאם יחיו חיים המתאימים לאדם, הם ישיגו את מימושם של כל חלומותיהם ויהיו מאושרים. במובן זה, התרומה שהיא, אולי, החשובה מכל אלה שבהן תרמה אין ראנד למי שלומד את הפילוסופיה שלה היא הפניית מיקודו לעבר עצמו באמצעות הגדלת מודעותו לטבע אנושיותו ולצרכיו האמיתיים, שהחופש הוא בין החשובים בהם. בכך שמיקדה אין ראנד את האדם הן בכך שהוא אדם – ומכך נובעים ערכיו, צרכיו ויכולותיו – והן בעובדה שכאדם יחיד הוא בעל ערכים, תכונות ויכולות המיוחדים לו באופן פרטי, היא הגדילה את יכולתו של האדם להשיג בחייו את ערכיו, כי היא מיקדה אותו בכך שיש ברשותו את יכולת השגתם.

בכך שבאמצעות הפילוסופיה שלה הצליחה ראנד לגרום לאדם לראות את עצמו כפי שהוא באמת - כבלתי-מוגבל מבחינה פוטנציאלית, וכשליט בלעדי על היבטי טבעו היחודיים - היא הגדילה את יעילותו המוסרית בכך שהדגישה את אחריותו למעשיו ואיפשרה לו לפעול בתחום הפעולה הטבעי שלו במציאות, שבו יוכל להשיג את המיטב בחייו.

בכך שאין ראנד הציגה את היותו של האדם תחום המיקוד הראשי של עצמו היא הסיטה את המיקוד המקובל של האדם בחברתנו מן החברה אל עצמו - מעשיית מה שיהיה משמעותי בעיני החברה או ביחס לחברה לעבר עשיית מה שיהיה משמעותי בעיניו שלו. בכך היא שידרגה בבת אחת את פעולות האדם והפכה אותן למעשיות יותר, שכן בזמן שהגדרת תכליות במונחים חברתיים היא רחוקה, קשה ורק לעתים רחוקות ניתנת לביצוע אמיתי עבור האדם, הרי שהגדרת המטרה במונחים אישיים היא תמיד מתאימה וקרובה יותר ליחיד.

ואחת המתנות הגדולות שמרוויח האדם ממיקודו היחידאי בטבעו האמיתי הוא ההבנה שהישג יחידאי זה שלו מביא גם תועלת לחברתו, כי פעולתו למען עצמו עולה בקנה אחד עם פעולתו למען בני חברתו – והנאתם ממנו, כמו הנאתם של הורים מילדם או הנאתו של ילד מהוריו, גדלה ביחס ישר למיצויו את מהותו הייחודית ואת הגלום בחייו בהתאם לטבעו.

ואולי עיקר תרומתה של ראנד לחיי האדם טמונה בבשורתה לו כי אין הוא – כמו החמור – אמצעי הנתון בידי בני אדם אחרים למטרותיהם ולתכליות שאינן שלו, אלא – כמו אדם שלם – מהות שהצדקת קיומה איננה במי או במה שמחוצה לה אלא בעצמה. וכאשר מבין האדם כי מטרת חייו נמצאת ברשותו יכול הוא לראות בבירור איך השגת אושרו קרובה אליו ונמצאת בהישג ידו.

נתונים נוספים