לא על הלחם לבדו

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1282

לא על הלחם לבדו

על רוחניותו של האדם

היום, במיוחד כשמדובר בחלק הפוליטי של הפילוסופיה של אין ראנד, נוצר מצב שבו, בגלל שהממסד שמטפל במורשתה מתמקד בפוליטיקה שבה על חשבון הענפים הלא-פוליטיים שלה, טועים תלמידים רבים של שיטתה בשל כך לראות את מרכז יצירתה של אין ראנד כפוליטי, אף כי הדבר אינו נכון.

בהזדמנות שבה נשאלה אין ראנד לגבי נושאי ספרה "כמעיין המתגבר" היא אמרה שבספר זה קיים עימות בין אינדבידואליזם לקולקטיביזם אך לא בפוליטיקה אלא בנשמת האדם. באמירה זו הראתה ראנד יפה כי גם המאבק הרעיוני הפוליטי שקיים בפילוסופיה הוא, ביסודו של דבר, ענין של "נשמת האדם", כלומר שרוח האדם – שהיא נשמתו - היא שדה העימות שבו מתחוללים המאבקים הראשיים שמעסיקים את האדם.

משמעות המיקוד בנשמת האדם היא הביטוי של ראיית הנושאים הראשיים של חיי האדם כסוגיות רוחניות, ששומה על האדם להבין כי על אף שלתנאי חייו הפוליטיים או הכלכליים יש השפעה עליהם אין הם מגדירים את תכליותיהם. כשאמרו לפני שנים רבות ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם" התכוונו לכך שרוח האדם שואפת למטרות שהן מעבר לסיפוק צרכי החומר. בכך הנחו חכמי העבר את אנשי זמננו להבין שכאשר מדובר באדם אין די בסיפוק צרכי החומר או בפתרון הבעיות הכלכליות כדי לחיות היטב.

למעשה, אחת התופעות הנפוצות בחברה היא של בני אדם שאין להם סיפוק בחיים על אף שאין הם מוטרדים בבעיות של חירות או חופש ממצוקה כלכלית. ואף כי ללא מזון אין האדם יכול להתקיים, לא ניתן להגדיר את מטרת החיים כאכילה; הצורך במזון אינו הופך אותו לנושא החשוב ביותר של הקיום האנושי ואין זה צודק לראותו או את העיסוק בו כתחום העיסוק הראשי של האנושות.

במציאות האנושית קיימים נושאים רבים, הנוגעים בכל היבטי הקיום האנושי, אך אין הדבר מוביל למסקנה שאלה מבטאים את עיקר הווייתו של האדם. בדומה לכך יש להתייחס לפוליטיקה, המהווה היום את מושא התייחסותם של תלמידי פילוסופיה רבים. פוליטיקה, כמו כלכלה, יכולה להציג תנאים לקיומו של האדם ואף לקבוע בחייו ענינים של חיים או מוות, אך אין היא חשובה עד כדי שיעריך אותה האדם כבעלת חשיבות עליונה.

דבר זה נובע לעתים קרובות מהטעות של מי שרואה את החירות, בשל חשיבותה לאדם, כתכלית חייו. נכון שיש להתייחס אל ההיבט הפוליטי של חיי האדם כפי שיש להתייחס לסוגיית הפגיעה הקיימת בחירותם של בני אדם באמצעות צורות רבות של דיכוי. אך כמה שבעיות אלה לא תהיינה קשות וכאלה שמלוות את האדם משחר קיומו, הרי שעבור מי שמצליח לפתור אותן, אין בפתרונן אפילו מילוי כל צרכיו, וקל וחומר שלא משום השגת כל תכליות הקיום האנושי, שכן לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

כלומר: הנושאים הממלאים את תוכן את חיי האדם אינם מצטמצמים לתחום הפוליטי, וגם לא מצדיקים - כאמור לעיל - לראות במזון את מטרת חיי האדם. ראיית הבעיה הפוליטית כנושא העיקרי של החשיבה האנושית הוא מורשת המרכסיזם החומרני; מבחינה מסויימת יש הקבלה בין המחשבה שהבעיות הראשיות של האדם הן פוליטיות למחשבה שהבעיות הראשיות שלו הן חומריות – ואין זה מקרי שיש קשר בין השניים בתיאוריה המרכסיסטית, אך אין היא מייצגת את תכלית הלב של הקיום האנושי.

ההסטוריה של המרכסיזם, שהתבסס על תפיסת החומר, המטריאליזם, יצרה חלק גדול מהבעיות הפוליטיות של ימינו באמצעות תיאוריית מלחמת המעמדות שלה, תוך ביסוסה על ההיבט החומרי של הכלכלה.

על דרך השלילה ניתן לראות בגישה זו בדיוק את הטעות של רבים מבני חברתנו הרואים בפתרון הבעיות החומריות את מטרת חייהם אך מגיעים אל שוקת שבורה גם אם הם מצליחים להגשים את החלום הזה... מה ששומה עלינו לזכור הוא שהאדם הוא יצור רוחני, וככזה לא מוגדרות תכליותיו במימד החומרי, אלא ברוחני או, כפי שבני זמננו עשויים להגדיר את הדבר, בפסיכולוגי.

בעיות הרוח של האדם לא תבאנה על סיפוקן במימד החומר. לכן, גם אם ייפתרו בעיות החופש, שללא ספק יאפשרו לאדם מצב כלכלי טוב יותר, לא יהיה פתרון הבעיות החומריות של הקיום משום סוף פסוק. האמונה שאם "יהיה מספיק כסף" כבר לא יהיו כל בעיות נוספות, שרבים הם המחזיקים בה, איננה מבוססת על עובדות המציאות, ולו רק מכיוון שיש במציאות האנושית מצבים בעייתיים רבים התובעים פתרונות שאינם בתחום החומר.

טעות נפוצה נוספת אשר אופיינית לתלמידי אובייקטיביזם, היא שהם מתרגלים להאמין כי כל מה שיעשה אדם יהיה בסדר כל עוד לא יפריעו לו בכך בני אדם אחרים – אך זה איננו נכון. כי עובדה היא שהיותו של האדם חופשי ונטול בעיות כלכליות איננה מספקת לו באופן אוטומטי הנאה או אושר, שהם סיפוקים שנובעים מהשגת ערכיו, ולו רק בשל חוסר ידיעתו את הערכים הללו.

ידיעה חלקית של ערכים יש בה כשל, המוכח על ידי רבים מבני האדם אשר השיגו בחייהם הון גדול אך אינם מסופקים ואינם מאושרים – ולא זו בלבד אלא שחלק גדול מהם אף תומכים בבני אדם שמאיימים על החופש ופועלים נגד החופש. עובדה זו כשלעצמה מעידה על היות ידיעתם בלתי שלמה.

תכלית חיי האדם היא קודם לכל לחיות חיים מוסריים, כלומר כאלה שבהם הוא ממצה את האפשרויות שיש לו כדי להועיל במידה הרבה ביותר ולעשות את הטוב ביותר שהוא יכול לעשות בשדה ההקשר הכולל של ערכיו. כדי לדעת על האפשרויות האובייקטיביות שבידו לצורך זה שומה על האדם לחקור את טבעו באמצעים העומדים לרשותו, כפי שהוא עוסק בבירור הערכים החומריים שבהם הוא מעוניין, כמו טעמיו או תחומי הענין שלו בשאר תחומי החיים.

וזהו בדיוק ההקשר שבו שומה על האדם לזכור שאין הוא חי על הלחם לבדו, כלומר: שחשיבות סיפוק צרכי חייו בתחומים הכלכליים והפוליטיים, עם כל ההכרח שבה, אין די בה כדי להביאו לסיפוק ולאושר שיביאו לו תכליות שאינן כאלה.

במונחים של הדרך שאליה כיוונה אותנו אין ראנד, כדאי לו, לאדם, להשקיע את משאביו בפעולות שבהן יהיו הערכים שישיג כאלה של יצירה ושל מימוש יכולותיו היחידאיות, אשר יביאו את הכוח הקיים בו לידי מימוש במציאות בצורה המירבית. אם נחשוב במונחים של יוצרים גדולים, אשר תרמו לאנושות את היצירות הגדולות של רוח האדם, נבחין בכך שגם כאשר היו הם בני אדם שידעו להעריך את חשיבותם של החופש הפוליטי לחייהם ואת התגמול החומרי הראוי לעמלם, הם מעולם לא הצליחו לממש את מה שכתלמידי אין ראנד מבינים אנו היום כחברה חופשית מושלמת, אך הדבר לא מנע מהם להמשיך וליצור גם בתנאי דיכוי ומצוקה. עם זאת, גם את אלה בהם שסבלו אין אנו יכולים לראות ככאלה שחיו באופן חסר סיפוק. הסיבה לכך היא שבהצלחתם לחיות תוך כדי פעולת חקירה, שיפוט ומימוש פעיל של תכליות יחידאיות הם הגיעו להישגים גדולים דיים כדי למלא את חייהם סיפוק והנאה. דוגמה מובהקת לכך סיפקה לנו אין ראנד ב"כמעיין המתגבר" שבו תיארה את חייו של הוארד רוארק, הרצופים במאבקים ובאתגרים, אך אלה מתגמדים לעומת ההצלחה שלו בתחום היצירה.

רבות מסוגיות המפתח של חיי האדם – כמו השגת האושר, יחסי האנוש שלו, התגברות על קשיים כמו מחלות, אסונות, וכלל ההתעמתות עם אתגרים טבעיים - עדיין רחוקות מלהיפתר כי האדם עדיין לא הצליח להגיע לידע שלם, מקיף וטוב דיו לצורך זה. עם זאת, רשם הטבע האנושי לעצמו הישגים מרשימים בתחומים רבים, ואלה הצליחו בזכות בני האדם היחידים שלקחו על עצמם להשיגם.ובכלמקרה לא מנע ההישג החלקי את בני האדם מלממש את אושרם.

הטעות שבמחשבה שהחופש הוא המטרה העליונה היא בדיוק הביטוי של הטעות של מי שרואה את הענין הפוליטי כענין הראשי או המרכזי בפילוסופיה בכלל ובפילוסופיה של אין ראנד בפרט. היחס בין פעולת בני האדם למען החופש, כמטרה פוליטית, לבין פעולתם למען ערכים לא פוליטיים הוא בדיוק היחס בין פעולת אלה שמנסים לשחרר את בני האדם מן הכלא לבין אלה שיודעים כי אין די בעובדה שהאדם הוא חופשי כדי לטעון תוכן ערכי בחייו, כפי שאין די בכך שאדם אינו רעב כדי לספק את תאבונו. פתרון בעיותיו של אסיר לא מסתיים ביציאה מחומות הכלא אלא, פעמים רבות, רק מתחיל עימה, בשאלה "מה אני עושה בחיי?" - ששומה על כל אדם להשיב בעצמו.

נתונים נוספים