היחס הראנדרואידי לדת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 698
היחס הראנדרואידי לדת
בשנים האחרונות, בשל חששות לא מבוססים מבחינה עובדתית, מציגים חלק מתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד חשש מקיומו של איום דתי על השיטה. בשל היות הדבר בלתי מבוסס פילוסופית לפיכך בלתי תבוני לחלוטין מדובר לא רק בכשל הגיוני אלא גם במה שעלול להתפתח לבלימת תרומתה של ראנד לתרבות האנושית. הראנדרואיד(*), המפתח פחד מיוחד מהדת באשר היא, רואה את גישת ראנד כדחיה כוללנית וגורפת של כל הקשור בדת – ולא היא. מחמת חששו הוא אינו מבחין בין דת זו לאחרת ואף אינו בודק את הצהרותיה של אין ראנד ביחס לדת, שחלקם חיוביים ביסודם; מבחינת הראנדרואיד די בעובדה שהאובייקטיביזם מחזיק באתאיזם כדי להוקיע, בעיסקת חבילה פסוודו-פילוסופית את כל הדתות, את כל המחזיקים בהשקפותיהן ואת כל מה שנראה לו כקשור להן.
מבחינת השטחיות והדוגמטיות דומה היחס של הראנדרואידים לדת ליחס של הקומוניסטים אליה, שקיבלו, לגביה, את דעתו של מרכס שהציגה כ"אופיום להמונים": שני אלה רואים את הדתות כמקשה אחת, שאין בה הבדלים; מבחינתם, לאחר שהוקיעו את "הדת" כעקרון כללי, אין לטמא את "טוהר" העקרון האנטי-דתי באמצעות מחקר, בירור או דיון כלשהו, אלא אם כן מחקר זה מתחייב מראש להסכים על הוקעת הדתות באשר הן. למתור לציין כי אין זה אלא ביטוי לכשל הקלאסי הקרוי "הנחת המבוקש", שמצביע על כך כי החוקר טועה בהנחתו מסקנה/תוצאה של החקירה עוד לפני שהוא עורך אותה.
בהקשר זה, לא רק שזה עלוב ביותר להציג את תפישת אין ראנד על ידי תלמידיה-לכאורה אלה כתפישה דוגמטית, אשר איננה נתונה לביקורת אינטלקטואלית ואיננה מבוססת על נתונים אובייקטיביים (כפי שעלול להיות מובן מהדרך בה "מגינים" אלה המאמינים באופן עיוור כי האתאיזם של ראנד פירושו דחיה על הסף של כל ידע הקיים בדתות – אוייקטיבי או לא) – אלא שניתן אפילו לחשוד בראנד שמה שיש לה להציע מבחינה פילוסופית אינו חיוב אלא שלילה: שאין היא מציעה דרך אלא שלילת דרך. הדגש החריף מדי של שונאי הדת, המשתמשים באתאיזם של ראנד כדי להשמיד כל חלקה טובה שקיימת בעולם הדתי מציג את הפילוסופיה של ראנד כתפישה שמדגישה את השלילה, את מה שאין לקבל ולא היא: תפישת ראנד, בעיקרה, מהווה אישור ולא שלילה, קבלה ולא דחיה, איחוד ולא הפרדה.
ודבר זה בא לידי ביטוי בפילוסופיה ובתפישה של אין ראנד גם ביחס למושגי הדת. זה מה שאין הרנדרואיד הישראלי מבחין בו, כאשר הוא מתנגד לדת על יסוד פסיכולוגי יותר מאשר על יסוד פילוסופי. יחסו לדת הוא פרנואידי ואינו מבחין בין הטעויות השגורות בתפישת הדת על ידי מתנגדיה מחוץ ומחזיקיה מבית לבין האיום הפוליטי של מפלצת ה"כפיה הדתית" שבה הוא שותף לאנטישמיים המודרניים. במסגרת זו הוא איננו מבחין בין מתנגדים רעיוניים לפוליטיים ובין דיון אינטלקטואלי-פילוסופי לבין עימות רגשני.
במאבקו הפוליטי-פסיכולוגי נתלה הראנדרואיד המתנגד לדת על ענף צר ביותר של התפישה האובייקטיביסטית – המסקנה האתאיסטית - ומרחיב אותו למימדים של עץ שלם, עד כדי שהוא נראה לו גדול כמו העץ עצמו.
(*) ראנדרואיד = ביטוי המשלב תסמונת פסיכולוגית של פאראנויה עם הגישה הפילוסופית של אין ראנד. שילוב זה אופייני לתלמיד שטחי של פילוסופיה זו, הלוקה בתסמונת של מחלת רדיפה שלפיה מהווים המצדדים בדת אויב יסודי של הפילוסופיה של ראנד.
אך הפילוסופיה האובייקטיביסטית ותפישתה של אין ראנד, הכוללת פילוסופיה זו, אינם מעניקים לנושא הדת את ההיקף שהראנדרואיד היה רוצה שיהיה לה ובגישתו הוא נמצא מנפח את הבעייתיות הפילוסופית לכדי מפלצת ענק על ידי ניפוח סובייקטיבי.
המחקר בנושאי הדת על ידי תלמידי אובייקטיביזם אינו חדש: חוקרים המחזיקים בפילוסופיה האובייקטיביסטית יצרו עבודות אינטלקטואליות בנושא ואף הציגו אותן בסמינרים של תלמידי אובייקטיביזם
ההתנגדות לדת של הרנדרואיד היא מקרה מובהק של מה שקוראים באובייקטיביזם CONCRET BOUND – כבול למסויים. הוא כה נפחד מצדדים שליליים של התנהגות דתית ידועה לו, עד שהוא מרשה לעצמו לייחס דברים אלה לכל הופעה של דת, גם אם אין מדובר בהקשרים שהוא מכיר.
במיוחד בישראל, שבה קיימת התקרבות לדת בצד הוקעה חמורה שלה על ידי גורמים פוליטיים כמו השמאל האנטי-יהודי מהווה הדת, עבור השטחיים (וזוהי מהות הרנדרואיד), "חזרה בתשובה" ותו לא. שלא כמו ראנד עצמה, שידעה לזהות ערכים חיוביים רבים בדת, הראנדרואיד איננו מסוגל לנתח את הנושא העצום של הדת ולבור לו ערכים חיוביים בתוכה. מבחינתו, שהחרדה אוחזת בו לשמע נושא הדת, כל התקרבות לנושא הדתי משמעה שלילה. הוא סובר שעיסוק בנושא הדת הוא, בהכרח, התחלת שמירת מצוות והתחרדות. הוא בטוח שכל מי שנוגע בדת נזדהם במחלה מדבקת שאין לה תקנה או מרפא. כאילו החוקר את האינדיאנים חייב להיות אינדיאני או החוקר צרפתית חייב לאהוב בגטים.
דבר זה מתבטא בכך שתלמיד-לכאורה זה מתנהג בדרך שלא רק בלתי תואמת את הפילוסופיה של ראנד אלא מנוגדת לה לחלוטין, שכן בניגוד לאינדבידואליזם המומלץ על ידי ראנד, הראנדרואיד מבטא קולקטיביזם. גישה זו מתבטאת הן בגישה עדרית וחשש מעדרים אחרים והן בשיפוטו של יחיד עפ"י הקבוצה שאליה הוא משתייך, כאילו היציאה נגד הדתי היא פעולת הגנה עצמית מיידית הדוחה כל שיפוט רציונלי ולכן מתמכרת לשיפוט לינצ'אי קולקטיבי של המון.
בגישתו זו של הראנדרואיד, הטופלת על הדת בכלל ועל היהדות בפרט האשמה כוללנית באי מציאותיות, רוע ועוול, מבלי שהשקיע את הנחוץ לצורך בדיקה תבונית אמיתית של הנושא, מחמיץ הוא לא רק את הערכים החיוביים שקיימים בדת בכלל ובמסורת היהודית בפרט (שראנד הצהירה עליהם לא פעם), אלא את העובדה שקיימים ערכים משותפים רבים בין היהדות לפילוסופיה האובייקטיביסטית. אלה, אם יקבלו את היחס הנכון, יכולים לקדם את הטוב בעולם כפי שעושה כל זיהוי נכון של עובדות מציאות.
ומעל לכל זה מתעלמים הראנדרואידים מהמכנה המשותף החשוב ביותר שיש לפילוסופיה של אין ראנד וליהדות: שותפות ברעיון תיקון העולם – ותליית הדבר הן על ידי אין ראנד והן על ידי היהדות בפעולתו של היחיד האנושי, המבוססת על בחירתו החפשית(*).
(*)משפט סיום זה נכתב מתוך מודעות בהירה לכך שהוא ייתקל בהתנגדות ובאי-הסכמה, אך מכיוון שאלה יובעו בעיקר מצד אלה שלא למדו את החומר השייך לנושא, יהווה הדבר לישרים שבהם תמריץ ללמוד – ולאלה שאינם מוכנים ללמוד "הוכחה" למה שהם "כבר יודעים".