רוארק כאדם דתי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 744
רוארק כאדם דתי
את הדיאלוג הבא, הקיים בספרה של אין ראנד "כמעיין המתגבר", מכיר כל מי שקרא את הספר. הוא מתנהל בין הוארד רוארק להופטון סטודארד, אשר מזמין אצל רוארק עבודת בניית מבנה שישמש כמקדש לרוח האדם:
"ובכן רואה אתה, מר רוארק, אם כי עליו להיות בנין דתי, הוא גם יותר מזה. שמת לב שאנו קוראים לו "מקדש רוח האדם". ברצוננו לתפוש - באבן, כפי שאחרים תופשים בנגינה - לא אמונה כלשהי צרת אופק, אלא את תמציתה של כל דת. ומהי תמציתה של דת? שאיפתו הגדולה של רוח האדם כלפי הנעלה ביותר, האציל, הטוב ביותר. רוח האדם היא יוצר האידיאל וכובשו. הכח הגדול המעניק חיים לתבל. רוח האדם ההירואית. זוהי משימתך מר רוארק".
"מר סטודארד, חוששני שטעית, איני חושב שאני האיש שאתה רוצה בו. איני חושב שיהיה זה הוגן מצדי לקבל עלי את העבודה. אינני מאמין באלוהים".
"אין זה חשוב. הנך אדם דתי עד מאוד, מר רוארק - בדרכך אתה. יכול אני לראות זאת בעיניך".
"זה נכון", אמר רוארק. זו היתה כמעט לחישה.
שהיה עליו ללמוד משהו אודות עצמו, אודות בניניו, מפי אדם זה, אשר ראה את הדבר והבינו לפניו, שאותו אדם יאמר כל זאת בנעימה של בטחון סובלני, המעיד על הבנה מלאה - זה הסיר את כל ספקותיו של רוארק. הוא אמר לעצמו ... ששום דבר אינו יכול להיות חשוב, כשקול אדם ממשיך לומר:
"אני רוצה לקרוא לזאת אלוהים, אתה רשאי לבחור בכל שם שתרצה. אך מה שרצוני באותו בנין הוא רוחך".
עד כאן הקטע המתואר ב"כמעיין המתגבר".
כפי שקורה מאוחר יותר, בהמשך הספר, מגיע שיתוף הפעולה בין השניים לקיצו כאשר מתברר כי מה שמזוהה כהבנה מעמיקה של סטודארד את רוארק – ונראה כך גם בעיני רוארק - מסתבר כלא נכון. אך אין בהמשך כדי לערער את משמעותו של הקטע: את עובדת היותו של רוארק אדם דתי – ואת דרך הבנתה של אין ראנד את רוח הדתיות.
מהדרך שבה מציגה ראנד את יחסו של רוארק כלפי אמירותיו של סטודארד ניתן ללמוד שראנד רואה את נושא הדת במובן עקרוני, אשר איננו מחובר בהכרח לארגונים הדתיים או למסורות הדתיות הקיימות באנושות, אלא מבטא ערכים הנמצאים ברשותו של כל אדם. המקרה של רוארק, המצהיר בפני סטודארד על אי אמונתו באלוהים, אבל מאידך מסכים, בסופו של דבר, עם היותו דתי, הוא ביטוי מובהק של הרעיון שמנקודת מבט עקרונית יכול גם אתאיסט, שאיננו מאמין בקיומו של אל, להיות דתי.
דבר זה ממחיש את עומק ראייתה של אין ראנד, על אף היות הפילוסופיה שלה אתאיסטית, את מושגי היסוד של הדת מבחינה ערכית כוללת, אשר איננה כבולה לתפיסת מסורת דתית זו או אחרת, כחיוביים ואובייקטיביים במהותם. לפי הקטע שלעיל, יכול כל אדם להעריך מושג כמו דתיות, אמונה ואלוהים על יסוד יציקה של תכנים אישיים ופרטיים שלו לתוכם. בהקשר השיחה המתוארת לעיל על ידי ראנד, יכולים מושגים אלה לבטא גם את מה שסטודארד קורא לו "הכח הגדול המעניק חיים לתבל" ו"רוח האדם ההירואית". ובכך שרוארק מרשה לעצמו להסכים עם דבריו של האיש ניתן לראות את הופעתו של עקרון תבוני מובהק הקובע ששומה על האדם להיות – כמו רוארק - חופשי מכבליו של המסויים.