מציאות, הפילוסופיה והדת

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 940

מציאות הפילוסופיה והדת

רבים מבני זמננו תופסים את נושא הדת באופן שטחי וכוללני עד כדי כך שאין הם מודעים כלל להבדלים ולניגודים הקיימים בין הדתות וגם לא להיותן של חלק מהדתות ביטויים של הגות מטפיסית שמגמתה לקרב אליה בני אדם או לדחותם בהתאם לרעיונות פוליטיים באופיים.

היותה של הדת נטועה עמוק ברוחם של בני אדם מזה דורות רבים מעניקה לה השפעה עמוקה עד כדי כך על בני האדם בחברה עד שבימינו אין האנשים הלא-דתיים נוהגים להתייחס ברצינות אל הדת, מבלי לשים לה לכך שעצם גישתם זו מהווה תוצאה של הנחות יסוד שיש להם לגביה – מה שיכול להיות ביטוי של הבדל בין שתי מגמות דתיות, ולפיכך תוצאה של השפעה דתית בעצמה. יתרה מזו: הנחות יסוד אלה, שבהם מאמינים מתנגדיה של הדת הן, במקרים רבים, תוצר של השפעה המגיעה מכיוונה של דת מסויימת, המשתתפת במלחמת העולם שמתחוללת בין הדתות על השליטה בעולם האנושי.

דבר זה מתבטא בעובדה שבין רבים מתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד קיימת התייחסות שלילית כלפי כל הדתות, בשל תפיסתם את הדת כדבר שלילי באופן כוללני, תוך אמונה שגם אין ראנד ראתה כך את הדבר. אך יש טעות חמורה בגישה זו, פשוט מכיוון שאין הדבר תואם את המציאות בכלל ואת עבודת אין ראנד בפרט, וזאת כי ראנד לא ערכה מעולם מחקר פילוסופי יסודי לגבי הדת, ואת כל איזכוריה בנושא זה ביססה על ידיעתה הכללית-עקרונית שנגעה לחלק מההיבטים והמאפיינים של הדת, מבלי לבסס את התייחסותה בצורה סדורה מבחינה פילוסופית.

למעשה ברור לנו, מבחינת הדרך שבה התייחסה ראנד לנושאי הדת, כי היא לא מצאה לנכון להבחין בהבדלים העקרוניים שיש בין הדתות בכלל ובמיוחד בין הדת הנוצרית ליהדות, על אף שדתות אלה ממש מנוגדות זו לזו מבחינה פילוסופית. במובן זה ביטאה ראנד את מה שמהווה את הטעות הגדולה ביותר שהאדם המודרני מחזיק בה בנושא זה, הזוכה על ידי רבים לכינוי "המסורת היהודו-נוצרית". בביטוי-כינוי זה מוענק לשתי הדתות המנוגדות זו לזו חיבור מוטעה ובלתי מוצדק. טעות זו מבוססת לא רק על אי הבנתן של דתות אלה אלא גם על ההנחה שכל תחום הדת איננו רציני דיו כדי לגעת ו/או להשפיע בחיי האדם הלא-מאמין (הקרוי "חילוני") או במצב האנושי בעולם.

ולא מקרי הדמיון שיש בין גישה זו לעובדה שרוב בני זמננו – מאמינים ולא מאמינים כאחד - אינם רואים גם את הפילוסופיה כבעלת חשיבות לתחום הקיום האנושי. במובן זה ניתן לומר שלצד השאלה שהציגה אין ראנד לגבי פילוסופיה במאמרה "פילוסופיה – מי צריך את זה?" (שבו נגעה בחוסר ההבנה וההערכה שבהם אנשים מתייחסים לפילוסופיה) כדאי היה שתחשוב גם על תשובה לשאלה "דת – מי צריך את זה?"

בהקשר זה יש היבט נוסף של דמיון בין נושא הדת והפילוסופיה: חוסר ההבחנה של מי שאינו מתמחה בנושאים אלה בהבדלים הקיימים בין השיטות, האסכולות והשפות השונות שקיימות בהם. מנקודת מבט זו דומה הבורות של זה שאינו עוסק בפילוסופיה לזה שאינו עוסק בדת, כי שניהם אינם יודעים על ההבדל הגדול שקיים הן בין המגמות השונות של הדת והן בין אלה של הפילוסופיה – ולפיכך אין הם מבינים שהבדל זה הוא לעתים כה מנוגד עד שהוא עושה את ההבדל בין טוב לרע, בין חיים למוות ובין אמת לשקר. למותר לציין כי דווקא בימינו, שבהם קיימת מלחמה דתית בין העולם המוסלמי ליהודי ולנוצרי, כדאי להבין פילוסופית את ההבדלים שבין דתות אלה.

בהחלט סביר שגם אין ראנד, אם היתה בוחנת את הדבר מקרוב, היתה מבחינה בעובדה שמעמדן של הדת והפילוסופיה בעולם האנושי דומה, לפחות מבחינה זו שקיימת אי ידיעה כה רבה לגבי משמעותן מחד והמשמעות המציאותית שיש להן מאידך – ושדי בעובדה זו כדי להצביע על כך שהבדלים אלה כדאיים במחקר ובירור. בנוסף לכך סביר ביותר להניח שאם היתה ראנד לוקחת על עצמה לערוך בירור מסוג זה היא היתה, מן הסתם, מגלה כי פגמים רבים שזוהו על ידה כקיימים בעולם הדת אופייניים לדת אחת מסויימת – הנצרות – ובהחלט לא לכולן. תואמים את האידיאולוגיה הנוצרית גם דברי אין ראנד המתארת אותה כ"אידיאולוגיה המנוגדת לשמחת חיי האדם עלי אדמות ורואה במין סוג של רשע – אותה אידיאולוגיה שהיא המקור והסיבה לצנזורה הקיימת נגד" מה שהיא רואה כזוהמה.

במיוחד נכון הדבר לגבי נושאים מוסריים עקרוניים כמו מוסר ההקרבה, שנובע מתפיסת המוסר הנוצרית, שאיננה דומה כלל ליהודית – וכך הדבר גם ביחס לנושאים רבים שביניהם זוגיות, כסף, אושר, אהבה, רוע ובריאה, שבכולם עמדתה של הנצרות מנוגדת לזו של היהדות. ודי בעובדה זו כדי להסב את תשומת לבו של אדם נבון לכך שאין זה ראוי לתת לדברים כה שונים (עד כדי ניגודיות) מעמד של שוויון על יסוד דוגמטי רק משום שהמושג "דת" מתייחס אל כולם.

בהתייחסות כוללנית של ראנד לדת היא ציינה כי המכנה המשותף של כל הדתות או, ביתר דיוק, של ההפשטות הדתיות, הוא שהן תוצר של הדעת האנושית, ולא של התגלות על-טבעית, וכי המוסר הוא הנושא הראשי שמטופל על ידי הדתות. בהקשר זה אמרה אין ראנד כי מדובר בעיקר בהפשטה "מוסר", כשהכוונה לשדה הערכים, למפתח הערכים האנושי של טוב ורע, עם הקשרים הרגשיים שלו לאצילות, התעלות, גבורה, הוד, אשר מתייחסים לתחום הערכים האנושיים, ש"הדת אימצהו לעצמה." כך או כך משמעות הדבר היא שגם אם לא מסכים האדם עם עמדת הדתות (אחת או כולן) אין הוא יכול לפסול את העובדה שמדובר בערכים אנושיים הקיימים במציאות אשר הדת מתייחסת אליהם.

בפיתוח מוסף של רעיון זה מצהירה ראנד כי "הדת הקדימה לרוקן את שדה האתיקה, כשהיא הופכת את כיוון המוסר כנגד האדם, כך היא ניכסה לה את את מושגי המוסר הגבוהים ביותר של שפתנו והניחה אותם מחוץ לאדמה זו ומעבר ליכולת ההשגה של האדם." למותר לציין, בהקשר זה, כי בדיקה מדעית עקבית של דברים אלה תראה כי המידות המסויימות שבהן מיישמת כל דת כל אחד מהמושגים הללו שונה מחברתה. למשל: לקיחת מושגי מוסר גבוהים והנחתם "מחוץ לאדמה הזאת" אינם נעשים על ידי כל הדתות באורח זהה, שכן יש הבדל גדול בין הדרך שבה מתיישם, למשל, הרעיון הנוצרי במציאות לבין זו שבה עושה זאת היהדות. בהקשר זה אין ספק כי הנצרות ממקדת את המוסריות האנושית בפעולה מחוץ לעולם הזה הרבה יותר מאשר ביהדות.

בהתייחסות למושגים אחרים שבהם נהוג להשתמש בהקשרים דתיים אומרת ראנד: "התעלות" נתפסת בדרך כלל כדי לתאר מצב רגשי של הארה המתעוררת כלפי העל-טבעי. "סגידה" משמעותה התחושה הרגשית של חדווה המוקדשת למשהו שנמצא במקום גבוה מזה של האדם. "יראה" רגש של כבוד מקודש שיש לחוש תוך כריעת ברך. "קדוש" משמעו נעלה ובלתי ניתן לנגיעה על ידי אדם עלי אדמות וכיו"ב." השימוש בכל המושגים הלו, שבהם משתמשים בד"כ בהקשר של פעילות דתית, איננו זהה לגמרי בדתות שונות, ולו רק מכיוון שיש דתות שאינן עוסקות כלל עם העל-טבעי.

חוסר הידע של אין ראנד לגבי דתות מתבטא גם בכך שהיא מתייחסת לכולן במושג הכללי "דת". בהקשר זה היא אומרת ש"רבות מהאגדות שלה (של הדת = הדתות) מעוותות, מעוצבות מבחינה אמנותית באופן אלגורי, המבוסס על יסודות של אמת, שכמה מהן עדכניות, על אף היותן חמקמקות, ומייצגות היבטים של הקיום האנושי."

בהתייחסותה למושג האלוהים מציינת ראנד כי "לעתים קרובות היו ששמו ליבם לכך שהוכחה לקיומו של אלוהים תהיה קטלנית לדת; מה שמזין את רוח הדת איננה הוכחה אלא אמונה, כלומר, צמצום דעתו של האדם." אך אמירה כגון זו מעידה על כך שהידע שיש לראנד בהקשר זה מתייחס לתפיסה מסויימת של מושג האל, שאיננה אופיינית לכל הדתות, אלא יותר לגישות מיסטיות, הקונות להן מקום בדתות כמו - שוב - הנצרות.

נתונים נוספים