הכרת הטוב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 920
הכרת הטוב
בין אין ראנד ליהדות
בעבודתה הפילוסופית אין ראנד לא הציגה תיאוריה מקיפה שבה נתנה את הדעת לגבי מקורם של הדברים במציאות. היא הסתפקה בזיהוי מספר מצומצם של עקרונות יסוד הנכונים לגבי כל הקיים, כמו שלכל ענין מעשי יכולים אנו להסתפק בחוקים כמו חוק הזהות, הגורסים שהדברים, יהיו אשר יהיו, הם בעלי טבע ייחודי.
כפי שידוע הרבה פחות, גם היהדות מציגה עמדה שלפיה יש חשיבות בזיהוי טבע הדברים כשלעצמו לצורך כל פעולה אנושית, אלא שמסיבות השמורות ליוצרי מסורת ישראל אין הדברים מוצגים כעקרון במסגרת מערכת כללים מקיפה כשיטה פילוסופית. למעשה, את המטפיסיקה היהודית שומה על הלומד להבין מן ההקשר ההסטורי-מוסרי של הידע המוענק על ידי מסורת ישראל לתלמידיה.
שלא כמו בדת היהודית או הדתות האחרות, לא החזיקה אין ראנד בתיאוריה דתית כלשהי. מבחינה זו לוקה עבודתה בחסר מבחינה השוואתית ביחס לשיטות פילוסופיות אשר הציגו כזאת. מאידך, גם הצגת אל אשר ברא את העולם ותיאור מפורט של דרך בריאתו וההשתלשלות האירועים שהתרחשה בהסטוריה – כפי שהדבר קיים בתורת ישראל - אין בה כדי להוסיף נדבך עקרוני אחר על היסוד המטפיסי המציאותי, אלא רק חשיפת המתרחש באופן מדעי שיש בו כדי לקרב את האדם לבחינת מקומו של הידע הזה בחייו.
מבחינה זו, אין הליקויים במסד המטפיסי של האובייקטיביזם פוסלים אותו מלהיות בעל חשיבות או שימושיות. למעשה, מהווה תרומתה הפילוסופית של ראנד השלמה לתיאוריה היהודית לפחות במובן המוסרי-פוליטי. בהקשר זה אין האובייקטיביזם הצעיר יכול להציג ידע הסטורי רחב, אך אין לו גם ענין מוצהר לעשות זאת. במקום זה הוא מעדיף להתמקד בקשר המוסרי-פוליטי של הקיום.
בתחום זה, התרומה הגדולה של אין ראנד היא זיהויה המקיף את ההקשר הקיומי במציאות האנושית, ובמיוחד את מעמדם של היצרנים ושל עקרון הייצור האנושי במציאות החברתית, כאשר בה בולט העוול שקיים בדרך שבה מתייחסת אליהם האנושות. מיקוד זה חושף את היוצרים כמי שכולנו שותים ממימיהם, פוסעים בנתיב המואר באור הלפידים שהם הציתו ומקבלים מהם השראה לחיים של יצירה.
דרך האדריכל היוצר והנפילים השובתים ששילבה ברומנים שלה, הדגימה ראנד כי הנצחון במאבק המוסרי המתחולל בעולם אינו מבוסס על הרס ופגיעה בחיים, כפי שממליצות המגמות המהפכניות המעוניינות בהשמדת הקיים כדי לבנות על חורבותיו את החדש, אלא להיפך: על תביעה להכרה בערכי הבניה והחיים שקיימים ברשות בני האדם הבונים והעושים ועל סירוב לויתור עליהם. ההכרה בכוחו של היוצר – הצהירה ראנד – היא המפתח להצלת העולם, שכן מדובר בהכרה בכוח החזק ביותר הקיים בעולם לאורך ההסטוריה, שהוא כוח הצדק ביישומיו על ידי היצירה האנושית היחידאית, המבוססת על חירות.
היענות לצו זה, ביחס ישר להתפשטות הדבר בעולם, תאפשר במידה חזקה יותר מבעבר ליוצרי האנושות לזקוף את קומתם. כשמנדובר ביצירה האנושית יש אחדות המשכית בין האדם הפשוט של היהדות לבין היוצר הגדול של ראנד; מבחינה זו מחוייבים יוצרי האנושות להבין כי הם עצמם אינם חייבים להיות נפילים - די בכך שיזדהו עימם מבחינה מוסרית. כל מי שמזדהה עימם יכול לקבל את מתנתה של אין ראנד לאנושות: את תחושת ההנאה וההשראה העצמיים שחש כל אדם יוצר כאשר מצדיעים לתרומתו. במובן זה מהווים "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" גם הצדעה לכל יצרנות אנושית וגם ביטוי של הישג וגדולה רעיונית ששומה עלינו, בתוקף הכרת הטוב שלנו, להצדיע גם להם.
כמעט למותר, בהקשר זה, לציין כי מבחינת המסורת היהודית שמור מקום של כבוד לאלוהים, היוצר היחיד שהעניק לאדם את כל הטוב ואשר עדיין משמר את כל הערכים הקיימים בפעולתו. כפי שזיהתה נכוחה אין ראנד, הטרגדיה הקיימת בעולם בכל אתר ואתר היא – כך או אחרת – זו של "אי הכרת הטוב"; במונחים יהודיים משמעה אי הכרה בפעולת הבריאה וההשגחה של הבורא. במונחים מציאותיים מדובר בגזל פשוט וברור של שכר עבודת היצרן, כלומר בהתחמקות מתשלום על מה שעשה. התחמקות זו קיימת בצורות רבות של אי תשלום ליוצר באשר הוא, הן בהכרה בפעולתו ותרומתו למען האנושות והן בהכרה בהיות עקרון היצירה זה שעליו מבוסס אושרו של היחיד.