שיתוק הגותי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שלישי, 12 פברואר 2013 09:42
- כניסות: 891
שיתוק הגותי
הפילוסופיה של אין ראנד שרויה היום בתרדמה בשל העובדה שיורשיה וממשיכי דרכה הממסדיים עוסקים ביישומיה הפוליטיים בעיקר בתחומי הכלכלה. בימינו קיים רק מיעוט המעריך כי יש אפשרות לקדם את ההגות הראנדיאנית באמצעות המסורת היהודית. אף על פי שהדמיון הערכי בין הפילוסופיה שביסוד המסורת היהודית לבין הפילוסופיה המציאותית שנוסחה על ידי אין ראנד זוהה כבר בתחילת שנות ה90 לא הופנמה התגלית כראוי על ידי יורשיה של אין ראנד בשל כך שתפיסה דוגמטית של הדת היהודית נתפסה דת זו בעיני תלמידי פילוסופיית המציאותיות באופן מוטעה כבעלת מאפיינים הסותרים את הפילוסופיה של אין ראנד, והממסד דחה על פניו כל מחקר רציני בתחום זה. את הגישה הזו מחזקת ההנחה המוטעית שדחייתה של ראנד את חוסר התבוניות ואת האמונות הטפלות הנפוצות בעולם הדת מתייחס גם אל היהדות ומוביל ישירות לדחייתה של זו (על אף שאין בגישתה כל התייחסות שלילית לדת היהודית באופן ישיר).
מה שמגביר גישה מוטעית זו הוא היעדרה של מוכנות לבירור מקצועי של הקשר האפשרי בין ערכי מסורת ישראל לערכי הפילוסופיה של אין ראנד וגילוי תיאורטי של האפשרות לסיוע הדדי בין היהדות לפילוסופיה זו. גילוי זה יכול היה, במידה והיה מתגלה כאמיתי, לתרום תובנות פילוסופיות עמוקות לתפיסת אין ראנד ולקדם אותה בעולם הפילוסופיה, כפי שהיה מקדם את המודעות הערכית-אובייקטיבית ליהדות ומשדרג את מידת הבנתה על ידי העולם הרחב. אך לפחות בינתיים נמנע הדבר בשל היותו נתון בשיתוק מבחינה הגותית, אשר איננו מאפשר בחינה מקצועית לעומק של הקשר האפשרי הזה.
בסיכומו של דבר, שיתוק הגותי זה אינו אלא אחת ההשלכות של חסך התייחסותי של העולם הפילוסופי העולמי, המעריך את היהדות – אם בכלל - כמהות אנכרוניסטית שרבים בה, כאמור לעיל, ההיבטים האופייניים לדתות השקר, כמו המיסטיציזם והכשלים ההגיוניים. ונראה שמדובר בתוצאה ישירה של מדיניותה ההסטורית של הכנסיה הנוצרית כלפי היהדות, המתבטאת במזימת מחיקתה של התרבות הערכית היהודית מן התרבות על אף התרומה העצומה שלה לאנושות.
חלק מדבר זה נעשה תוך הכלתה המלאכותית של היהדות ביחד עם הנצרות במערכת המושגים המיוחסת לנצרות כעיסקת החבילה הידועה בשם הכוזב "המסורת היהודית-נוצרית", היוצר את הרושם ששתי דתות אלה קרובות זו לזו מבחינה ערכית. דבר זה, אשר מהווה תשלום מס מסויים על האיחוד הכוזב שכפתה הנצרות על מסורת ישראל בכך שגזלה ממנה את התנ"ך ו"ניצרה" אותו; אחרי שימוש בן אלפיים שנה במערכת ביטויים ומושגים מן התנ"ך בשימושיה שלה (תוך התייחסות לתרגומיה לספר זה כאילו היו ביטוי של לשונו המקורית) אין בני האדם בעולם – ובמיוחד לא בעולם הנוצרי – רואים הבדל כלשהו בין היהדות לנצרות.
אחת התוצאות מרחיקות ההסתכלות של פעולה תחילית זו היתה התעלמות גמורה מבחינה הסטורית מכל ערכי היהדות והתייחסות רק לנצרות ולתקופות כמו הרנסנס, שהיו חלק מסדר-התהליכים שהתקיימו בעולם הנוצרי, כאל תחילת ההסטוריה הרלוונטית לעולם של ימינו, באופן שבו בני אדם חילוניים סופרים את ההסטוריה של העולם החדש כאילו מתחיל עולם זה מהרנסנס.
לפי תפיסה זו של ה"עולם הנאור" מתרחשת קפיצה לעבר הרחוק תוך דילוג על היהדות ותרומתה ישר אל מצרים העתיקה והתרבויות הקדם-יהודיות כמו בבל, אשור וכיו"ב. בעולמו של האדם המשכיל בן זמננו היהדות איננה אלא סוג של "קוריוז" הסטורי, שדבר בו אינו רלוונטי למתרחש במציאות. העובדה שאין ראנד, שהשתייכה מבחינת מוצאה ליהדות, לא העניקה למסורתה משקל כלשהו מבחינה פילוסופית מהווה עדות טראגית למידת ההצלחה של הנצרות, האויבת הגדולה שלה, ב"מחיקת" היבטיה הערכיים האובייקטיביים אף מבני העם היהודי עצמו.
בפילוסופיה של ראנד לא ניתן למצוא עקבות להבנתה או להערכתה את היהדות, אף כי זיהוייה כהוגת דעות את מחדליה של הנצרות מתבטאים באופן מוחשי ביציאתה הכללית נגד מוסר החמלה והרחמים הנוצריים, מבלי שתבין כי בגישה הנוצרית קיימות סתירות חריפות של מוסר המסורת היהודית. למעשה, אם היתה ראנד מודעת למידת הניגוד שקיימת באופן יסודי בין היהדות לנצרות לא מן הנמנע שהיתה מזהה כבר בהסטוריה היהודית הקדומה את הערכים שבחייה זיהתה כערכי היסוד המציאותיים-אנושיים שמאוחר יותר ניסחה וזיהתה כערכים כלל-אנושיים חשובים. אך דבר זה נמנע, כאמור, בשל החסך בחשיפה של ראנד לידע היהודי האותנטי.
התפיסה המקובלת בימינו של ההסטוריה הרלוונטית של הקידמה בת מאות השנים האחרונות רואה כיסודותיה התרבותיים את מה שהושג במחצית האלף השני על ידי התרבות האירופאית שגילתה את ערכי יוון ורומא ותפסה, בהתאמה לכך, את התרבות הקלאסית שלפני הופעת הנצרות כיסוד הערכים הקיימים בתרבות שאותם עטפה ב"ניאו-קלאסיציזם" וב"הומניזם" שהתבססו על היצירה התרבותית של יוון ורומא. להשפעת ערכים אלה על כלל התרבות נכללו גם אין ראנד וממשיכי דרכה. בעקבות הנחיית תפיסתה קיבלו הם את הערכים שהפכו לנכס צאן ברזל של העולם החדש וביניהם את תנועת השחרור מהעריצות, התפתחות המדע והקפיטליזם.
ערכיםאלה, שתלמידיאיןראנדראום, בהשראתה, כנובעים מרוח האדם, נראו להם כתואמים את דמות האדם ההירואית אשר היתה למושא הערצה באמנות יוון ורומא. אך מה שמעולם לא קיבל טיפולמתאים היתה עובדת האלילות אשר משלה בעולם הקלאסי. זו הביאה לפעילות פוליטית לא הומנית ועריצה אשר התנגדה גם ליהדות וניהלה עימה מלחמות שנסתיימו בהבסתה. כך, למעשה, נדרסה האלטרנטיבה למחדלי יוון ורומא על ידי השמדת העם היהודי בארצו – תהליך שהושלם על ידי הנצרות.
ובהקשר התרומה התרבותית המשמעותית, עובדה היא שהערכים הנתפסים על ידי האובייקטיביזם כערכי האדם הראשיים – וביניהם המדע האנושי, חירות היחיד, זכות הקנין הפרטי והקפיטליזם היוו למעשה חלק מובנה בגישת החיים של היהדות. אלא שביהדות לא הופיעו ערכים אלה כתורה פילוסופית אלא כחלק מחוויית החיים. כך, על אף שהעם היהודי השפיע רבות על התרבות האנושית בהסטוריה לא נעשה הדבר בצורה הגותית טהורה כי היווה חלק מדרך החיים של היהודי וזכה לפריחה תרבותית רק כאשר היתה תשתית העולם מוכנה.