המרד ואין ראנד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 991
המרד ואין ראנד
(מכתב הסבר ששלחתי בעיצומו של המרד שהכרזתי נגד המדינה)
יוני 95 תל-אביב
מר הנדלסמן, שלום
אני מודה לך על התעניינותך ולבקשתך אני מוסיף פרטים בעניני, בנסיון להבהיר את עמדתי.
באופן יסודי, די לקרוא את יצירתה של אין ראנד "מרד הנפילים" (שאני יודע שקראת) בכדי להבין את מלוא עמדתי. זו גם הסיבה אשר בשלה נמסר על ידי ספר זה לידי השופטת במשפטי. עשיתי זאת לא בכדי להשיג הסכמה אלא הבנה, שכן אינך יכול להסכים (ולמעשה, גם לא להסכים) על עמדה שאינך מבין. אגב, אין ראנד איננה האילן הגדול היחידי שבו נתליתי לצורך מאבקי אבל היא בהחלט הצליחה בהגותה לסכם, לבסס ולהביא לשיא שלא היה כמותו את כל העבודה ההגותית שקדמה לה בתחום החופש וזכויות האדם. הבנה מפורטת של שיטת ראנד צורכת, אמנם, לימוד מפורט, אך כמו כל אמת גדולה היא מיוסדת על עובדות פשוטות, הניתנות להבנה על ידי כל אדם בעל שכל ישר, ובכלל זה הרעיון שליחיד יש זכות על רכושו וזכות זו נגזרת מזכותו לחייו.
עמידתי למשפט מול מס-הכנסה היא אך שלב/חלק במלחמה כוללת, שמטרתה המיידית שמירה על אושרי והסופית תיקון עולם. מכיוון שהצהרה המחזיקה בתוכה את הביטוי "תיקון עולם" עלולה להשליכני, מבחינת הקורא, הישר לפח ה"לא מציאותיים" או אף גרוע מזה, אני מוצא לנכון לציין כאן ועכשיו כי אני איש מציאות; אין לי יסוד להניח שתיקון העולם שאני שואף אליו - או תקומתה של מדינת ישראל החדשה - יקרה בימי חיי. מאידך, המאבק שאני מנהל מבוסס על ידע אשר קובע כי דרכו של היחיד אל האושר חייבת לעבור דרך המושג "תיקון עולם" כדי להתממש.
המרד שהכרזתי נגד הממשל הישראלי אינו מרד רגיל: זהו מרד רעיוני וה"רעיוניות" עושה אותו למהפכני מבחינה טקטית, מכיוון שהוא מהווה את היישום הטהור הראשון של הרעיון של אין ראנד, שהמשעבד הוא שזקוק למשועבד; היצרן אינו זקוק לבוזז, ואינו זקוק לדבר ממנו; הבוזז הוא זה שתלוי בחייו בנבזז ועל-כן, כל מה שצריך היצרן לעשות בכדי להשיג את דרורו הוא לא לשתף פעולה עם הבוזז.
אי מחאה ושתיקה של המשועבד איננה מעשית וגם לא אלימות כלפי המשעבד; שתי אלה הן דרכים קיצוניות שאינן מעשיות: הראשונה בלתי מורגשת והשניה תוליד שנאה וכאב ולא תפתור את הבעיה בשרשה. הדרך הפוליטית היחידה שבאמצעותה ניתן לשפר את המצב האנושי של היחיד ושל החברה היא באמירת האמת. למעשה, לא עשיתי הרבה יותר מכך, כשהכרזתי כנגד מדינת ישראל מרד רעיוני. את הצהרותי ניתן לסכם במשפט "כאדם אני חפשי וכל פגיעה בזכויותי היא פגיעה באושרי", דבר שהוא האמת העירומה, ללא כחל ושרק.
במכתבים שהעברתי לרשויות הנוגעות בדבר הודעתי לממשל כי אני מפטר אותו. הודעה זו מבוססת על הרעיון כי הצדקת הקיום של הממשל מבוססת על היותו משרת האזרח. מה שאמרתי היה, למעשה, שהאזרח הזה (אני) איננו מעוניין יותר במשרת הזה (הממשל). וכך הוצאתי את עצמי ממדינת ישראל הכושלת בה אני עבד, לטובת מדינת ישראל החדשה בה אני אזרח חפשי מס.1.
מדינת ישראל החדשה, החפשית, תהיה שונה ממדינת ישראל העריצה קודם כל בחוקתה. אני מניח שאתה, כמשפטן וכאדם רציונלי, מודע גם לבעיית היעדר החוקה בישראל וגם לכך שרק אחרי לחץ בן כמה שנים בנושא נעתר השלטון לפשרה בנוסח "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" אשר איננו מבטל שום חוק שקדם לו ובכך איננו מממש, בעצם, את מושג היסודיות שבכותרתו, ורק מכסה בשכבה נוספת של ערפל את עובדת אי קיומה של חוקה שתגן על זכויות האדם בישראל.
חוקתה של מדינת ישראל החדשה תהיה כזו שתגן, ללא פשרות, על זכויות האדם. מדינה שאין לה חוקה כזו איננה מוסרית. המוסרי והמעשי הם שני היבטים הכרחיים של אותה מהות. לפיכך, אני גורס כי מה שאיננו מוסרי איננו מעשי ולהיפך. משמעות ענין זה היא שהשיטה הישראלית איננה מסוגלת לפעול, לא פעלה ולא תפעל גם בעתיד. הצהרה אחרונה זו, הנשמעת כמעט חסרת משמעות, כדאי שתיזכר בעתיד, כשתנסנה הממשלות העתידות, פעם אחר פעם, את שיטותיהן הניהוליות וימוטטו שוב ושוב את עמל נתיניהן. אז אני אוכל לומר לאנשים "אמרתי לכם" ולעצמי (מה שחשוב יותר): "ידי לא היתה במעל הזה."
המקבילה הפוליטית-הסטורית והדוגמה הטובה לעיקרון שלעיל בעולם של ימינו הוא היחס שבין קפיטליזם וקומוניזם. הקפיטליזם הוא השיטה המוסרית היחידה ועל כן השיטה המעשית היחידה ואילו הקומוניזם אינו מוסרי ועל כן גם אינו מעשי. משך קיומן של המדינות הקומוניסטיות יכול להטעות אנשים לחשוב שהקומוניזם מעשי "קצת" אך, למעשה, היו אלה היסודות הקפיטליסטיים, המוסריים, שאיפשרו - ועדיין מאפשרים - את מה שנתקיים מתחת לשלטונו המוצהר של הקומוניזם, כפי שהאנשים היצרנים הם תמיד אלה שמאפשרים את קיום הבוזזים או כפי שלא ניתן שלא להכיר בכך שמגדל החיטה הוא זה שמאפשר לרעב לאכול לחם.
במציאות של מדינת ישראל מתיישם עיקרון זה בעובדה שמה שמחזיק את המדינה (ותמיד החזיק) הוא עמל כפיהם של יצרנים, שהם למעשה עבדיהם של המוני אוכלי החינם המחולקים לנתמכים למיניהם ולבוזזי העל שבשלטון. יש ניגוד בין המסגרת הרעיונית הסוציאליסטית-קולקטיביסטית-אלטרואיסטית-נוצרית-אנטי-מוסרית שבאה לידי ביטוי בזרועות הממשל הישראלי לבין תשתית החיים של היצרן הישראלי, שהיא קפיטליסטית-אנוכית-מוסרית-יהודית וחפשית. בזכות תשתית זו מתקיימים בישראל הכל, כולל הבוזזים - אלא שהיצרנים, אלה שהם גופה ונשמתה, אינם יודעים על קיומה ואינם מאמינים בה.
רעיונותיה של "מחתרת" מוסרית זו, המחזיקה בחיים את ישראל (כפי ששאר חבריה מחזיקים את העולם) זכו לביטויים הגותיים רבים לאורך ההסטוריה. כיהודים אנו מכירים ביטויים רבים שלה בכתבי הקודש ובדברי חכמים אבל השאיפה לחופש אפיינית לכל בני האדם, אם כי ברמות שונות של זיהוי. זיהוי רעיוני הוא היסוד לכל שינוי הסטורי-פוליטי משמעותי והוא שעמד ביסוד צעדי הקדמה הגדולים שנעשו על ידי האנושות בתחום החופש וזכויות היחיד בארבע מאות השנים האחרונות.
רמת הזיהוי הגבוהה ביותר מבחינה מושגית היא הרמה הפילוסופית. פילוסופיה היא תחום אינטלקטואלי מסויים ביותר, ענף צר והתמחותי של מיומנות מושגית. אין ראנד הראתה שהאדם הממוצע, המהווה את הרוב באוכלוסיה, אדם שהוא, בטבעו, נדיב, יצרני ובעל שכל ישר, מושפע ומונע פוליטית על ידי הוגי הדעות של חברתו. ההשפעה הפילוסופית אינה ישירה ואינה מתרחשת בבת אחת; רעיונות פילוסופיים מופשטים המייצגים את רמת הזיהוי הרעיוני המופשטת ביותר מועברים אל האדם הפשוט באמצעות כלי התקשורת ודרך ענפי אמנות שונים. כך נוצרת מה שאנו קוראים "דעת קהל". "דעת קהל" זו אינה באה לידי ביטוי, כמקובל, רק בענינים פוליטיים אלא בכל מערכת ההיצע והביקוש.
מערכת ההיצע והביקוש האנושית אינה עוסקת רק בערכים חמריים: מבחינה מטפיסית זוהי מערכת מתוחכמת של יחסי גומלין בין מהויות במציאות, אשר השוק ה"חמרי" הוא רק חלק ממנה. מערכת ההיצע והביקוש חולשת בחוקי ברזל על כל המהויות ביקום וכשמדובר בחברה האנושית היא מחילה את חוקיה גם על העברת המידע ברמות שונות של מודעות, וזה כולל צורות לא מפורשות ו/או מושגיות של מידע כמו, למשל, מידע שמועבר באמצעים אמנותיים. שהיריעה קצרה מכדי להיכנס לדיונים אסתטיים בנושא זה ועל כן די אם אומר שפוליטיקאים רבים מנצלים תחומים שהם אמנותיים ביסודם (מיתוסים, למשל) בכדי להעביר מסרים.
כאן נכנסת לתמונה מהפיכת המידע; המתקדמים שבאנשי תקופתנו עמדו זה מכבר על המהפכה הגדולה המתחוללת לנגד עינינו בעולם; הכוונה, כמובן, למה שבא לידי ביטוי בתנופה האדירה של עולם המחשבים - למהפיכת המידע. אפשרויות איסוף המידע, אגירתו והעברתו אינן רק "גדולות יותר משהיו בעבר" אלא מהוות שינוי משמעותי במצבו של האדם בעולם. ההתקדמות הרבה בתחום זה והדינמיקה של התקדמות זו רחוקים מלהיות רק ענין של שיפורים בנוחיות אישית או תוספת למשחקים ביתיים ומדובר גם ביותר מאשר בהרחבת אפשרויות כלכליות - למעשה, מדובר במהפך בעל משמעות פילוסופית מכריעה.
אני אעמוד כאן רק על ההיבט החשוב ביותר לעניננו במהפכה זו - היבט הנגישות למידע. מידע היה תמיד היסוד שבאמצעותו - או, יותר נכון, באמצעות העדרו - התאפשרו כל הרעות הפוליטיות בעבר ובהווה; כל דיקטטורה מתאפיינת בכך שהשליט יודע על עבדיו יותר משהם יודעים על עצמם, שהוא מסוגל להשיג מידע יותר מהם ושהוא מחזיק בשליטה בידע, ביצירת ידע חדש, בהפצתו וכו'
בסיכום ביניים יש לזכור את הנקודות הבאות:
1.מודיעין טוב עומד ביסודו של כל נסיון להגיע לנצחון במלחמה.
2.כמעט כל מדינה בהסטוריה מהווה מלחמה בין שני כוחות: יצרנים ובוזזים.
3. כוחם של היצרנים עולה לאין ערוך על זה של הבוזזים (וזו גם הסיבה לכך שהאחרונים תלויים בראשונים).
4.היצרנים אינם יודעים את כוחם בגלל חסימת מידע הסטורית (תוצאה של מחדל שנגרם על ידי טעות פילוסופית שנתמכה על ידי שטיפת מוח של אמצעי תקשורת ומערכת חינוך ממשלתיים בעלי ענין).
5.מהפכת המידע מייצרת "חוקי משחק" חדשים מבחינת יכולת היחיד להעריך את כוחו מחד ואת עריצות הממשל מאידך.
כל זה אומר משהו חדש שלא נראה לפני כן בעולם: אפשרויות חדשות לשידוד מערכות פילוסופי, אשר יפתח אפשרויות חדשות מבחינה אישית ופוליטית גם יחד. כל זה אומר עולם חדש מבחינת אפשרויותיהם של היחידים להתמודד מול עריצויות. כוחו היצירתי של היחיד הולך ומשתחרר, הולך ומתבטא ביחודיותו, ויותר ויותר מתאפשר לכל יחיד מרחב ביטוי - והכרה עצמית בזכויותיו ובאי קיומה של זכות של קבוצה כלשהי לדכא את מה ששלו מכוח טבעו.
הפילוסופיה של אין ראנד היא, לפילוסופיה, מה שהלוגיקה של אריסטו היא ללוגיקה ומה שהחשבון של בית הספר היסודי הוא למתימתיקה. כלומר: לא מדובר בשיטה פילוסופית נוספת או ברעיון כללי אישי ייחודי אלא באמת יסוד גדולה ועקרונית, בזיהוי מקיף ואמין של עקרונות הקיימים במציאות, שכל ידע מדעי אחר נשען עליהם.
בכדי לבדוק מדעית את נכונותה של השיטה ואת יעילותם של זיהויי הגב' ראנד אני בוחן אותה ביישום בחיי הפרטיים מזה למעלה מ20 שנה; עד היום לא נמצאה בה שום טעות. הבדיקות השתרעו על פני טווח רחב ביותר, החל מרמת ההפשטה הפילוסופית בה נבדקה הרמה הפילוסופית-מושגית-רעיונית שלה וכלה ביישום ברמה הפוליטית. כך, לפעילותי הפוליטית למען החופש יש גם היבט נוסף: בירור יעילותה ותקפותה של השיטה הפילוסופית של ראנד במציאות החברתית.
בדיקת יישומן של נוסחאות אין ראנד בשדה העימות הפוליטי נמשך על ידי כבר במשך יותר מעשור. יישום זה רושם לעצמו, בינתיים, 100% הצלחה. אחת מנוסחאותיה הפסיכולוגיות-פוליטיות של אין ראנד, שהפעלתי במשך שנים כנגד משעבדים שונים, ושמופעלות על ידי גם בבית המשפט, הוא העיקרון הידוע לתלמידי מציאותיות (אובייקטיביזם, הפילוסופיה של אין ראנד) כ"ברכת הקרבן". משפט רירדן ב"מרד הנפילים" הוא דוגמה ליישומה של נוסחה זו ואני מציע לכל קרבן לבדוק את התיזה הזו ביישום.
כפי שיודע כל יזם, סכנה היא חלק מכל נושא ההשקעות למטרת רווח; כהוגה, שעוסק מזה שנים רבות בחקר פילוסופי במיוחד בתחום אפשרויות השגת האושר האנושי, אני בהחלט מסתכן באופן אישי בפעולתי הפוליטית - אבל אינני חושב שמבחינת יחסי ההשקעה-רווח אני נמצא במצב נחות מזה שמשקיע את ערכיו בסקי תלול, בטיול ליערות עד, בטיפוס על הרים גבוהים או בהשקעת חלקים ניכרים מעבודת חייו בבורסת הערכים של מדינת ישראל.
מנקודת מבט פילוסופית-פוליטית כולנו אסירים של המדינה. מנקודת מבט פילוסופית-מטפיסית כולנו בעלי בחירה חפשית ויכולים לנצל את הפוטנציאל שלנו לטובתנו. מבחינה פילוסופית-אתית כולנו חייבים לנסות ולהשיג את הרווח הטוב ביותר שאנו יכולים להשיג בכוחנו.
בענין סיכון, השאלה המוסרית המעורבת בלקיחת סיכון היא "האם לוקח האדם סיכון על עצמו או על אחרים, ובאילו זכויות?". שליטי האומה הזו, למשל, לוקחים תמיד את כל הסיכונים על גבם של כל האחרים; הם עצמם מובטחים מבעיות בטחון וכלכלה עד קץ ימיהם (וגם מהמאמץ הכרוך בלמידת נושאים אלה והסקת מסקנות מהם). שליטי האומה הזו גם מנסים לקשור את פעולות הנתינים וחבריהם כך שכל פעולה לא חוקית תתפרש ככזו שמסכנת אחרים, והם עצמם יהיו האבירים הנחלצים להציל את החברה מיד דרקוניה האיומים של היזמה הפרטית...
אך ביסוד מאמצי עומדת סוגיית האושר האנושי, שהוא הערך העליון; בכדי להשיגו, על בני האדם להיות חכמים ואמיצים. חכמה פירושה אירגון הנתונים בצורה שתיתן את העיסקה הטובה ביותר מבחינת יחסי השקעה-רווח ואומץ פירושו מאמץ להתאים ידע לפעולות. אם אדם נכשל בפעולות אלה (שאינן תלויות בשום כישורים אישיים מכיוון שהן עוסקות ביחסים שבין היחיד לעצמו) הוא פוגע באושרו. זה מחייב, מוסרית, את היחיד לעשות כל כמה שהוא יכול כדי להשיג את אושרו היחידאי. כך קשור המוסר לאושר ולמעשיות; בכדי להיות מאושר על האדם להיות מוסרי, כלומר: לעשות למען הטוב.
כהוגה, זיהיתי את מחוייבותי המוסרית לאושרי בנקיטת פעולה למען הטוב. מכיוון שאני מחזיק ברמת יישום טובה של השיטה הפילוסופית הטובה ביותר בהסטוריה, זה עושה אותי למתאים ביותר לבדוק את יישומה הפוליטי. במובן זה אני רואה את עצמי כטייס ניסוי או חוקר ארצות היוצא לארץ שלא נחקרה עדיין. מבחינה זו אינני שונה מחלוץ בכל תחום שהוא, המשקיע מחשבה ופעולה בתחום שאיננו ידוע באופן מלא ושכמו כל תחום מחקר לא יוכל להיות ידוע באופן מלא אלא אם כן יתבצע מחקר אמיתי בנושא. מכיוון שתחום הידע בו מדובר הוא האדם, אשרו והשגתו במסגרת של יחסי אנוש, חייב "שפן הנסיונות", במקרה זה, להיות אנושי. כך, הסיכונים שאני לוקח עומדים ביחס ישר לסיפוקים שאני מקבל כאדם העומד על זכויותיו ובינתיים אני שמח לדווח כי הדברים היו עבורי רווחיים ביותר.
שלושה ממקצועות ההתמחות שלי הם הגות, אמנות וחינוך. שלושת אלה מהווים נדבכים ביצירתי האנושית ולשלושתם אני שואב ערכים אותם אני יכול להרוויח רק באמצעות פעולתי הפוליטית. כהוגה וכאמן אני זקוק, לצורך האושר שלי, לתוצאות ה"מחקר" הזה כערך חיוני להמשך התפתחות ההגות החיונית בתחומי החופש וזכויות האדם על פני אדמות. מבחינה זו, שאלות כמו אם אזכה או אפסיד במשפט זה או במשפט הבא, אם אכנס לכלא לתקופה ארוכה או קצרה, הן שאלות ששקולות לשאלות שיישאלו סקוט ואמונדסן לפני צאתם לקוטב הדרומי - הן נכנסות ליותר מדי פרטים ביחס לתכלית הסופית של המסע; אלו הם ענינים זניחים יחסית לחשיבות העקרונית של איסוף הידע ושימושיותו, ובמיוחד על רקע העובדה שעד היום הוכחה יעילותו בהשגת האושר.
מה שחשוב יותר מכל הוא העיקר: שמסעי זה הוא מסע חילוץ, מסע שתכליתו הצלתי והצלת רבים וטובים אשר נמצאים בציפרני מפלצת. ככזה, זוהי הרפתקה בעלת משמעות ויופי, כזו שכולנו, אני מאמין, רצינו להשתתף בה כשהיינו ילדים נבונים, בעידן שלפני הציניות והסרקזם המשתקים.
עד כאן ניסיתי להראות כי מה שנראה כ"אדם המטיח את ראשו בקיר" אינה אלא פעולת הגשמת האושר האישי של הוגה דעות המנסה, בפעם הראשונה בהסטוריה, לבחון את מעשיותה של התיאוריה החדשנית והיעילה ביותר בתחום האושר האנושי, כאשר הוא מצוייד בשאיפת האושר האישית שלו ובמודעות לכמות גדולה של נתונים הקשריים עכשויים, הכוללים מודעות לאפשרויות הטכנולוגיות-פוליטיות החדשות של זמננו.
האירוע בבית המשפט, זה שבו הופעתי ושבו אופיע בחודש הבא, נראה כלפי חוץ כמשפט אחד מני רבים, אך למעשה הוא אירוע תקדימי פילוסופי-מחקרי יישומי ויחד עם זה גם אירוע הסטורי ייחודי שבו, בפעם הראשונה בישראל, לפחות, מגן יצרן על זכותו לרכושו כחלק מזכויות האדם שלו, על יסוד הגותי-רעיוני, כשהוא מסתמך על הסטוריה הגותית הכוללת את הפילוסופיה של אין ראנד. זו, למשל, עובדה ששום פסק דין לא יוכל לשלול ממני. עובדה זו מהווה ערך ששווה לשלם בשבילו בסיכון המסויים שלקחתי על עצמי, אבל יותר מזה היא מהווה גם נקודת ייחוס ותקדים, סימון דרך לאלה שאחרי, וצעד אנושי נוסף בדרך אל החופש המוחלט, שחייב לבוא בסופו של דבר.
אף כי מאמר זה נראה לך ארוך יש לנהוג בו כאל תקציר, מכיוון שיש הרבה מה לומר בכל נושא מרכזי ויש בו, כפי שבודאי שמת-לב, הרבה כאלה. אני מקווה, עם זאת, כי מאמצי זה תרם להבנתך את הנושא. בכל מקרה, אני פתוח לשאלות נוספות, ברמה זו או אחרת של מסויימות.
ידידך
העבד המשתחרר מכבליו
אוהד קמין