שיעור קוסמי

 

שיעור קוסמי

השיעור היסודי שמלמדים הילדים את הוריהם, שהוא חלק משיעור קוסמי, הוא השגת רווח על ידי נתינה. המאמץ של גידול ילדים, שהוא השקעה עצומה של משאבים, מצדיק את עצמו בסיפוק אישי מתמיד, הניצב מול ההוצאה הגדולה ומצדיק בעצם עובדה זו את ההשקעה. במיוחד בהקשר של מוסר האנוכיות הופך הדבר את תהליך הבאת הילדים לעולם לשיעור קוסמי, המלמד את ההורה כי קיים רווח גדול בנתינה.

ועל אף הנתינה העצומה המעורבת בגידול ילדים לא תשמע אדם הגיוני שמאשים את ילדיו בכך שגרמו לו לעמול עבורם – וגם לא תמצא אדם כזה שימצא לנכון לחייב את ילדיו עם התבגרם להשיב לו את מה שנתן להם. אם ברמה מסויימת רואה הורה את ילדיו חייבים לו, הרי שלא מדובר בחוב חומרי מסויים אלא – אם בכלל – בחוב מציאותי מטפיסי.

בשל רוחניותו בתוקף הגדרתו כחוב מטפיסי, מתבטא סוג כזה של חוב של ילדים להוריהם כמו חוזה שיש להורים כלפי ילדיהם, שאותו הם משלמים על ידי השקעת מה שנחוץ לגידולם. מבחינה זו חשים אם או אב בחובת ההשקעה שלהם יותר זכות מאשר חובה וביחד עם המאמץ הגדול שלהם להביא את ילדם למצב של התבגרות הם חשים תשלום בצורת הנאה רגשית גדולה.

מיישומיו של השיעור הקוסמי-מטפיסי הזה לגבי מערכת היחסים הרגשית בין הורים לילדים היא העובדה שכפי שההורים חשים מחוייבות לתת לילדיהם את הנחוץ להם לצורך התפתחותם, יש קיום גם לתחושת החובה שחש הילד כלפי הוריו מאוחר יותר. זו באה לידי ביטוי עם התבגרותו, כאשר מה שהוא חש מבטא את מה שאינו אלא ביטוי של איזון הדדי של היחסים בין הורים לילדים.

נתונים נוספים