הדתיות כהקשר מלא

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 663

הדתיות כהקשר מלא

(על יחסי רוארק וטוהי כיחסי רוח וגוף)

באמצעות מושג הדת המופיע מדי פעם בעבודתה של אין ראנד, היא מבטאת גישה מסויימת כלפיה, שאיננה שלילית דווקא (כפי שיש נטיה לחשוב). למעשה, ניתן לראות ביחסה של ראנד כלפי הדת גישה הרואה אותה כביטוי של רוחניות האדם, לפחות עד כמה שמדובר בפונקציית הידיעה. האדם זקוק לתפיסת הקשר מלא של העולם שבו הוא חי - כך אמרה אין ראנד באחד הראיונות שבהן השתתפה – והדת מעניקה לו את סיפוק הצורך הזה. כשהתייחסה לתפקיד הדת במציאות האנושית, ציינה ראנד שלפי הבנתה היה לדת בעבר התפקיד שראוי להיות לפילוסופיה ולכן הדת היא, כנראה, הצורה הראשונה בהסטוריה האנושית של פילוסופיה.

ב"כמעיין המתגבר" מוקדש פרק חשוב לבנייתו של הוארד רוארק, הארכיטקט גיבור הספר, מקדש לרוח האדם. מקדש זה מוזמן ממנו על ידי אדם מאמין, הופטון סטודארד, שנשלח אליו על ידי אלסוורת טוהי, כדי להכשילו. הסיבה ל"שידוך" זה שעורך טוהי ביניהם מבוססת על הניגוד לכאורה שיש בין רוארק הלא דתי לבין הלקוח, שהוא אדם דתי.

על יסוד ניגוד-לכאורה זה, רוקם טוהי מזימה להכשלתו של רוארק. זו מתרקמת תוך התבססות על שיחת היכרות עם לקוח זה, שבה מודה רוארק שאף שהוא אינו אדם דתי במובן המקובל בחברה, הוא בכל זאת אדם דתי במהותו הרוחנית. אמירה זו תואמת את מה שאומר טוהי ללקוחו לפני שהוא שולח אותו לפגוש את רוארק, על אף שזה הביע לפניו לפני כן את פקפוקו לגבי התאמתו של רוארק לבניית מקדש. לפי הבנתו, בכך שמקדש הוא מבנה דתי, אין רוארק ה"חילוני" מתאים לבנותו. למעשה, בדיוק על גישה זו בונה טוהי את מזימתו, שכן היא מבוססת על הטעות הנפוצה בציבור לגבי ההבדל בין "דתיים" ל"חילוניים", שכן במיוחד כפי שאופייני הדבר לנצרות, הדבר מתבטא בפרק העוסק בהצבת פסלה של דומיניק פרנקון במקדש.

התפתחות האירועים הנוגעים להזמנה זו כוללת את הצבתו של רוארק במרכז המקדש פסל של אישה עירומה. דבר זה מבטא בצורה מושלמת את ההבדל בין תפיסת החיים ורוח האדם של רוארק וסטודארד; פסל העירום, שמבחינתו של רוארק תואם את תכלית המקדש כי הוא מבטא המחשה של ערכי רוח האדם, נתפס, מבחינתו של מזמין העבודה, סטודארד, כמנוגד לערכים אלה ולפיכך כהפרת חוזה ורמאות בוטה. בהתאם לכך הוא תובע את רוארק לדין על הפרת חוזה.

עימות זה מהווה דוגמה מובהקת לביטוי היות המיניות האנושית יכולה להתפרש מבחינה דתית בדרכים שונות ומנוגדות, הן כתואמות את הדת המקובלת בחברה והן כמנוגדות לה. העובדה שראנד מתארת את טוהי כמי שמצא לנכון לנצל את הניגוד הפרשני הזה כדי להכשיל את רוארק מבטאת את ראייתה את אויבי האדם ככאלה המנצלים את הבנתו של מושג כמו הדת או האמונה כדי לפעול באמצעותו נגד הגדולה האובייקטיבית של בני אדם בעלי עומק רוחני.

בהקשר זה, מה שניתן להבין מפרשת המקדש ב"כמעין המתגבר" מלמד כי לראנד היתה הבנה של מהות האמונה הדתית, שאיפשרה לה לראות את ההיבט הרוחני של אדם יוצר כרוארק ככלול בטווח האפשרויות של דתיות האדם. בהצבת דמות של עירום נשי במקדש לרוח האדם הצהיר, למעשה, רוארק כי מבחינתו מבטאת המיניות האנושית את רוח האדם. צורת הצגה זו של הדבר מוכיחה לגבי ראנד כי היא ראתה במושג הדת צד חיובי, לפיכך מאפשרת דרך הופעת הנושא בספרה לראות את הדרך שבה רואה ראנד את הדת לא ככזו שרואה אותה על דרך הצמצום, כחלק מהמגמה המיסטית המנוגדת לשכל, המתבטאת בהקשר אופיו של סטודארד.

למעשה, אומרת ראנד, השכלתנות והתבוניות הם מאפייניו המיוחדים של האדם ואילו המיסטיציזם הוא אויבו. ביסוד הדת קיימים ערכים חיוביים – ומה שמבטא היבטים אלה הוא ראשית לכל מענה לצורך האדם בידיעה. במלים אחרות ניתן לראות בכך הצהרה של ראנד על היות הדת קודם כל אמצעי המשרת את הידיעה האנושית, כלומר מגמה המהווה חלק מיכולת הידיעה של האדם.

אך לצורך חייו האדם זקוק ליותר מאשר ידע מסוים בתחום זה או אחר; האדם – לפי ראנד – חייב להחזיק בתמונה שלמה של המציאות, ואת הצורך הזה ממלא הקשר הידע השלם של האדם, שהוא נקודת הייחוס שאליה מתאים כל פרט ידע אחר. בהקשר הדתיות המופיע בספר, מהווה הפן הרומנטי של האדם את אחת מצורות הביטוי של רוחניותו.

בעקיפין, יש בהופעתו של הקטע שבו, ב"כמעיין המתגבר", מודה רוארק באמונתו הדתית לפני סטודארד, כדי להמחיש לפני הקורא את התחכום של אלסוורת טוהי ואת עומק הבנתו את רוח היוצר הגדול בדרגתו של רוארק. על יסוד ידיעתו זאת הוא יכול לתכנן מראש את טבע השיחה שבין הופטון סטודארד, לבין האדריכל שהוא שוכר, על אף היותו אדם חילוני.

מההקשר המלא של הצגת הדבר על ידי היצירה ניתן להבין כי טוהי מבין שאדם מאמין לא חכם, כזה שאמונתו הדתית שטחית ביחס, ימיין את רוארק החילוני – כמקובל בין בני אדם בחברתנו – למחלקה ה"חילונית" ולפיכך יתהה על המלצתו של טוהי לגבי רוארק. בנוסף לכך, מבין טוהי, שסטודארד, המחזיק בגישה הדתית המקובלת, המתנגדת ל"תאוות הבשר" יראה את פסל האשה שהציב רוארק במקדש מנקודת מבטו של מאמין הרואה את גוף האדם בשלילה כנחות לעומת רוחו.

את נושא הדת, אומרת ראנד, ניתן להבין ביותר מדרך אחת. דרכו של הופטון סטודארד, המחזיק במסורת המקובלת בעולם המערבי, רואה את הצבתו של פסל גוף אשה במקדש כמעשה של חילול קודש. הדרך השניה היא זו של רוארק, שתפיסתו הדתית עולה בקנה אחד עם ראייתו את גוף האישה כביטוי חומרי של ערכים רוחניים. הדבר משלים את היות המקדש – כשמו – מבנה שמגלם את הדת כפי שרוארק מבין אותה - המאשרת פעולה רוחנית של הערצת האדם.

 

נתונים נוספים