היחיד כשופט

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 934

היחיד כשופט

מה המשותף להוארד רוארק, דומיניק פרנקון, גייל ואיננד ואלסוורת טוהי?

ארבעתם – כפי שידוע לכל מי שקרא את "כמעיין המתגבר" – הם דמויות ראשיות ברומן הגדול של אין ראנד. מה שמאפיין את כולם הוא יכולת הידיעה שיש ברשותם לגבי יכולת היצירה האנושית, המאפשרת להם לזהות גדולה יצרנית על יסוד התבוננות ישירה. בזמן שהרומן, המספר את סיפורו על רקע עולם האדריכלות, משופע בבני אדם העוסקים בתחום זה, הן כבנאי בנינים והן כלקוחותיהם, מייצגים רוארק, דומיניק, ואיננד וטוהי, יכולת לשפוט יצירת בניה ולדעת את איכותה האובייקטיבית – וכל אחד מהם מנצל את יכולת השיפוט שלו באופן שונה ומיוחד לו: בזמן שרוארק מפעיל את יכולתו בבנייה, וואיננד עוסק באיסוף, הזמנה ותמרון של אמנים שונים בהתאמה לצרכיו, עוסקים דומיניק וטוהי בביקורת אמנותית, כאשר כל אחד מהם מנצל את השפעתו בהתאם לערכים שנראים לו כבעלי חשיבות.

ב"כמעיין המתגבר" מייצגים ארבעת בני האדם האלה את קבוצת המיעוט האנושית המתקיימת מול רוב החברה, כי רובה ככולה של החברה האנושית המתוארת על ידי ראנד, איננה מצטיינת ביכולת שיפוט כזו; מיעוט זה הוא של אלה אשר משתמשים ביכולת השיפוט האישית שלהם בניגוד לפעולת השיפוט של רוב בני החברה, כאשר – בניגוד לדישה השלטת בחברה - הם מייצגים שיפוט אובייקטיבי, כלומר שיפוט המבוסס על עובדות המציאות, בזמן שרוב בני האדם מייצגים שיפוט קולקטיביסטי (קבוצתי) כלומר כזה הנשען על דעות בני אדם.

לאין ראנד יש, כמובן, ענין להמחיש את היותו של רוארק היוצר סמל למאבקם ההסטורי של כל היצרנים בהסטוריה האנושית, אשר מחד העניקו לאנושות את כל ההישגים התרבותיים שקידמו אותה אך מאידך נתקלו בעוינות ומאבק של התנגדות לתרומתם זו מצד חברתם.

לא מקרי הדבר שדברים אלה, הנישאים במסגרת נאום ההגנה של הוארד רוארק אודות עמדותיו, מושמעים על ידו לאזני חבר מושבעים שבחר, אשר אינם מומחים באדריכלות, ואשר לפי דעתם של בני האדם האחרים הנוכחים במצב, לא יספקו לו פסק דין המבוסס על חמלה או רחמים. ובכל זאת, הם מעניקים לו בעקבות נאום ההגנה שהוא נושא פסק דין המזכה אותו.

הדבר נובע מכך שרוארק, אשר יודע כי גזר דינו תלוי בחבר המושבעים שאמור לשפוט אותו, איננו פונה על רגשותיהם של בני האדם אלא אל השכל הישר שלהם. הן בבחירתו אותם, כבני אדם שנראה לו שהם אנשי עמל הקרובים לתחום העשייה והן בדבריו אליהם, שמתארים את מצבם של אנשי היצירה בחברה האנושית, אין הוא פונה אל רגשותיהם אלא אל מה שמאפיין שיפוט אנושי אמיתי: השכל. כאדם תבוני יצרני, העוסק כל העת בשיפוט, ואשר שכלו הוא המנחה אותו בדרך החיים שלו, הוא מעריך שיש סיכוי סביר שגם הם יבססו את שיפוטם על שכלם וכך הוא גם פונה אליהם – תוך הערכתו את כושר השיפוט התבוני שלהם.

מה שראנד וגיבורה, רוארק, מדגימים בהקשר זה הוא את היותו של השיפוט האנושי, ביסודו של דבר, ערך הקיים ברשות כל אדם הגיוני או כזה המצוייד במה שנקרא "שכל ישר". ההצהרה של הדבר קיימת לאורך כל דפי "כמעיין המתגבר" כשהיא מלווה את רוארק לכל אורך דרכו המקצועית; דרך זו מרופדת בבני אדם ששונים זה מזה ביכולתם האינטלקטואלית, אך שמה שמשותף לכולם הוא היותם שופטים לפי כללים של שכל ישר, בהתאם לצרכיהם היחידאיים.

כל הספר מהווה במובן זה הצהרה על היותו של השיפוט האנושי פועל יוצא של שילוב בין הפעלתו של השכל האישי בהתאמה לעובדות המציאות לבין ענינו של היחיד, שהוא עובדת המציאות החשובה ביותר לאדם באופן מציאותי. באחד מהמפגשים המתוארים ביצירה, יושבים רוארק, דומיניק, סטיבן מלורי ומייק באחד הערבים בעיצומו של תהליך הבנייה של מקדש סטודארד לרוח האדם ומשוחחים באופן ידידותי. רוארק מייצג את הקשר בין אנשים פשוטים ביחס כמו מייק, הפועל שעמו נפגש רוארק באתר בנייה שעליו הוא ממונה לבין דומיניק ומלורי. השוני הגדול שקיים ביניהם מבחינה שכלתנית נמחק מחמת הערכים שהם מזהים ברוארק, שכן כולם מעריכים אותו כגורם בעל איכות המסוגל לקדם את עניניהם. אליהם מצטרפים כל לקוחותיו, החל מאלה המזמינים אצלו את ביתם הפרטי וכלה באלה ששוכרים אותו למטרת הקמת בניניים משרדיים רבי קומות – המשותף לכל אלה הוא הבנתם שרוארק – לאור שיפוטם אותו – מסוגל לספק להם את מבוקשם ביעילות.

הדבר הוא היבט חשוב בדרך ההתקדמות של רוארק בחייו; הוא לא מסתפק בכך שהוא איננו מתפשר על תפיסת המציאות שלו ועושה תמיד כפי שהוא מבין ביצירתו האדריכלית, אלא שהוא מבסס את כל ההיבט החברתי של דרכו על קשרים שהוא רוקם עם בני אדם תוך התבססות על תנאים של בחירה חופשית ושל כבוד הדדי בינו לבין בני אדם אשר מפעילים את שיפוטם היחידאי ביחס לאיכות יצירתו וכתוצאה ממנו. דבר זה מגדיר גם תנאי פוליטי (שמאוחר יותר מבליטה אין ראנד בהמשך יצירתה הרוחנית), שהוא שרוארק לעולם איננו כופה את דעתו על בני אדם אחרים אלא דואג להימצא תמיד בעמדה של היצע וביקוש חופשיים, כפי שראוי לכך להיות בין בני אדם חופשיים.

כך, תוך התבססות על היותם של בני אדם, בכוח, בעלי כושר שיפוט עצמאי, מצליח רוארק להקים "מחתרת" של בני אדם המפעילים יכולת שיפוט יחידאית ומסייעים בכך להתפשטות ערכים של שכל, יופי וצדק בחברה, בזמן שרוב בני האדם בחברה אינם מפעילים את שיפוטם לפי עובדות המציאות אלא לפי הרעיונות השליטים בחברה. רעיונות אלה, שרובם ככולם מלאכותיים, כוזבים וחסרי יסוד מבחינה עובדתית, מומצאים על ידי בני אדם כמו טוהי תוך התבססותם על בני אדם ששיפוטם מבוסס על דעותיהם של בני אדם אחרים, הזרים להם, אשר אין הם יכולים להגן עליהם באמצעות שיפוט יחידאי ראוי. טוהי מייצג, מבחינה זו, את פעולתו של הרוע בחברה. רוע זה יודע לזהות את תרומתם של בני האדם היצרניים אך גורם לרוב אנשי החברה לסטות מזיהוי העובדות המעורבות בכך ולצאת נגד הגורם העובדתי החשוב ביותר בהקשר זה: היחיד האנושי.

כפי שמציגה ראנד את הדבר, יכולת השיפוט של היחיד איננה מובילה לכיוון מוסרי אחד – ואלסוורת טוהי הוא הדוגמה הראשית לכך שהבחירה היא זו שבה קובע היחיד את מוסריותו; הדבר מודגם בכך שטוהי – אחד מן היחידים שיודע את ערכו האובייקטיבי של רוארק (כפי שהוא מבין את יכולת הזיהוי האמנותי של ואיננד ואת מידת ערכו של פסל כמו מלורי) – מנצל את יכולת השיפוט האסתטי שלו כדי להילחם נגד רוארק וכל מה שהוא מסמל בחברה האנושית. והוא עושה זאת באמצעות ניצולו את היות השיפוט האנושי בחברה מושפע באופן קולקטיבי מגורמים כמוהו, אשר מקדישים את כוחם לערעור הקשר בין החברה לבין יצרניה, שהוא – לפי ראנד – מה שגורם לטוהי לפגוע ביצרנות האנושית.

 

נתונים נוספים