חירות ואמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1912
חירות ואמנות
על פסל החירות האמריקני
אחת ההמחשות הידועות והמובהקות ביותר לדרך שבה ממחישה האמנות רעיונות מופשטים בכלל ואת ערכי האדם בפרט היא פסל החירות הניצב באי החירות שבמפרץ נמל ניו-יורק.
הפסל, מעשה ידיו של הפסל הצרפתי ברתולדי בן המאה ה19, נתרם לארה"ב על ידי צרפת כמחווה של ידידות, הכרה והוקרה לערכים שנמצאים בבסיס האומה האמריקנית. בפרטיו הסמליים הוא מהווה המחשה של עקרונות וערכים המייצגים את רוח הזמן של התנועה התרבותית הפוליטית והאמנותית ששלטה בתרבות המערבית בעידן שלאחר המהפכות שהתחוללו בעולם המערבי ואשר, תוך ביטול הבדלי המעמדות שהתקיימו בו, העניקו מידת חירות גדולה לבני האדם.
הפסל הענק, שגובהו 46 מטרים, והמגיע ביחד עם בסיסו כמעט לגובה של מאה מטרים, נעשה, כפי שהעיד יוצרו, לפי השראה שקיבל מאלת החירות במיתולוגיה היוונית. כל אחד מפרטיו הוא בעל משמעות סמלית, כמו הזר שלראשה של הגברת המפוסלת שהוא בעל 7 חצים מאורכים שכל אחד מהם מסמל את אחת מיבשות תבל, והמזכיר בצורתו שמש המאירה את דרכה אל עבר יבשות אלה. בכך מסמל הפסל לא רק את היות ארה"ב ביטוי לערך החירות, אלא את ההכרה העצמית של ארה"ב בערך החירות, אשר מהווה את אחד היסודות הערכיים של האומה, אשר זכו להכרה מעשית מכל העולם. דבר זה התבטא בכך שאל ארץ-מדינה זו נמשכים מאז היווסדה מהגרים מכל קצוות תבל.
ערך זה מתבטא בשמו המקורי של הפסל שהיה "החירות המאירה את העולם"; פניה היפים ומבטה של האשה המפוסלת, הממוקדים בהתבוננות אל מעבר לאופק, כשהם משרים עוצמה וגבורה, הפכו למקובלים מבחינה אסתטית על רבים בעולם כולו. בידה השמאלית היא אוחזת בלוח שעליו חקוק תאריך הכרזת עצמאותה של ארצות הברית (4 ביולי 1776) באותיות רומיות עתיקות. ידה הימנית נישאת מעלה מעלה כשהיא אוחזת בלפיד הזהב "המאיר את דרכם של המגיעים לארצות הברית" ומסמל את הנאורות והגדולה האמריקנים. ברגליה דורסת הדמות ושוברת את שרשרת כבלי השיעבוד.
בהתאמה לנושא שאותו מייצג הפסל, נחקקו, בלוח שנמצא למרגלות הכן שעליו הוא מוצב, מילות השיר שכתבה המשוררת אמה לזרוס, הפונה אל העולם:
הבי לי את בנייך היגעים, העניים ,
ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,
את פליטת חופייך האומללה,
שילחי אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,
את לפידי אשא לצד שער הזהב."
תאריך נוסף המופיע על הלוח בצד תאריך הכרזת העצמאות האמריקנית, הוא ה-14 ביולי 1789, התאריך שבו, 13 שנה אחרי הכרזת העצמאות של ארה"ב, נפלה הבסטיליה בפריס, בעיצומה של המהפכה הצרפתית. בעובדה זו יש משום התאמה בין המהפכה האמריקנית ולצרפתית כי לפחות מבחינת הערכים המוצהרים על ידי המהפכנים הצרפתיים היוותה החירות את הראשון שבערכים שמופיעים בסיסמת המהפכה הצרפתית. הקשר הצרפתי לפסל החירות האמריקני הוא בלתי ניתן לניתוק הן בשל העובדה שיוצרו ברתולדי היה אמן צרפתי והן בשל היותו של הפסל בגדר של מתנה לאומית שהעניקה צרפת לארה"ב. במתנתה זו הצהירה צרפת על ראייתה את החירות כערך אנושי אוניברסלי חשוב.
בהקשר זה, סמלית היא העובדה שהכסף שנדרש לצורך הקמתו של פסל החירות הארה"ב גויס שלא באמצעות חוק כפייתי אלא על יסוד של פניה לציבור בבקשת גיוס חופשי של משאביו על יסוד התנדבותי. עלות הקמת הפסל - כ-270,000 דולרים - היתה עצומה, ולצורך זה הוקמה ועדה אמריקנית-צרפתית שמטרתה היתה לגייס כספים מאזרחי ארה"ב וצרפת. הכסף גויס מתרומות, מהגרלות המוניות, מעריכת מופעי צדקה ואף ממכירת דגמים זעירים של הפסל. מספר אנשי ציבור ואמנים התגייסו למטרה והמלחין הצרפתי הגדול שרל גונו אף חיבר המנון לכבוד הפסל.
טקס ההקדשה הרשמי של פסל החירות נערך ב־28 באוקטובר 1886 והוא הפך באופן מיידי לסמל כלל-עולמי של ערך החירות. בשל העובדה הכפולה של ההסכמה הכלל עולמית הן לגבי ערך החירות המבוטא בפסל והן על האהדה שרוחש לו חלק גדול מן האנושות גם מבחינה אסתטית, הוקמו ברחבי העולם העתקים נוספים לא מעטים של פסל החירות ורבים הם העתקיו האמנותיים שהפכו לנפוצים ביותר כיצירת אמנות בעלת ערך אוניברסלי.
יותר מפעם אחת הפך פסל החירות לסמל גם במאבק הפוליטי-מעשי של האדם לחירות. עובדת תפיסתו של פסל החירות על ידי הציבור העולמי כיצירת אמנות יפה המבטאת את ערך החירות לא נעלמה מעיני בני האדם העוסקים בעניני המדינה בכל העולם – ואלה ביטאו, באמצעות התייחסותם לפסל, את יחסם לערך זה. דוגמה מובהקת לכך היא מה שקרה להעתק הפסל שהוקם בבורדו שבצרפת; הוא הותך על ידי הנאצים שכבשו ארץ זו במהלך מלחמת העולם השנייה. העתק אחר של הפסל, מברזל וארד, הוקם בעיר סניסרו בספרד, בשנת 1897 לזכר הלוחמים המקומיים, אך הוסר בידי אנשי פרנקו בשנת 1936. הפסל הוצב מחדש בשנת 1976 ונגנז בשנת 1997. במהלך מחאת הסטודנטים בכיכר טיאנאנמן בסין בשנת 1989 הקימו המוחים פסל בגובה 10 מטרים, בשם "אלת הדמוקרטיה", שהיה דומה לפסל החירות אך בכוונה "בלתי זהה" לו, על מנת שלא להראות כפרו-אמריקני מדי. הפסל נהרס במהלך הטבח שנערך במפגינים בכיכר.
סמליותו של פסל החירות הפכה אותו למוקד התייחסות ופעמים רבות, בשל כך, גם למוקד של עימות פוליטי כזה או אחר. דוגמה מובהקת לכך התרחשה בהודו-סין (היום ויאטנם) שהיתה תחת שלטון צרפתי. בין 1887 ל-1945 הוצב העתק של פסל החירות בהאנוי, בירת הארץ, על ידי הממשלה הקולוניאלית הצרפתית, לאחר שנשלח מפריז לצורכי תערוכה. בשנת 1945, לאחר שהצרפתים איבדו את שליטתם בהודו-סין, הופל הפסל על ידי תושבי האנוי שזיהו אותו עם המשטר הצרפתי שהיה שנוא עליהם.
אפילו היפנים שנלחמו נגד ארה"ב במלחמת העולם השניה ראו את פסל החירות כסמל חיובי והקימו בארצם העתק שלו. הערך האוניברסלי של יצירה זו, אשל שילבה איכות אסתטית עם ערכים פוליטיים זוהה גם על ידי ארגונים דתיים. בממפיס שבמדינת טנסי, למשל, מצוי העתק בגודל של 7.6 מ', האוחז בצלב ובלוחות הברית, ומכונה "פסל החירות באמצעות ישו". העתק זה הוצב על ידי כנסייה מקומית ב-2006.
תקצר היריעה מלתאר את השימושים הסמליים הרבים שנעשו בפסל גם ביצירות אמנות רבות שהתייחסו אליו, כמו באמנות הקולנוע, שבמספר יצירות שלה מופיע הפסל, המשמש באחד מסרטי הפעולה כשדה קרב, או בספר שבו מתואר פסיכופת המתכנן להרוס את העתקי פסלי החירות הפזורים באמריקה, שאותם הוא רואה כסמליו של משטר מושחת.
לא תמיד משמש פסל החירות השראה לערכים אסתטיים חיוביים ויש המשתמשים ברעיון החופש האמנותי דווקא כדי להביע כלפי פסל החירות גישה בלתי מקובלת. דוגמה מובהקת לכך היא וריאציה של נושא הפסל המקורי, בדמות שהוקמה בירושלים ועשויה משלד ברזל. את המיצג, שיוצריו הציגוהו ככזה ש"שואב את השראתו מפסל החירות, מיקמו בכיכר ניו יורק, הסמוכה לבית יד לבנים, כשהם מסתתרים מאחורי החסינות המפוקפקת של "חופש אמנותי", אך ספק באם אדם בעל טעם אמנותי אובייקטיבי יחפוץ בהעתק של יצירה זו כדי לקשט באמצעותה את ביתו...
הגרסה הירושלמית של החירות