מיתוס הנוער

 

מיתוס הנוער

ביצירה האמנותית של ימינו ניתן לראות העדפה ברורה בימינו של יצירות המתרחשות בזמן קצר - תוך כמה ימים או, אפילו, תוך כמה שעות. דבר זה עומד בניגוד לגישה אמנותית שהציגה סיפור על פני חיים שלמים או, כמו במקרה של התנ"ך, על פני דורות רבים.

אם בתיאור מציאות עסקינן, כי אז הזמן הקצר המתואר באמנות של היום – משול לפירוק לגורמים של מערכת התפישה האופיינית לאדם, שהיא תכנון החיים כיחידה שלמה, והורדת תפישה זו לרמה חייתית, מסוימת ונטועה בהווה בלבד. אך סיפור החיים של אדם – כמו חייו האמיתיים - הוא סיפור שנמשך במשך שנים ארוכות.

למעשה, כשמדובר בתיאור מהלך חיי אדם באמנות מוצגות לפנינו שני תיזות יסודיות שבבסיס כל אחת הנחות יסוד מסוימות: א.שהזמן החשוב ביותר הוא ההווה הקצר. ב. שההקשר של אורך חיים שלמים או אף של שושלת, המכילה בתוכה כמה דורות הוא הראוי לאדם להתייחס אליו. לכל אחת מהתייחסויות אלה יש השלכה על הצגת תקופות מסוימות בחיים, אפילו הן קצרות ביחס, כמו הנעורים. לרוב, ניתן לראות בימינו גישה שלפיה לא ניתן למשוך בצורה לגיטימית ו/או מחייבת את עידן הנוער אל מעבר לזמן הביולוגי שבו היא מתרחשת.

לגישה זו יש השלכות ברורות לגבי אחד מהמיתוסים המפותחים של זמננו, שהוא מיתוס הנוער. מיתוס זה רואה את מי שנמצא בגיל הקצר שהנמצאים בו נקראים "הנוער" כאילו הוא מחזיק בערכים המגלמים את מרכז חיי האדם ומהווה, למעשה, אדם שלם על אף הימצאותו בשלב אחד מרבים אחרים בהתפתחות האנושית.

עיקרון הצעירות באמנות נובע, כנראה, מהעובדה שצריך באמנות להציג את הפעולה בצורה הנראית החזקה ביותר שלה - וכך נראית פעולתו הפיסית של אדם. למעשה, יש כאן הנחה מעגלית - כי אמנם אנשים צעירים מעדיפים פעולה פיסית נראית אך אנשים מבוגרים יותר (תרתי משמע) נוטים לראות את מה שמאפיין את האדם בפעולה מושגית שנראית פחות אך ידועה כבעלת אפקט גדול יותר במונחים של סיבה ותוצאה. (יש כאן גם הנחת בסיס לנוסחה שתתאר את כוחו של אלוהים כמקור המושגים, אם ככל שפעולה מושגית יותר היא בעלת עצמת השפעה גדולה יותר).

נתונים נוספים