מעמד האסתטיקה בפילוסופיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 778
מעמד האסתטיקה בפילוסופיה
על המאמץ להגיע אל האמנות השלמה
האם אנו רשאים להניח על יסוד אינטואיטיבי שאולי האסתטיקה מתייחסת לפילוסופיה בצורה שבה מושג האמנות השלמה מתייחס לשאר האמנויות? זו, במלים אחרות, השאלה הפילוסופית: האם היחס בין האסתטיקה לשאר ענפי הפילוסופיה מקביל ליחס בין האמנות השלמה – הקולנוע – לשאר ענפי האמנות? כנראה שלפחות מבחינה פוטנציאלית כך הוא במציאות, אך כמובן שלמול הכמות העצומה של ההיבטים המעורבים אין די בכך כדי להוות שווה-ערך לתשובה של ממש.
לצורך תשובה מעמיקה יותר, הבה נבחן את הנושא: ענפי הפילוסופיה מתייחסים זה אל זה לא כחלקים שונים של העולם אלא כהיבטים משלימים שלו. כל דבר, למעשה, ניתן לבחינה מהיבטים פילוסופיים שונים. אחד הדברים היסודיים שאנו לומדים בפילוסופיה, הוא שהיא מתייחסת לכל מה שקיים, גם כאשר אנו עוסקים, דרך אחד מענפיה, בבעיות מסוימות הנוגעות רק לחלק מן העולם. דבר דומה לכך קיים באמנות, כי גם כשאנו עוסקים ביצירת אמנות הנוגעת לפרט אחד בעולם, אנו יכולים להסיק באמצעות יצירת אמנות זו תפיסת עולם שלמה. דבר זה נכון במובן זה שאף דרך פעולה אחת או התייחסות אחת שלו מביע האדם השקפה שלמה על המציאות.
במובן מסוים, יש מאפיין משותף ליחס בין ענפי הפילוסופיה וענפי האמנות: אף כי הם מובחנים זה מזה, הם אינם נפרדים במציאות. אף כי סוגות האמנויות שונות זו מזו, האמנויות השונות אינן נפרדות זו מזו, כי הן מתארות כולן חלקים של המציאות ובמובן זה משתלבות כחלקיה של תמונת הרכבה לאחדות אחת. בנוסף לכך, חלק גדול מהן מורכב מיותר מסוג אמנות אחד. לכן, אף כי האמנויות יכולות להיפרד זו מזו יש אמנויות רבות שהן, בהגדרה, יותר מאמנות אחת. הקולנוע שהוא, אולי, הדוגמה המתוחכמת ביותר לסוג כזה, כולל הרבה אמנויות משנה, המשלימות זה את זה בתיאור תמונת מציאות אחת.
במובן מסויים התקרבו מאז ומתמיד האמנים לשילוב בין אמנויות כדי לבטא המחשה חזקה יותר ויותר של תמונת מציאות, כנראה על יסוד ההנחה שכל שילוב אמנויות יבטא מספר היבטים גדול יותר של העולם – ושיש קשר בין יצירה של תמונת עולם לבין איכות אמנותית. מנקודת מבט זו ניתן לראות את ההסטוריה של האמנות כנסיון התפתחות ההולך ומוסיף על המלה את הצליל כדי לשיר אותה ובנוסף לכך את כלי הנגינה כדי ללוות את הקול השר, אחר-כך את סיפור העלילה, המשחק והדרמה וכתוספת, במיוחד בצורת האופרה, גם את המחול. על זה התווספה אהסתטיקה הויזואלית באמצעות ציור התפאורה.
עם כניסתם של הצילום וההקלטה לעולם האמנות – ובמיוחד עם אפשרות צילום התנועה – נפתח עולם של אפשרויות נוספות של הצגת שילוב אמנויות לפני קהל. במובן זה הקולנוע מבטא את האידיאל של המאה ה19 לגבי רעיון ה"אמנות השלמה". בימינו אמנות הקולנוע היא האמנות שמתקרבת במידה הרבה ביותר לרעיון האמנות השלמה, שהיא האמנות המשתמשת בכל האמנויות. במאה ה19 התקרבה לדרגה זו אמנות האופרה, במיוחד בצורת האופרה הגדולה שנקראה "גראנד אופרה", אשר במרכזה דרמה מוסיקלית, אש שילבה את אמנויות המשחק, המחול, הנגינה, השירה, התפאורה ועוד.
מה שבמאה ה19 היתה ה"גראנד אופרה" הוא היום הקולנוע. אחד ההבדלים העקרוניים שבין השניים הוא זה שבין ההצגה החיה להקלטה, אך המאפיין המובהק הוא שילובן של האמנויות הרבות, בנוסף לאומנויות הנגזרות של הצילום וההקלטה שיש בקולנוע. בהתחשב בהיותה של אמנות זו צעירה ביחס בהסטוריה האנושית, סביר שזוהי רק בתחילת הדרך – מה שאומר שהמלה האחרונה בתחום זה, הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה ערכית, עדיין לא נאמרה.
שני נושאים נוספים העולים בהקשר זה הם היחס שבין יצירתו האמנותית של היחיד לבין השתלבותו בצוות גדול של אמנים הנדרש ביצירת אמנות מורכבת כמו אופרה או קולנוע – והיחס שבין יצירת האמנות המתוכננת, הנרשמת או המוכנה על ידי האמן היוצר אמנות על בד או בכתב לבין האמן המבצע, אשר אמנותו היא זו של השירה, הנגינה, המחול או המשחק. היחס בין אלה מראה על חוויה שונה לגמרי של האמנות מצידם של יוצרי החוויה האמנותית.
הבדל זה בין חוויותיהם האמנותיות של יוצרי האמנויות השונות מצביע על קיומו מאז ומתמיד של מגוון עצום בעולם האמנות, שבעצם נובע מכך שהאמנות, בהיותה – כהגדרת אין ראנד - "יצירה מחדש של המציאות" – מתאימה לכל ההיקף האפשרי של תפיסת האדם את המציאות. מבחינה זו ניתן להבין כי אין במציאות תחום או נושא שאיננו נגיש למגע האמן או למדע האסתטיקה. לפחות במובן זה קיים דמיון אמיץ בין האסתטיקה לפילוסופיה המתייחסת אף היא לכל הקיים במציאות.
מהו, על רקע זה, ההבדל העקרוני היסודי שבין הפילוסופיה לאמנות? העובדה שכל אחד משדות אלה מותאם להיבט שונה של יכולתו הרוחנית של האדם. כלומר: בזמן שהפילוסופיה מתייחסת ליכולת החשיבתית-מושגית שלו מבטאת האמנות את כל תפיסת המציאות שלו. בכל סקירת ההתפתחות של היצירה האמנותית בהסטוריה של האמנות אין כדי להשיב על השאלה איך מתייחסת האסתטיקה לשאר ענפי הפילוסופיה. אך בעובדה שהאמנויות – כמו הפילוסופיה – מתייחסות לכל היבטי המציאות ולפיכך ניתן למצוא באמנות ביטוי לגישות הפילוסופיה, כלומר מקום להבעת המחשבות, הרעיונות והמסקנות שקיימים בעולם הפילוסופיה על כל ענפיו יש משום מפתח להבנת היחס שבו מדובר.
כחלק מהפילוסופיה מדברת האסתטיקה, כמדע מושגי בטבעו, במושגים. האסתטיקה יכולה להציג באופן מושגי גישות מטפיסיות, אפיסטמולוגיות, אתיות ופוליטיות המתבטאות באמנות. למעשה, ניתן לומר שהיחס בין האמנויות השונות הוא היחס בין האפשרות הקיימת בכל אחת מאמנויות אלה להציג את המציאות, כל אחת מהאמנויות באמצעות ההיבט המציאותי שבו היא שולטת. אם נשפוט, בהקשר זה, את האמנויות לא רק בהתאם לצד המציאות שהן מציגות אלא גם – ואולי בעיקר – בהתאם לערכים שאליהם הם מתייחסות במציאות, יכלול הדבר למעשה את כל היבטי המציאות ולא רק את העולם הנתפס על ידי החושים. האסתטיקה, כחלק מהפילוסופיה, מתייחסת לרוח.
יתכן ויש בכך כדי לומר כי האסתטיקה מקיפה – לפחות מבחינת הנושאים שהיא כוללת – את כל מה שניתן להתייחס אליו במציאות. לפיכך ניתן לראות את האסתטיקה כענף פילוסופי הנוגע הן לכלל המציאות מחד והן ליכולת רוח האדם להתייחס אל כל מה שנמצא מאידך. על בסיס הגדרת הפילוסופיה כמדע העוסק באדם, בעולם וביחסים ביניהם, ניתן לראות את האסתטיקה, בשל עיסוקה באמנות, כעיסוק באיחוד של כל ההיבטים הללו לכלל שלמות. במובן זה ניתן לראות את האסתטיקה ביחס לשאר ענפי הפילוסופיה כמה שמאפשר, באמצעות הידע לגבי אמנות, לתפוס את אחדות הכל.