משמעות היופי באמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2464
משמעות היופי באמנות
אף כי אין הדבר ניכר כל כך בימינו, מחויבת, לאורך ההסטוריה, האמנות ליופי. מבחינה מטפיסית, חייבת האמנות להיות יפה, כי היופי הוא המכשיר היסודי של האמנות; היא מבוססת על כך שתחושת היפה היא התחושה היסודית שמתקבלת כשנשמר יחס הולם בין דרך ההבעה למה שמובע. כלומר, יחס של אמת. כשיחס זה קיים ביצירה מלאכותית או במהות מציאותית בצורה מושלמת חווה נפש האדם שלמות זו באמצעות המושג "יופי".
אם אדם מזהה עובדה במציאות, מעבד אותה, ומעביר אותה דרך חוויית היצירה שלו, ו/או של אחרים, משמע שעשה פעולת אמנות טובה. וטובה באמנות היא יפה. היפה הוא הטוב שנלקח משדה המוסר והועבר לאסתטיקה. בדיוק כפי שהטוב הוא במוסר ציון להשלכה נכונה של פעולה של עובדה, כלומר פעולה שמבוססת על אמת, כלומר על יחס נכון בין הצהרה לעובדות. כך היפה הוא באסתטיקה ציון לתחושה שמזהה יישום מוצלח של עובדת מציאות, ויישום הוא יישום אסתטי מוצלח.
זו גם הסיבה מדוע אין ראנד עומדת על כך שהחוויה האמנותית היא מטפיסית ביסודה. ושהאמן מראה, ולא מלמד. דבר זה תואם את היות הידיעה האנושית הצורה המיוחדת למפגש של האדם עם המציאות, עוד לפני שהוא מיתרגם למושגים. מדובר ברמת התצפית החושית על המציאות, שהיא הרמה היסודית של חוויית החיים בכלל ושל האמנות בפרט. מפגש זה תואם את חוויית החיים של התינוק האנושי או של האדם המתעורר משינה, לפני שהוא מגיעה להכרה מודעת במלאות. האמנות, מבחינה זאת, קשורה לחיים ומקיפה את היבטי החיים בצורה הרבה הרבה יותר יסודית מאשר הידיעתיות המושגית, המתבטאת ברעיון הפילוסופי.
בהקשר זה מציגה האמנות לפני האדם, תהיה הסוגה המסויימת שלה אשר תהיה, דגם של מציאות הפונה אל ההכרה האנושית. מה שמבדיל אמנות מכל צורת ייצוג מציאות אחרת הוא גורם הבחירה - השליטה במה שקיים ביצירת האמנות קודם כל על ידי האמן. בחירתו של האמן מותאמת לאמצעי האמנותי שבו בחר לצורך היצירה; במקרה של ציור מובעת השליטה במה בחר האמן להראות. במקרה של יצירה מוסיקלית, במה שבחר האמן להשמיע.
כך, הרבה לפני שאלת הבחירה המובעת בתוכן היצירה, קיימת השליטה כבר בצורה שנבחרה. ככל שיש לאמן יותר שליטה יש לו, אובייקטיבית, יותר אפשרות הבעה, כי אפשרות ההבעה האמנותית מבוססת על האפשרויות האמנותית והאומנותיות, כלומר על השליטה הטכנית בהעתקה מדויקת של המציאות. עם זאת, לא מדובר ביכולת צילומית כי לאמן אין אפשרות כזו; גם ציור שמבוסס על צילום איננו כמו צילום, כי הוא נוצר על ידי אמן וזה בוחר את מה להעתיק ואיך. לפיכך, ציור כזה איננו שווה ערך אמנותי לצילום. למעשה, ציור המבוסס על צילום מייצג את בחירתו של האמן לצייר מתוך מה שיש בצילום.
בחירתו של האמן לצייר את האפשרויות הקיימות במציאות באה לידי ביטוי באמצעות מידת היופי שאותה הוא בוחר לשלב ביצירתו. מכיוון שהיופי באמנות אומר טוב, מתבטאים כל המהויות המתוארות בתמונת העולם שבוחר האמן להציג כשילוב בין תפיסה ישירה וחושית של יופי עם מפגש עם ערכים של צדק, סדר ושכליות, המהווים תשתית ערכית לטוב האנושי.
בהסטוריה של האמנות מסמל היופי את הטוב – ולא מדובר רק במה שנתפס על ידי החושים. כשאנו אומרים "הוא התנהג יפה" או "מעשיו יפים" אנו מתכוונים לרובד המוסרי של בן האנוש, ואנו משליכים את מושג היופי ממימד החומר, הנתפס על ידי החושים, למימד הרוח, המעריכה את הטוב, הצדק והתועלת שקיימים במעשי האדם כיפים. אף כי אין הדבר מכוון למראה או לצליל, הערכה זו היא אסתטית לגמרי שכן היא מבוססת על ההנחה שמושג היופי הוא מוסרי ביסודו ובמובן זה רוחני, כלומר שהוא אינו מצומצם למימד החומר.
מתוך התבססות על אותו עקרון פועל האמן, שבאמצעות התייחסותו ליופי מבליט תכונות הטוב הקיים במציאות בתחומים רבים, שהיופי החושני הוא רק אחד מהם. ויש יחס מיוחד בין בחירתו של האמן אשר איננה מוגבלת למימד החושני של היופי, הכפוף במציאות העובדתית לגורמים שאינם בשליטתו של האדם. בניגוד לאדם, שיופיו או אי יופיו אינם נתונים בידו, מצפים אלה העוסקים באמנות מן האמן שיעניק להם באמצעות היופי ביטוי של ערכים מוסריים - ודווקא מכיוון שהאמן שולט באופן מלא בצורה הוא מחזיק בידו את החופש שלא קיים בידי מי שחי לבחור את מידת היופי – או הכיעור – שיש ברשותו. למשל, בחירתו של אמן כמו רוסטאנד לכתוב את המחזה "סירנו דה ברז'רק", שגיבורו הוא בעל עיוות גופני, היא דוגמה לבחירת האמן שנעשית במטרה להמחיש את היחס בין מוסריות ליופי.