האמן כהוגה

 

האמן כהוגה

יש בהבנה של אמנות כמהות שההיבט הידיעתי שלה הוא אחד ההיבטים המרכזיים בעולם האנושי כדי להביאנו למחשבה על היותה בכוח של כל יצירת אמנות נושאת מידע. דבר זה נכון החל מהידע שהביא ליצירתה כפי שהיה קיים בתודעת יוצרה וכלה בידע שביטא בה האמן.

מבחינה זו מהווה כל יצירת אמנות ביטוי להשקפותיהם הידיעתיות של יוצריה, החל מהעקרונות הפילוסופיים המופשטים שלהם וכלה בהבנתם המסויימת את פרטי המציאות, כפי שביטאו אותה בה. בסרט קולנוע, למשל, מהווה מה שהצופה רואה ביטוי לתפיסת המציאות של יוצרי הסרט, ביחס ישר למורכבותו של הסרט ולהיבטים שהוא מציג על המסך.

היותו של סרט הקולנוע בגדר אמנות המורכבת מאומנויות משנה רבות מגדירה את מורכבות המסרים הידיעתיים שקיימים בו. דבר זה מתחיל מהאמירות המטפיסיות הקיימים בתפאורה וברקע המגלמים מבחינה ויזואלית את המציאות שאותה חפצים היוצרים להציג כלפי הצופה ומסתיים באמירה המסויימת שנעשית על ידי התפתחות העלילה ועל ידי התנהגות הדמויות המופיעות ביצירה.

מבחינת מדעי ההכרה והמוסר מהווה כל סרט עלילתי ביטוי של תוצאות מחקר בהתנהגות האנושית בתחומים שונים, כאשר כל עימות, מהלך או מחווה של בני האדם המופיעים על המסך מהווים ביטוי של השקפה שיש ליוצרי הסרט לגבי טבע המציאות, האדם והיחסים ביניהם. מבחינה זו ניתן לראות בכל יוצר אמנותי בכלל וכזה של קולנוע בפרט פילוסוף בכוח אשר מבטא הן את הבנתו האישית לגבי המציאות והן את הציווי המוסרי לגבי הדרך שבה על הדברים להתנהל.

 

נתונים נוספים