מדוע מצייר הצייר?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 723
מדוע מצייר הצייר?
זהות, איחוד ושלום
קודם כל כי זה מה שעושה אותו צייר; הצייר מצייר, א היא א והשמש זורחת. מהות עושה את מה שהיא. במובן זה ההצהרה שאדם הוא אמן כמוה כציון מינו של בעל חיים - מה שמסביר את דרך החיים שלו בהנחה שמהות חיה בהתאם לטבעה.
ככל שעולה אדם ברמתו, הסיבות לעשייתו הן חומריות פחות, נוגעות פחות לקיומו הפיסי בעולם החומרי ויותר למימוש מהותו כזהות שיש לה מאפיינים שמתבטאים בעולם כשלעצמם, גם כאשר מדובר בהיבטים הרוחניים של העולם ולפיכך הם רוחניים. מכיוון שאושרו של האדם מבוסס על קיומו כאדם והאדם הוא רוחני יהיו יסודות אושרו רוחניים בטבעם.
אפילו חי נחות אינו מסץפק במזון אלא תובע, בין היתר, חופש - וקל וחומר ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם"; אושרו של האדם היחיד מבוסס לא רק על סיפוק צרכיו החומריים-גופניים אלא גם על קיומו כיחיד, על עשייתו את מה שמייחד אותו. והסיבות נמצאות יותר בו מאשר מחוצה לו – במובן שבו הן יותר רוח מאשר חומר. לפעולותיו של היחיד יש יותר ערך כשלעצמן – שאינן תלויות בדבר – מאשר בשל ערך ו/או רווח חיצוניים.
עיקר ההתפתחות של היחיד האנושי מתקיימת בהכרת העולם – בהתפשטות הגשמיות, אשר באה לידי ביטוי בכך שהתודעה כובשת את העולם כיבוש שכלתני, נאור ומאיר גם יחד. האדם מתפתח כל העת באמצעות התפתחות הכרתו וזו גדלה ביחס ישר להבנתה את הדברים – ליכלתה לאחד ולקשר בין הדברים השונים.
העולם מוטל לידינו כמו ערימת פיסות של תמונת הרכבה לרגלי ילד. ככל שימצא הילד קשרים רבים יותר בין פיסות התמונה, הוא יוכל לבנות תמונה גדולה וטובה יותר. לשם כך עליו למצוא את הצד השווה שבין התופעות, את המקום שב יוכלו הפיסות להתחבר אחת עם חברתה, את הצד המשותף לדברים שונים.
למידת השפה מבצעת את המהלך הראשון במסלול זה: בכל מלה נחבא העקרון, המושג, אשר מאחד את המלה הזו עם מלה אחרת ואת התודעה עם עובדה במציאות. כפי שדרך המלה "אהבה" לומד הילד לאחד בינו לבין אמו ולבין דברים אחרים שמהם הוא נהנה במציאות, הוא לומד לראות, באמצעות שאר המושגים שהוא רוכש, איך כל העולם הופך לשלמות גדולה אחת והוא יכול להשתתף בבריאתו לכדי תמונה שלמה וגדולה, חסרת סתירות פנימיות.
כאשר הוא יוצר יצירת אמנות, כמו ציור או ספר, הוא מבטא באמצעותה את הקשר בין החלקים הנפרדים לכלל שלם מאוחד וזוהי הדרך אל השלום האמיתי: השגת התאמה בין החלקים, כשכל חלק מחובר לחלק אחר באמצעות הצד הזהה שבו. זה הדבר שמביא לצייר את תחושת ההנאה של יצירת האמנות. זה מה שמניע אותו להביא לידי המחשה את רוחניותו הפנימית בעובדתיות העולם החיצון.