הבחירה באמנות זמננו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 738
הבחירה באמנות זמננו
על חופש הבחירה של אמני זמננו, במיוחד במרחבי האתיקה המובעים ביצירות האמנות, משפיעה מידת הידיעה שיש בידם לגבי הצורה בה מתבטא המאבק בין טוב לרע במציאות.
באמנות זמננו אין הבחירה קיימת רק בתכניה אלא גם באפשרויות העומדות לפני יוצריה ומבצעיה לצורך היצירה גופה; מרגע שהגיעה האמנות לדרגת שלמות מסויימת – היה כל אמן ברוך כשרון חופשי לבחור מבין שלל האפשרויות את אלה המתאימות למטרותיו החוייתיות ו/או היצירתיות. מהנקודה שבה הידע הצורני זמין הופכת, עבור האמן, תכנית האמנות לשאלה מוסרית ויצירתו למבע של בחירה, החל מתכניה של האמנות שבה הוא בוחר לעסוק וכלה באמצעים, בכלים ובמסגרות שבאמצעותם הוא חפץ להביע אותם. בימינו אך טבעי נראה מחסן האפשרויות של בעל הכשרון האמנותי, אשר ממנו הוא יכול לשלוף את האמנות שבה הוא חפץ לעסוק הן מבחינת הסוג הכללי והן מבחינת הסוגה, הסגנון וכיו"ב.
במובן זה יש לתנועת האמנות של ימינו משמעות של בחירה במובן שבו כל מה שנבחר להיווצר כאמנות מן המאה ה19 לפחות. מאידך, יש אמנים מתחילים רבים, וביניהם חובבי אמנות רבים בלב ובנפש, המתקיימים במצב של חוסר בחירה, שכן הם מושפעים מרבים מהערכים שנכפים עליהם בשל הבורות והסכלות של כוחות עדיפים מהם מבחינה אינטלקטואלית. אלה, משפיעים ומושפעים כאחד, צפים באפלת הבורות של זרם התנועה הרעיוני שסוחף אותם.
בשל נתון זה, הגורם הראשי באמנות מאז הגעתה להישגים הצורניים הגדולים של המאה ה19 הוא המסויים, הזמני, המשתנה מרגע לרגע, לפי פרטי המציאות הזורמת ומתחלפת בהתמדה. מה שאינו משתנה הוא הידע האובייקטיבי בתחומים טכניים-אמנותיים, כמו כתיבת התוים במוסיקה וטכניקות היסוד בציור. מנקודת מבט זו אין אמנות המאה ה20 שונה עקרונית מזו של המאה ה19 וגם אין הבדל עקרוני בין אמנות ממקומות שונים כמו בין רוסיה לאמריקה. משמעות אחדות זו של אובייקטיביות ידיעתית היא שניתן למיין את האמנויות הנצפות, הנשמעות והנחוות בדרכים רבות ושונות זו מזו, תוך הסתמכות על ערכיהן התכניים.
אחד הדברים היפים שקיימים באמנות הוא שניתן לראות כמויות גדולות של ערכים חיוביים דרך היופי הראייתי ובמיוחד תכונות אנושיות חיוביות כמו תבונה, טוב לב ושמחה. מבחינה זו, הצייר שמצליח להפיק ערכים אציליים מאנשים מכוערים אינו מרמה אלא פעיל את בחירתו תוך שהוא חושף פוטנציאל קיים ומציג אותו בפני המתבונן. למעשה מה שהמצויירים מוצבים בפניו, כמו בפני פסיכולוג, הוא את האתגר של יכולת ראייתם את הפוטנציאל שלהם מבחינה ויזואלית. זוהי גם תכלית האינטלקטואל או הפילוסוף, אשר מציגים בפני בני האדם את מרחב האפשרויות שקיים במציאות קיומם – ובכך לאפשר להם לבחור כרצונם מתוכו.
בחירתו של העוסק באמנות תהיה חיובית ביחס ישר ליכולתו להבליט את החיובי שבמציאות ולהראות את הטוב שקיים באנשים ובמציאות כולה. דבר זה גם מבליט, על דרך ההיפוך, את המחדל העכשווי של המודרניסטים באמנות ובהגות: אלה, גם כאשר אפשרויות הבחירה שלהם טובות מבחינת יכולתם להביע את שברצונם, יודעים רק לעתים רחוקות את היסודות המוסריים של הטוב ולפיכך נמנעת מהם האפשרות לשלב אותו כהלכה ביצירתם.
דבר זה מתבטא במיוחד בדרמה לסוגיה. בשל היותה של זו כוללת מאבקים בין טוב ורע, הרי שלעתים קרובות מבוטאים ביצירות האמנות הנטורליסטיות השקפות שליליות מבחינה קיומית והטוב מנוצח לעתים קרובות. מבחינה זו, האמנויות שונות באפשרויות שעומדות לרשותם להציג טוב מול רע או יופי מול כיעור. היום, בקולנוע, למשל, קיימים יחסי 50:50 במאבקים המתרחשים בין טוב לרע והיחס למציאות הוא בד"כ כה שלילי, שגם אם הטוב מנצח את הרע, מוצג המנצח כחלש וגם כשהוא קורה – ניתן לכנות את נצחונו "נצחון בזבל"...