האדם כנושא
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 734
האדם כנושא
כשיצירה אמנותית נקראת בשם של אדם זו צורה של המחשת הרעיון שאדם הוא נושא. האדם מהווה נושא, שמשמעותו עיקרון הבא לידי ביטוי ביישומים שונים במציאות, מה שאפלטון היא קורא "צורה" ואנו קוראים לפעמים "מושג". זה שחווה את יצירת האמנות חווה את העיקרון כשהוא חווה את הברירה שמגולמת בדמות המוצגת לפניו ביצירה.
היותו של אדם נושאה של יצירה אין כוונתה שאדם מבטא רעיון אחר במציאות אלא שהוא, כיחיד, מהווה נושא בפני עצמו. לדוגמה, נושא כמו אומץ יכול להיות מבוטא דרך יותר מאישיות של אדם מסויים, אך כל אדם אמיץ מהווה המחשה של אומץ בדרגת ייחודיות כזו שאין אחרת כמוה במציאות. לפיכך, תיאורו של אדם אמיץ כזה יהיה יותר מתיאור של נושא האומץ במציאות, אלא ביטוי מסויים של יישום המושג המופשט.
ההזדהות, באמצעות האמנות, עם אישיותו של יחיד, המבטאת נושא, היא דרך טובה להתקדם להבנה, לימוד ויישום של הרעיון שכל אדם הוא נושא וככזה הוא מיוחד, אין לו תחליף ולא ניתן לתפעל אותו מבחוץ על יסוד דוגמאות אחרות, קודמות או טובות יותר.
במובן זה, כל אדם הוא עיקרון ופרטים גם-יחד: עיקרון בזהותו הטבעית ופרטים בכל נקודה בחייו. יצירת האמנות הכוללת התייחסות אליו רואה אותו כנושא וחייו הם העלילה, ה"פיתוח" של הנושא.
גישה זו מביאה לראיית האדם את עצמו כנושא עצמאי בסיפור חייו – ולקבוע, באמצעות בחירותיו אם יהיה סיפור זה הצלחה דרמטית שמשמעה התגברות על אתגרים או, במקרה העגום, טרגדיה.