גזל אמנותי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 760
גזל אמנותי
יש אירועים אמנותיים הנושאים בחובם משמעויות מוסריות וחברתיות שאינן נהירות לרבים מן הקהל, ובמיוחד לא לאלה הממוקדים בהיבטים האמנותיים הטהורים של החוויה. דוגמה לכך היא קיומו של קונצרט שאין ספק שלפחות חלק ממתכנניו היו מודעים לכך שמשמעות קיומו איננה אלא גזל אמנותי.
דבר מסוג זה התרחש כאשר התקיים ברשות הפלסטינית קונצרט שבו בוצעה הסימפוניה התשיעית של בטהובן עם התזמורת על שם טוסקניני בבית-לחם. בהקשר זה, מבטאים הנתונים המוצהרים – היצירה והביצוע - פשע צרוף שאין ספק שנעשה באופן שהמודעים לו יהיו הנגזלים הראשיים, כלומר אלה שמכירים את השמות המעורבים בו ואת אי התאמתם להקשר הפוליטי שבו נשמעו.
מדובר בשמות של שני האישים שמוזכרים בקונצרט: המחבר בטהובן והמנצח טוסקניני. שילוב שמם בקונצרט שנערך במרכז הרשות הרוצחת הדיקטטורית מהווה סתירה בוטה למורשתם; חייהם של שני אישים אלה היו ביטוי וסמל של ערכים אנושיים נאצלים כמו חירות, יצרנות ושמחה – וסביר להניח שמתכנני הקונצרט היו מודעים לכך כאשר קבעו קונצרט זה.
כשמדובר בבטהובן קיים ספק גדול לגבי יכולת הקהל הערבי ליהנות מביצוע הסימפוניה התשיעית שלו, שכן לא הגיוני שנעשתה בתרבות המקומית השקעה חינוכית שדי בה כדי לאפשר בניית קהל מאזינים חובבים של מוסיקה קלאסית הנמצאים ברמה שבה יוכלו ליהנות מיצירה לא קלה זו. למעשה, יודע כל מי שאוהב את התשיעית של בטהובן כי יצירה ארוכה זו – למעלה משעה - דורשת, לצורך הנאה ממנה, תקופה ארוכה של למידה מקדימה, שספק באם המקומיים רכשוה.
אך ליצירה זו יש בעולם התרבותי שם של יצירה בעלת ערכים כלל-אנושיים, ולפיכך יש בנגינתה ערך פוליטי שסביר להניח שבעיני יוזמי האירוע היה בעל מעמד ומשקל גבוהים יותר מיכולתם של המאזינים ליהנות. על יסוד ידיעתנו את הדרך שבה מנוהלים חיי הנתינים במשטר האימה הפלסטיני יכולים אנו להבין כי לאולם שבו נוגנה היצירה נדחסו בפקודה כמה מאות מאנשי שכם והוציאו למעלה משעת חיים בשיעמום גדול.
ולא פחות משחולל שמו של בטהובן, כאשר נוצלה יצירתו שנוגנה לפי משאלותיהם של עריצים-רצחים, קיים משום פגיעה עקרונית בניצול אישיותו של טוסקניני לדבר. שכן המנצח טוסקניני רכש שם של מתנגד לעריצות לא רק במאבקו נגד המשטר הפשיסטי באיטליה אלא גם כאשר היה הראשון שניצח על הקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אשר הוקמה מפליטים יהודיים שנמלטו מאירופה הנאצית.
בפעולתו זו של טוסקניני, שהיה בזמנו הנודע מבין מנצחי העולם, לא רק שקרא תגר על העריצות באשר היא אלא שגם הניח את אחד מהיסודות החשובים של התרבות הישראלית עד היום – מה שמבחינה מוצהרת מהווה את אויב העולם הערבי בכלל והרשות הפלסטינית בפרט. לפיכך, השימוש בשמו של טוסקניני בקונצרט זה הוא בדיוק הביטוי המושלם ליחס שבין הנאיביות האירופאית, המאמינה שיש בכך ביטוי של שאיפה לשלום, לבין הגזל הפלסטינאי.