מאיגרא רמה

 

מאיגרא רמה

על מוסיקה בשירות הפוליטיקה

מוצ"ש. ב"קול המוזיקה" מכריזים על הקלטה של קונצרט שהתחנה עומדת לשדר. השדרנית מוסרת כי "בקונצרט המוקלט נאזין לשני קונצ'רטי לפסנתר של באך, אך לפני כן נאזין לביצוע היצירה "רבין" מאת בלומנטל"... – ממש מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

צורה זו של ניסוח, אשר "מוכרת" למאזין קודם כל את האשלייה של השמעה של מוסיקה של באך וממש באותה נשימה מציינת כי כאקדמה לה ולמעשה כתנאי להאזנה לבאך יהיה על המאזין לשמוע יצירה עכשווית לא ידועה, איננה רק בגדר של עיסקת חבילה בין טוב ידוע ללא ידוע מסתורי (שיכול להיות כל דבר) אלא תכנית השואבת את השראתה מהפוליטיקה. שכן אף מבלי שברור למאזין הממוצע מה איכותה של "רבין" או (חשוב לא פחות) מהו אורכה, ברור לכל מי ששומע את הדברים, גם אם לא נשאר להאזין ליצירה "רבין" כדי לתהות על קנקנה, כי מה שנשתל בו הוא קודם לכל ערך אחר החיבור בין הצד השמאלי של המפה הפוליטי הישראלית עם תרבות גבוהה.

כי אין דוגמה מובהקת יותר מהחיבור שנעשה בתודעת המאזין בין שמם של רבין ובאך מ"אחרי מות" מוסיקלי לאליל הפוליטי שבא, בשמה של איכות מוסיקלית, לתמוך את המגמה השמאלנית בתרבות, תוך יצירת קשר בין המגמה השמאלנית לבין איכות אמנותית גבוהה.

 

נתונים נוספים