אמן בעל שם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 938
אמן בעל שם
שמו של אמן ידוע בעולם כבעל יכולת אמנותית גבוהה עשוי להיות כלי בידיו לצורך השפעה פוליטית. במקרה של דניאל ברנבוים, אמן בעל שם גדול, מהווה התגייסותו הפוליטית התרחשות ייחודית, שכן הוא מטיל את אמנותו ואת יהדותו גם יחד על כף המאזניים של תעמולה רעיונית לטובת הצד הלא-ישראלי בסכסוך במזרח התיכון.
בארנבוים כמשל
מעקב אחרי האירועים הקשורים בקריירה של דניאל בארנבוים בשנים האחרונות חושף את הדרך שבה שלובים היום בעולם האמנות והפוליטיקה כגורמים המשפיעים אהדדית זה על משנהו. במיוחד לאחרונה הפכה פעילותו האמנותית למכשיר פוליטי בעל כוח המשמש כמגביר העמדות הפוליטיות של האמן.
כפסנתרן וכמנצח מחונן בנה דניאל ברנבוים קריירה בינלאומית מרשימה במשך עשרות שנים. בכל השנים האלה היתה ישראליותו מוצנעת בדרך כלל וידועה רק לחלק ממעריציו האמנותיים. דווקא בעשור האחרון התחיל ברנבוים להפעיל את אזרחיותו הישראלית כחלק מפעילות פוליטית, לאחר שחיבר את עצמו לעמדה פרו-פלשתינית.
במסגרת עמדה זו משך ברנבוים בחוטים וניצל את הפרסום הרב שבו זכה בשל הרמה האמנותית הגבוהה שהפגין, כדי להשפיע פוליטית. ספק באם המעגלים שבהם הוא משפיע בימינו מסוגלים להעריך את מידת אומניותו, אך אין ספק ששמו פועל כגורם עצמאי ובלתי תלוי בכך, ויש בו כדי "לדחוף" קדימה כל פרוייקט שיחליט האמן בעל השם על ביצועו.
עדות לכוח ההשפעה שיש לאדם כמו בארנבוים בעולם מהווה העובדה שזכתה לפרסום לפני מספר חדשים בכותרת עיתונאית:
דניאל ברנבוים מונה למשרת מנצח ראשי ב"לה סקאלה"
כותרת זו היא בעל משמעות מפליגה לאנשי אמנות בכלל ומוסיקה בפרט בעולם כולו, שכן "לה סקאלה" במילאנו הוא אחד מבתי האופרה היוקרתיים בעולם. משרת מנצח ראשי במוסד מעין זה משמעה אישור ממסדי של העולם המוסיקלי כולו למקומו של האמן הזוכה בו בעולם המוסיקלי העכשווי.
כדי להשיג את ערכה הפוליטי של משרה כזו בעולם המוסיקה יש לראות את "לה סקאלה" כאחד המוסדות החשובים ביותר באיטליה, הנחשבת לאחת המדינות החשובות ביותר בנושא הפקת האופרה מאז ימי המלחין ורדי, ש"לה סקאלה" הוא אחד המוסדות שבהן זכו כמה מהאופרות הגדולות שלו לביצוע בכורה. דבר זה הפך את "לה סקאלה" להרבה יותר מ"סתם" בית אופרה – לסמל לאומי המייצג את הקשר האיטלקי לתרבות האופרה הבינלאומית, כקובעת כללים וכמגדירה רמה.
האופרה החדשה
בשנים האחרונות קיימת עלייה במעמדה של האופרה בתרבות העולמית ואמניה הגדולים זוכים למעמד אוניברסלי החורג ממה שבעבר היה נהוג להיקרא "מוסיקה קלאסית". אומנות האופרה נתפשת בעולם של היום כמסגרת פעילה שבה מתרחשים האירועים האמנותיים האיכותיים ביותר – וחלק ניכר ממשאביו של העולם המערבי מופנים, בהתאם לגישה חדשה זו, לפיתוח הנושא.למותר לציין כי מעמדו של בארנבוים, שכבר היה כזה של אמן בעל שם עולמי, נסק לשיא חדש עם המינוי היוקרתי, שמשמעותו המעשית חורגת מגבולות של טעם אמנותי וחוצה גבולות פוליטיים. במקרה של האמן הנוכחי, נותן לו הדבר מעמד של איש תרבות, המייצג את האנושיות באשר היא.
מן האוניברסלי לפוליטי
דבר זה בא לידי ביטוי בעמדות שבהן מחזיק האמן, קודם כל בקשר לאמנות; בראיון שנתן מיד עם פרסום הידיעה על התמנותו למנצח הראשי של "לה סקאלה" אמר בארנבוים: "משימה חשובה היא המאבק בהיעדר חינוך מוסיקלי, שהיא חולי של ימינו." באמירה זו התאים עצמו האמן למתבקש מהמשרה, והציג את הערכיות האוניברסלית המתבקשת מנושא מעמד זה. אלא שתוך מספר חדשים התחיל בארנבוים בפעילות שתכליתה המעשית המרה של עמדת הכוח הפוליטי האמנותי לכוח השפעה פוליטי בתחום הסכסוך הישראלי-פלסתיני. בכך, הסתבר, קלע ללב העשיה הפוליטית העכשווית, המשתבחת בהתגייסות אמנותית לטובת פרוייקטים של עזרה לנחשלים – והפלסתינים הם נזקקים רשומים של תפישת המתת המערבי במיוחד באירופה.
הפרוייקט
הוא עשה זאת על ידי הקמת תזמורת נוער שמטרתה סימול השלום, על ידי הצגה חיה של שיתוף פעולה בין נגנים צעירים ישראליים וערבים. פרטים נוספים בנושא ניתן למצוא בכתבה שהתפרסמה ב"הארץ" כהכנה לשידור קונצרט של התזמורת בטלויזיה בכבלים:
נועם בן זאב, (מוסף "הארץ" 18.8.06) מספר במדור "מוסיקה קלאסית" על כך ש"לפני שנה גרף ערוץ ארטה את שיא הרייטינג שלו בכל השמנים עת שידר ישירות מרמאללה את קונצרט "תזמורת דיוואן מזרח-מערב" בניצוח דניאל בארנבוים. התזמורת הישראלית-ערבית, שיסדו בארנבוים וידידו החוקר הפלסתיני אדוארד סעיד, עשתה הסטוריה באותו קונצרט: היא הביאה לרמאללה לראשונה עשרות צעירים מישראל, ומהצד האחר של הגבול את חבריהם מסוריה ולבנון, לנגינה משותפת המבטאת הכרה זה בזה וחלוציות בדרך לשיתוף מתוך שויון. זה היה סקופ, ואמצעי התקשורת מכל העולם עטו על האירוע, הודיעו עליו בכותרות שמנות בעמודים הראשיים, וסיפרו את סיפורי הנגנים... רק בישראל נותר הקונצרט כמעט עלום: כלי התקשורת הגדולים לא הודיעו על קיומו, ולא סיקרו אותו."
החידה
במסגרת מאמרו, המציג את הקונצרט העתידי, בן זאב מעלה תהיות לגבי הסיבה שבשלה לא מעוררת התזמורת בישראל התלהבות מהפרוייקט. הוא מציג זאת כחידה ומכנה אותה "עוינות מסיבה כלשהי":
"הפניית העורף הישראלית לפרוייקט של בארנבוים משקפת את העוינות שמסיבה כלשהי הוא נתקל בה כאן. אפשר היה לחשוב שקירוב לבבות כזה, בביצוע משובח, יעורר התלהבות ותקווה. כך הוא מתקבל בעולם בקונצרטים שעורכת התזמורת בשלוש יבשות... במקום זאת נתקל הפרוייקט בישראל בפנים חמוצות ובביקורת"
מעניין, בהקשר זה, שהסיבות היחידות ל"פנים החמוצות" כלפי בארנבוים שמסוגל הכותב להעלות בדעתו, הם מאפיינים אישיותיים; הוא כותב על כך ש"מייחסים לו מגלומניה, הפעלת לחץ פוליטי ודיקטטורה" ואינו מגלה דבר לגבי תכנים מסויימים יותר.
הפתרון
אך את פתרון החידה, או לפחות רמז לפתרון כזה, ניתן למצוא דווקא במדור המכתבים של אותו גליון. שלושה מכתבים המתפרסמים בו מכילים, בצורה עקיפה, פרטים העוסקים בפרוייקט התזמורת של דניאל בארנבוים. מהם ניתן להבין משהו לגבי דרך הניהול של בארנבוים את הפרוייקט, אשר רחוקה מלעסוק באופן טהור באמנות המוסיקה.
אחד מהדברים שעולים מן המכתבים הוא ניצולו של האמן את התזמורת כדי להביע דעה לגבי התקפת ישראל על לבנון – וזאת על ידי החתמת נגני התזמורת על מסמך המוחה על פעילות צה"ל בארץ זו; למותר לציין שלמותג "בארנבוים" כוח השפעה רב על מוסיקאים צעירים, המבקשים קריירה בימינו.
זאב בק מרעננה מתייחס לכך. הוא כותב, כבר בפתיחת מכתבו ל"הארץ", על כוחו של האמן בעל השם בקביעת הקריירה של אלה שעימם הוא עובד:
"הדברים הבאים לא ייאמרו בפרהסיה על ידי רבים מחברי התזמורת: עימות עם דניאל בארנבוים עלול לקטוע לנגנים בתזמורת את הקריירה שנכונה להם"
ובהמשך הוא נוגע לצורה שבה קושר בארנבוים את פעילות התזמורת למה שמתרחש פוליטית:
בארנבוים מנסה לקרב לבבות באמצעות המוסיקה, אך הוא חצה את הגבול במשפטים שניסח והחתים עליהם את חברי התזמורת. לדוגמה: "הרס התשתיות החיוניות בלבנון ובעזה על ידי ישראל ...וההפצצות ללא הבחנה של חיזבללה על אזרחים בצפונה של ישראל, מנוגדים תכלית הניגוד למה שאנחנו מאמינים בו... והן ניגוד מוחלט למהותו של הפרוייקט". החתמת הנגנים על נוסח זה הוא אונס פוליטי.
אליעזר אגרא מחיפה, מוחה במכתבו על עצם ההחתמה:
...לדברי היוזמים, הפרוייקט הומני ולא פוליטי. לכן מי הסמיכם להחתים את הנגנים הצעירים על תצהיר שהוא בניגוד למטרות הפרוייקט. זו חוצפה שאין דוגמתה להשתמש בנוער שוחר מוסיקה, שנהנה ממפעלו של בארנבוים. הצעתי לפילהרמונית להחרים כל הופעה של בארנבוים בארץ.
מן הדברים עולה שבארנבוים, שאין ספק לגבי מודעותו לכך ששמו הוא המחולל את כל מה שמתרחש במסגרת הפרוייקט, כל כך מעוניין להשפיע פוליטית, עד שאין הוא קובע לפעילותו הפוליטית גבולות כלשהן. יתכן שהדבר נובע מכך שאין גורם הגורם לו להבחין בין כישוריו האמנותיים לבין עמדותיו הפוליטיות, אך הדבר מעלה שאלות גם לגבי המממנים והתומכים בפרוייקטים שלו ובעיקר לגבי מידת הבקרה שלהם לגבי השקעותיהם. שאלה דומה ניתן להפנות לגופים המפיקים, המשדרים והמפיצים את פירות הפרוייקט – הקונצרטים המבוצעים והמשודרים בארצות שונות ובערוצי תקשורת שונים.
היותו של בארנבוים מוסיקאי נודע מהווה, ללא ספק, תרומה משמעותית למעמד היוקרתי הכלל-עולמי של הפרוייקטים שבהם הוא מעורב. בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסתיני יש ערך לעובדת היותו של בארנבוים ישראלי – ולתפישת רבים, כתוצאה מכך, גם יהודי. הרעיונות שבארנבוים מייצג נתפסים על ידי רבים כמייצגים עמדה ישראלית – ואין ספק שיש לכך משקל כגורם משפיע בהחלטה על התמיכה בפרוייקט, אשר, כפי שנכתב לעיל, מקיפה ציבור רחב. מסכמת את הבעייתיות של העמדה הבארנבוימית אישיות מוסיקלית ישראלית, הכותבת אף היא ל"הערץ" בסוגיה:
עדה פלג, מנצחת האנסמבל המיתרים הישראלי, המרכז למוסיקה חיפה, כותבת:
"...אני מקבלת בברכה ומפיקה כל תכנית של אמנים ערבים ומוסיקה ערבית. ...ועם זאת, אני רוצה להביע זעזוע מהתנהלותו של דניאל בארנבוים, מפגיעתו הבלתי פוסקת בציבורים ישראליים ומהנזק שהוא גורם למדינת ישראל, תוך ניצול ציני של מעמדו ושל תזמורת הנוער שהקים.
ברור כי מוסיקאי צעיר שרוצה לקדם את מעמדו לא יעז לקרוא תגר על בארנבוים, שבנוסף להיותו מנצח דומיננטי, צבר עוצמה רבה במוסדות המוסיקה באירופה ובארה"ב.
היא מתייחסת אל העצומה שעליה החתים בארנבוים את נגני התזמורת במלים "...הדרך ה"דמוקרטית" שבה כפה בארנבוים על הצעירים הישראליים להזדהות עם יוזמתו לגינוי ישראל במהלך קונצרט שקיימה התזמורת בספרד."
ומסכמת, מתוך התייחסה לתדמית של בארנבוים כמייצג הישראליות:
"בארנבוים, שאינו מבחין בין ישראל המתגוננת על חייה לבין ארגון טרור מוסלמי שנשבע להכחידה ...אין הוא ראוי, לטעמי, לתואר "ישראלי" שהוא נוטל לעצמו."
עוצמה היא עוצמה
בארנבוים מהווה דוגמה ומשל לדרך שבה, בעולם של היום, ניתן להמיר עוצמה אמנותית בעוצמה פוליטית; מכל הנאמר לעיל ניתן לסכם כי פעילותו האמנותית של בארנבוים מיתרגמת לעוצמה פוליטית בדרך שהוא מפעיל אותה במכוון כנגד עמדתה של ישראל בסכסוך המקומי. אין אפשרות לאמוד את המידה שבה יש לפרוייקט כמו תזמורת הנוער של בארנבוים השפעה על מקבלי החלטות בעולם הפוליטי, אך אין ספק שמעמדו של דניאל בארנבוים, כמוסיקאי בינלאומי, נותן בידיו ערוץ שליטה ותקשורת פתוח אל לב התרבות העכשווית, בהוותו סמל לרמה אמנותית גבוהה.
יסוד שלא ניתן להתעלם ממנו, בהקשר זה, הוא העובדה שאין ספק שלא כל מעריציו הפוליטיים של בארנבוים מסוגלים להנות מאמנותו בתחום שבו הוא מתמחה. אך התדמית שקיימת בקהל לגבי מוסיקה קלאסית וערכה האוניברסלי היא המעניקה "גובה" להערכה הניתנת לאמן. המושג המבטא בצורה הטובה ביותר את מקור ההשפעה הזה הוא ה"שם" האמנותי. מהמקרה של בארנבוים ניתן להסיק מה רב בימינו כוחו של אמן בעל שם – ועד כמה אין כוח זה קשור להנאה הישירה של המושפעים ממנו, אלא לפרסומו העולמי. זה המקום להוסיף ולציין כי בארנבוים הוא אחד מחבורה של מוסיקאים ישראליים צעירים אשר בנו קריירה בינלאומית – אך איש מהם לא קשר עצמו כמוהו לתפישה פוליטית אנטי-ישראלית, אשר מצדדת קבל עולם ומלואו בצד הפלסתיני של המאבק.
מה שמאפשר לבארנבוים להיות היום שגריר פוליטי בעל השפעה, הצטבר במשך עשרות שנים של פעולה אמנותית במעגלי עשייה מוסיקליים כמו הופעה והקלטה. חלק גדול מאלה נעשו לפני למעלה משנות דור על ידי קבוצה שהיתה בשנות הששים הבטחה גדולה: דור של מוסיקאים צעירים ישראליים גאונים: פרלמן, צוקרמן, דה-פרה וכיו"ב. אלה, שייצגו בדור שעבר את גדולתה של האמנות הביצועית היהודית והופיעו והקליטו רבות עם כמעט כל גוף מוסיקלי יוקרתי, ובין היתר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בעיקר בניצוחו של זובין מהטה, יצרו מסד הערכה מוסיקלית כלל-עולמית למפעלם.
מוסיקה בטעם פוליטי
בארנבוים, שמחזיק בשם הממלא אולמות בעולם כולו, בחר לתת קונצרטים במקומות שקהלם יכול לראות את המשמעות הפוליטית של קונצרט כזה. לדוגמה, בשנה שעברה ולפניה ביקר בארנבוים ברשות הפלשתינית ונתן שם קונצרט מתוקשר, בין היתר בנוכחות יאסר ערפאת. בכך ניתן היה לראות עד כמה גדולה מודעותם של אנשים מסויימים למשמעות הפוליטית של פעולותיהם, ובין היתר זו של המנהיג הפלשתינאי למוסיקאי הישראלי-יהודי המפורסם, אשר לא התייחס בשום דרך שאנו מכירים לפשעים נגד העם היהודי שבוצעו על ידי מנהיג זה.