בין ה"ארואיקה" ל"ולינגטון"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1966
בין ה"ארואיקה" ל"ולינגטון"
בטהובן היה קשור, רעיונית ורוחנית, לדמותו של נפוליאון. מבחינתו, נפוליאון סימל מרד בממסד, כמייצג ערכי המהפכה הצרפתית, אך מאוחר יותר, כאשר הכתיר עצמו לקיסר, רק אלימות של מצביא בעל תאוות שלטון ותו-לא.
בטהובן העריץ את נפוליאון לפני הכתרתו לקיסר והקדיש לו את ה"ארואיקה" ואח"כ שמח בנפילתו וסימן לכך היא יצירתו את "נצחונו של ולינגטון", המציינת את תבוסתו של נפוליאון בקרב ווטרלו. אך מבחינה אמנותית "ולינגטון" הוא הרבה פחות טוב מה"ארואיקה". ה"ארואיקה" פונה לפחות מהאנשים – לאלה מביניהם שמתאמצים ומשקיעים. אך "ולינגטון" הוא ה"דמוקרטי" יותר – הוא מובן לכל ובקלות. מבחינה זו יכול היה בטהובן לסמוך על וולינגטון ש"יעשה קופה" יותא מה"ארואיקה" ויכניס קצת שכירות.
מאידך, כשמאזינים לעומקו של מארש האבל של ה"ארואיקה" מגיעים לעומקי רוח כאלה שלא ניתן למוצאם במוסיקת הקרב של "וולינגטון"- אך שוב מחד, גם כל מרש צבאי פשוט שכתב בטהובן הוא טוב יותר מ"ולינגטון" דווקא בפשטותו הקולחת המדברת לכל אדם. בזמן ש"ולינגטון" מתאר תמונה הסטורית, חוגג את נצחונה של אנגליה ומהווה דיווח חדשותי ללא שאר רוח רב, שיר הלכת הצבאי הוא הרוח במיטבה, הכוח הטהור עצמו.
אבל מיהו, בין שניהם, בטהובן? כנראה שבטהובן אינו אלא שניהם ויותר מזה: הוא כל הטווח שביניהם, החל מהקלילות והעוצמה השטחית הקיימת בתיאור נצחונו של וולינגטון וכלה ברוח הגבורה המטפיסית הממלאת את דפי הפרטיטורה של השימפוניה השלישית, אשר מעפילים לגובה רם הרבה יותר מזה שבו היה קיסר כלשהו, נמוך קומה ככל שיהיה.