התשיעית של בטהובן

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 796

 

התשיעית של בטהובן

על טבע החופש האמנותי

מאה אנשים לבושי חליפות יושבים על בימת אולם קונצרטים ומנגנים בכלים מסוגים שונים במשך רבע שעה רצופה, ללא הפסקה, קטע שבאזניהם של בני אדם רבים איננו יותר מאשר רעש משעמם וחסר משמעות. קטע מוסיקלי זה, שעבור אלה שאינם מכירים אותו יש בו רק סבל, הוא הפרק הראשון של הסימפוניה התשיעית של המלחין לודוויג ואן בטהובן, שחי בוינה במאה ה19. בטהובן הוא אחד מגדולי המלחינים בהסטוריה האנושית ויצירתו המוסיקלית נחשבת לאבן פינה בעולם המוסיקה. אך עם זאת, קיימים בעולם הגדול של אוהבי המוסיקה, לצד חובבי המוסיקה הקלאסית הרבים, גם בני אדם שאינם מכירים כלל את לשונה של מוסיקה זו. בחברה של זמננו, אשר רוב בניה אינם מכירים כלל את המלים "בטהובן", "סימפוניה" או "קונצרט", מפרידה תהום גדולה של אי מודעות בין אלה שאינם מכירים את עבודתו של בטהובן לבין אלפי האנשים הממלאים את אולם הקונצרטים שבו מושמעת הסימפוניה שלו. עבור מאזינים אלה מבטאת היצירה ערכים נעלים, שכן לגביהם היא נשמעת כמוסיקה יפה, אשר ההאזנה לה מביאה אותם לפסגות של תענוג עילאי.

ועד כמה שיישמע הדבר מדהים, כל מה שמפריד בין שתי קבוצות תרבותיות אלה אינו אלא הכרה של הלשון האמנותית של המוסיקה הקלאסית, אשר ניתנת לרכישה על ידי כל אדם החובב מוסיקה; על אף תביעות היכולת הגבוהות הנדרשות ממחבריה וממבצעיה, אין הכרח ביכולת גבוהה במיוחד כדי ליהנות מהאזנה לה. למעשה, נמצאים רזי הסימפוניה של בטהובן, כמו שאר היצירות היפות של המוסיקה הקלאסית, בטווח ההישג של כל מי שאוהב מוסיקה, בלי קשר לסביבה התרבותית שבה הוא חי, להרגליו או אף לטעמו האישי. דבר זה נובע מכך שמוסיקה זו מייצגת הישג אנושי אובייקטיבי, אשר כמו כל הישג גדול יש לו ערך אוניברסלי, המדבר אל כל אדם באשר הוא. עדות לכך מהווה העובדה שבזמן הקצר יחסית של קיומה – פחות ממחצית האלף - המוסיקה הקלאסית הפכה לנחלת האנושות כולה וכמעט בכל ארץ בעולם ניתן למצוא בני אדם שמאזינים, לומדים ומנגנים אותה.

העוסקים במוסיקה זו רואים את "התשיעית של בטהובן" כאחד מנכסי צאן הברזל של הישגי האדם בתחום האמנות בכלל והמוסיקה בפרט. ואכן, מבחינה אובייקטיבית מהווה יצירה זו דוגמה ליכולת גאונית של חיבור, אשר לצורך כתיבתו וביצועו כאחד חברה מסורת בת מאות שנים של יצירה ופעולה בתחומים שונים, המצריכים כשרון ומיומנות גדולים, החל מיצירתם של תווי המוסיקה, המתארים במפורט את הדרך שבה על היצירה להיות מושמעת תוך התאמתה לצליליו המיוחדים של כל כלי בתזמורת, המשך באמנות בניית הכלים המוסיקליים השונים, שמצריכה ידע מיוחד שהתפתח במשך דורות, כשהוא מועבר, בחלקו, מאב לבן וכלה ביכולת הגבוהה של הנגינה בכלים אלה, אשר צריכה להיעשות תוך הקפדה על דיוק מירבי ותיאום בין כל בני האדם הפועלים להשמעת היצירה, החל מזה שקיים בין הנגנים בתזמורת וכלה בתיאום בין התזמורת למנצח, הדואג לכך שהסימפוניה תישמע באופן הרמוני, מדויק ומגמתי – או, לפי המונח הפשוט המגדיר את הצלחת המבצע: יפה.

כל המכלול העצום של הנתונים שתוארו, שהם תנאים הכרחיים להשמעתן של רבות מאלפי היצירות המוסיקליות שנכתבו במשך מאות השנים האחרונות, תובע מכל הנגנים-המבצעים המוכשרים השולטים בהם להקדיש את כל חייהם למוסיקה, כבר מגיל צעיר ביותר, שבו הם לומדים את מיומנויות הנגינה בדרך שתתאים לקצב התפתחות היכולות הגופניות שנדרשות לצורך שליטה בכלי הנגינה ועד להתבגרותם. ברוב המקרים, תהווה הנגינה במשך כל חייהם פעילות קבועה אשר באמצעותה ימצאו את מחייתם, אם כנגנים מוכשרים במיוחד אשר יתפרסמו בנגינתם בעולם המוסיקה ואם כנגנים מן השורה אשר יחזיקו במשרת נגינה באחת מאלפי התזמורות הסימפוניות הקיימות בעולם. מסלול חיים מסוג זה הוא אחד מאלה המהווים, מאז גיבושה של אמנות המוסיקה הקלאסית, את אחד מהנתיבים המקובלים הקיימים בתרבות זמננו לבעלי חוש מוסיקלי, המתמחים בחיבור, נגינה או שירה השייכים לעולם זה.

בעולם המוסיקה הקלאסית מהווה יכולת הדיוק המירבי של הביצוע תנאי כה יסודי לצורך השמעתה של יצירה כמו סימפוניה של בטהובן, עד שללא האפשרות למילויו לא תיקח על עצמה תזמורת לבצע אותה בקונצרט. דבר זה מדגים את אמות המידה הגבוהות של הביצוע הנדרשות בתחום זה ואולי אף מסביר בחלקו את ההכרה בסוג מוסיקה זה כבהישג מוחלט ואת המהירות היחסית שבה התפשט בעולם. שכן, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אין ספק שהיא מבוססת על הקפדה מירבית של ביצוע מושלם, שהיה בה לתנאי יסודי.

שכן, במודע או שלא במודע, מבוססת החוויה האמנותית של האדם המאזין למוסיקה זו על היותה מבוצעת באופן מושלם על אף הדרישות הלא-פשוטות שהיא מעמידה בפני העוסקים בה. חוויית הנאה בלתי אמצעית זו היא אשר הביאה את האמנות בכלל ואת המוסיקה הקלאסית בפרט להישגיה ולמעמד שקנתה בקרב האנושות. התבססותה על החוויה האישית של הנהנים ממנה היא אשר הקנתה לה את העוצמה שיש לה ואת היחס שממנו היא נהנית בקרב קהל חובבי האמנות, שכן יש בחווייתם זו את סיפוק התביעה האובייקטיבית לעובדות המוכיחות את תועלתה של האמנות.

מקום הכבוד שקנתה התשיעית של בטהובן בקרב חובבי המוסיקה הקלאסית הושג על יסוד עובדתי אחד בלבד: חוויית ההנאה שאותה חוו באופן אישי המאזינים לה. הנאתם זו היתה כל מה שנדרש כדי לבסס את מעמדה של יצירה זו כבעלת איכות אובייקטיבית. מבחינה זו עשתה חוויית הנאה את מה שאין ביכולת הסברים, מלים או נימוקים לעשות. כשמדובר באמנות, הרי שמעבר לכל הוכחה אפשרית מהווה חוויה יסודית זו, האישית והיחידאית בטבעה, את כל הנדרש להכרה אנושית בערך.

בנוסף להיותה של ההנאה הכרחית לצורך הערכתה של יצירת אמנות, צריכה היא גם להתבסס על חופש, כלומר להתאים לבחירתו החופשית של האדם היחיד, שכן לולא מילוי תנאי החופש לא ניתן לקיים את חוויית ההנאה מהיצירה בשלמות. ביסודו של דבר, ההכרה בעובדה זו היא מה ששומר על מעמדה המכובד של היצירה האמנותית בחברה האנושית. מעמד זה, אשר מושג באמצעות חוויית ההנאה האישית וההכרה בה, אינו ניתן להשגה באמצעות כפיה כלשהי. בהקשר זה יש להקפיד על טוהר מלא, שכן כל כפיה, קלה ככל שתהיה, עלולה לזהם את טוהר החוויה ולבטל אותה. למעשה, אם היו יוצרי המוסיקה הקלאסית והעוסקים בה מנסים לכפות אותה על בני אדם אחרים היה הדבר פוגע בדרכה של מוסיקה זו אל ליבם של בני האדם ומשבש את הדרך הארוכה שאותה עשתה בעולם.

בחינה ענינית של התנאים לקיומה ולביצועה של סימפוניה בטהובנית ושל היחס שלו זוכה בתרבות יצירה כמו התשיעית של בטהובן יגלה שאם היה בטהובן מנסה להשתמש בדרך שאיננה חופשית לחלוטין כדי לגרום לבני אדם להגיע לחוויית היצירה, לא היתה זו – כמו רבות מחברותיה בעולם המוסיקה - מגיעה מעולם לכדי נגינה. למעשה, ספק באם ההסכמה החופשית הכללית המשותפת לכל מי שמעורב בביצוע ובהאזנה ליצירה זו היתה ניתנת בתנאים שבהם לא קיים ברשותם חופש מלא.

נתונים נוספים