מימוש הצורה ככוח רגשי

 

מימוש הצורה ככוח רגשי

מימוש הצורה ככוח רגשי הוא דבר שלטעמי, אנו המבצעים חייבים לשמור חי.

היסוד לכך הוא ההפתעה והתגלית, בכל פעם מחדש – ואם זה נשמע יומרני, הרי שכאשר אנו מדברים על נאמנות לכתוב, זה נשמע צנוע מאד לומר: "זה בטהובן – לא אני". אך מכאן משתמע שאני יכול להיות בטהובן – מה שאינני יכול להיות – וזה לא צנוע ממילא...

חובתנו לחוות את המוסיקה מחדש באמצעות עצמנו. וזו הבעיה שלנו – לצקת חיים חדשים ביצירות אלה, כשבשום פנים ואופן איננו נוגדים את רוחה של המוסיקה אלא אדרבה, כשאנו צובעים אותה ברוח הצפונה בה עצמה.

לא די בשחזור מדוייק של הצליל שהפיקו כלים בימים ההם; עלינו להבין את הרושם הרגשי שאליו כיוון המלחין ולשחזר אותו עבור עצמנו. כמובן שזה קשה ולכן אני חש שאין דבר שכזה כמו ביצוע סופי ומוחלט או ביצוע מושלם; אנו משתנים בתוך עצמנו כל הזמן ושני ביצועים לעולם לא יהיו זהים.

ככלות הכל, באמנות, כמו בחיים, דבר אינו חוזר על עצמו במדוייק. כמוסיקאים מבצעים עלינו להבין שגדול אויבינו הוא השגרה.

שמירה על רעננות המוסיקה אינה רק הגדולה בבעיות שלנו אלא גם זכות גדולה ביותר ששמורה בידינו, לבצע בכל יום בחיינו, במחיצת יצירות המופת הדגולות, כשבכל פעם אנו מתחילים מחדש.

נתונים נוספים