קלאסיקה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 786

}

קלאסיקה

המוסיקה כמדריכה

קטע ה"פאראנדול" מתוך סויטת "הנערה מארל" של ביזה הוא דוגמה מצוינת לאפשרויות התפישה של התודעה האנושית באמנות. שלושת שלבי התפישה שהיצירה מבטאת במבנה שלה הם אלה: 1.נעימה אחת נלמדת. 2.נעימה שנייה נלמדת. 3.שתי הנעימות מנוגנות בבת אחת.

במקרה זה מודגמת האפשרות המיוחדת לאמנות המוסיקה "לראות דרך הדברים", אפשרות אשר איננה קיימת בשום אמנות אחרת בצורה כה מובהקת. אפשרות זו נותנת למאזין את היכולת להתייחס אל נעימה כשלעצמה וגם בהקשרים מורכבים. השלכה של הרעיון שנעימה מייצגת נושא אל סוגות אמנותיות אחרות מאפשרת לראות איך כל נושא, בכל סוגה אמנותית, יכול להופיע לבדו וגם בהקשר מורכב.

הדבר יכול להוות מדריך כדי לתפוש יותר מנעימה אחת ולמעשה, בהקשר רחב יותר, לתפוש איך כל מה שייבחר כנושא יכול להיות גורם מרכזי שתופש את תשומת לבו של מי שמתייחס ליצירה - או צדדי.

עקרון התפישה הנכונה חשוב והוא, אולי, הדבר היסודי ביותר שניתן ללמוד מהיחס בין קטע מוסיקלי לאמנויות אחרות – ולמעשה למציאות בכלל. כדי לתפוש נכונה את שתי המנגינות (או היותר) ולתפוש נכונה את מערכת היחסים שביניהן יש להבין קודם כל כל מנגינה בפני עצמה. ניתן להבין מכך כי עקרון זה נכון גם לגבי כל מערכת יחסים המוצגת לנו באמנות – והוא יהיה נכון לגבי הבנת המציאות בכלל.

במובן זה תפעל המוסיקה כמדריך פילוסופי, כי את ההתייחסות הנכונה למה שמופיע במבנה שלה ניתן להשליך להתייחסות נכונה להתבוננות בעולם.

צורת הוריאציות מסייעת בכך. מנגינה יכולה לעבור מיד ליד במשך מאות בשנים (כמו ב"שרוולים ירוקים" של ווהן-ויליאמס או ב"וריאציות על נושא מאת היידן" של ברהמס).

יש לנו, אם כן, הדגמה של יישום עיקרון מופשט (מנגינה יסודית) בהקשר נתון (מלחין, זמן, מקום). מה שממחיש גם את היחס המציאותי בין מופשט למוחש.

בכל אחד מן המקרים שלעיל תודגם כיצד ניתן להפיק מן החומר המקורי אפשרויות שונות בהתאם לרוח התקופה והמלחין וצרכיו המיוחדים. בכך, תורמת צורת הוריאציות המוסיקליות המחשה מצוינת לעקרון הקלאסיקה, שמשמעותו היסודית היא נוסחה חוזרת.

המושג המתאים ביותר לנושא זה בעברית הוא נצחיות, כי הנצח הוא הערך שניתן לכל מהות, אשר שומרת על טעמה גם כאשר היא עוברת ממקומה וזמנה למקומות וזמנים אחרים.

מעניין להבחין כי גם פרק סימפוני מהווה פיתוח של דיאלקטיקה בין שני נושאים המייצגים עקרונות יסוד בתפישה פילוסופית: עם נושא דרמטי פשוט ורישומי - השלד, הרעיון, הפנייה הרשמית אל השכל כביכול – מתעמת נושא נעימתי הפונה אל הרגשות והוא בבחינת הגוף, הבשר שעל השלד. היחסים בין שניהם נותנים בידינו את המהות החיה השלמה.

נתונים נוספים