אני מאשים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1307
ויבוא משה אל פרעה
ויאמר אליו:
"שלח את עמי"
אני מאשים
אני, אוהד קמין, יליד ישראל, מאשים בזאת את זרועות השלטון של מדינת ישראל ביזימת פעולה ושותפות בפשעים כנגד העם היהודי כולו והעם היושב בציון בפרט. מסמך מאשים זה מופנה אל כל המאיישים את זרועות הממשל באשר הם ואל כל האנשים המשתפים עימו פעולה מרצון.
מאז קום המדינה בוזזת המסגרת הקרויה "ממשלת ישראל" את אזרחי המדינה שהוקמה על יסוד רצון טוב ומתוך אמון הדדי ב-1948. חבריה המתחלפים של מסגרת פוליטית זו מעלו באמון העם והפרו את החוזה שהיה להם עימו. חוזה זה, שנחתם בתום לב ומתוך כבוד הדדי הופר ע"י אנשי ממשלת העם. באמצעים מתוחכמים של טשטוש וסילוף לקחו לעצמם אנשי השלטון בישראל סמכויות לא להם ומזה למעלה מארבעים שנה הם פועלים כנגד האזרחים היושבים בציון.
במדינת ישראל של היום רובם המכריע של היצרנים חי בעוני וממשלה בוזזת חיה על משמני הארץ. האזרחים סובלים ומתענים במצב הכלכלי הקשה שנוצר על ידי ההגבלות שהטיל הממשל על חופש פעולתם - והיחידים שתקציביהם הולכים ותופחים משנה לשנה הם אנשי הפקידות. פקידי הממשלה והמנהל באשר הם הם הפושעים האשמים במצב זה או השותפים לפשע - שמבחינת האזרח הנגזל זה היינו הך.
מערכת הכספים של מדינת ישראל רקובה לגמרי וקופתה, כבור ללא תחתית, נשפכה זה כבר לכיסי מקורבים לשלטון. אין לאזרח שום אפשרות לבדוק מה נעשה עם כספו בגלל העדרה של חוקה המחייבת בכך את השלטון. בישראל אין השלטון מחוייב לתת ליצרנים דיווח מפורט כלשהו על הנעשה בכספם והוא יכול להעלות מיסים כאוות נפשו ובעקבות כל גחמה שהיא. מערכות ביקורת המדינה וזרועותיה מתפקדות בריק של חוסר אונים ולמסקנותיהם אין שום משמעות של פעולת שינוי אמיתית.
בשנים האחרונות הצטרפו העיריות והמועצות המקומיות למירוץ הפשיעה התחוקתית המתגבר שהנהיגה הממשלה הישראלית בכל שנות קיומה (ותוך קואליציה "מופלאה" של תמימות דעים של המפלגות כולן) והתחילו להגדיל את מיסיהם ללא שום סיבה מוצדקת. הדבר נובע במישרין מכך שגם גופים אלה אינם מחוייבים לתת דין וחשבון לאזרח על גובה המיסים ושימושן בו.
כמו הממשלה, אין הגופים הביורוקרטים הקטנים יותר מוצאים לנכון להצדיק את פעולותיהם או להביא להסברתן סיבות המניחות את הדעת. בישראל אין חוק המגביל את סמכויות אנשי הציבור. במשך למעלה מארבע עשורים יצרה דלת חוקית פרוצה זו את כנופיית הפושעים והבוזזים הגדולה ביותר שידע העם היהודי מעודו: את זרועות השלטון הקיימות במדינת ישראל.
בקראכם לצדק ולמשפט אל תחפשו את הגנבים בחוצות. עליכם לדעת כי אתם, השליטים, השודדים והגנבים האמיתיים. אתם גונבים בחומר ומשחיתים ברוח. אתם הבאתם את בני העם הזה לעוני המרוד שבו הם נמצאים. אתם הורדתם את העם הזה על ברכיו לצחצח את נעליכם והבאתם אותו להאמין שהוא נהנה מכך. אתם גרמתם למצב בו הוא מרגיש רם מעלה אם הוא מלחך את פנכתכם.
בכך שעשיתם בעם וביקר לו כבתוך שלכם גרמתם לסבל הקשה בו הוא נתון היום. אין הסבל הזה קיים רק אצל שכבה כלכלית או עדתית זו או אחרת: זהו סבל מקיף וחודר לכל תחומי החיים. מדינת ישראל היתה מזה עשרות שנים למכשול האיום, המעודכן והגרוע ביותר שאי פעם עמד בפני העם היהודי בדרך לגאולתו; יהודים קלגסים שולטים בה על אחיהם היהודים בכל אתר ואתר ברוח ובחומר.
אחרי למעלה מאלפיים שנה של גלות ורדיפות צריכים בני ישראל לכתת רגליהם בנדודים לארצות ניכר, לגלות כפוייה, מכיוון שאין הם יכולים למצוא שקט ושלווה בארץ ישראל. שוב מוצא עצמו העם היהודי משלים מסע בן ארבעים שנה במדבר צחיח בתקווה להגיע לארץ הבחירה. אך מה שעומד בפני מימוש החלום הוא מי שעוצר בעדו מלהתממש: ארץ הבחירה אינה קיימת היכן שאין בחירה, היכן שצעדי היחיד ובחירתו מוצרים ומוכשלים בכל פנייה ע"י חוקים, חוקים ועוד חוקים.
עם ישראל הפך לאסיר בארצו שלו וארץ ישראל הפכה לכלא ליהודים. כל האזרחים הכפופים לשליטת המסגרת הקרוייה ממשלת ישראל הם אסירים, מדעת או שלא מדעת, מרצון או בהסכמה. זוהי עובדה מציאותית הבאה לידי ביטוי במגבלת חופש תנועתו של האזרח, בכפייתו לשרת בצבא, לשלם מיסים, לציית לרשויות ולכפייתו בכוח הזרוע וללא ברירה כלשהי למילוי כל ההוראות שיחליטו השליטים להטיל עליו.
במדינה המתיימרת להיות מדינת היהודים חי היהודי ברמת חיים שמשמעותה נסיגה מזו שבה חיו אבות אבותינו התנ"כיים. ליהודי של היום קשה הרבה יותר להסתדר בחיים משהיה לאבותיו בגלל העול העצום של חובות ותשלומים המוטל עליו. עול זה מכריח אותו לעמול שנים רבות, לפעמים חלק גדול מחייו, עבור צרכי יסוד כמגורים.
יותר ויותר שומע הציבור על המחדלים והשחיתויות שמבוצעים ע"י נבחריו ושותפיהם להם. יותר ויותר ברור לאדם הישר כי בעוד שכיסיו מתרוקנים מחד אין הוא זוכה לתמורה כלשהי מאידך ויותר ויותר מתגברות הטענות על תקלות ואי- הצלחות בכל תחום שבשליטת אנשי המדינה. במשך למעלה מארבעים שנה שומע הציבור על כך שהוא זה שאשם במחדלים ובמצבו הגרוע.
בכל פעם מטילים אנשי המנהל את האשמה על הציבור: לציבור, לטענתם, אין מודעות ציבורית. לדבריהם הציבור תאב בצע, מעלים הכנסות, חי מעל ליכלתו, מעוניין להנות מהחיים, רוצה לצאת לחו"ל, רוצה מצב משופר ואינו מוכן להשקיע למענו, אינו מוכן לתת וכו'. המושלים רואים את האזרחים כילדים פושעים ואת עצמם כאבות, כשוטרים שמתפקידם להשליט סדר. הם מטיפים לציבור מוסר וכופים אותו למסגרות החוקים המלאכותיים שהם מייצרים בקצב גובר והולך. מדי יום ביומו מייצרים אנשי הציבור חוקים הכובלים את ידי האזרחים יותר ויותר.
מדינת ישראל אינה מבוססת על חוקה. במצב כזה זכויות האדם של אזרחיה פרוצות לכל עבר והאזרח אינו מסוגל להגן על עצמו בפני חוק פושע אלא אם כן יבחר בקריירה של פוליטיקאי ויצטרף לחגיגת השחיתות בעצמו. אני, כאזרח המדינה, אינני מוגן בפני הרועץ ואין לי דרך כלשהי לעצור את הסחף. למעשה, מחוץ לאלימות שאינה פותרת דבר, במיוחד אם היא מופעלת כנגד מי שחזק יותר ממני מבחינה פיסית, הדרך היחידה שהשארתם לי לפעול בה היא לדבר.
ואני אומר מה שיש לי לומר לפני שיהיה הדבר מאוחר מדי ולפני שעריצות המדינה היהודית במאה העשרים תהפוך לחלום בלהות מוגשם. אני מקווה שנותרו עוד בחברתנו מספר אנשים שלמים המחזיקים בבעלותם שכל ולב, אוזן ועין - ופה. אני מקווה שהם יתמכו בי בהווה - ושבעתיד יצטרפו אל קריאתי זו כל אזרחי ישראל שאתם בוזזים במצח נחושה. אך כך או כך נחושה החלטתי להצהיר בפני נוגשי על כך שאינני עבד ושאין להם שום זכות מוסרית לשעבדני.
אתם מצהירים קבל עם ועדה שאתם דואגים לאזרחים אך זהו רק מסווה לרצונכם האמיתי; שאיפתו של השלטון היא לרדת לפרטי פרטיהם האינטימיים של חיי האזרחים ולמנוע, באמצעות שליטה, כל תנועה כלכלית חפשית. מטרתכם האמיתית והלא מוצהרת היא להפוך את האזרח לעבד שאת מירב עמלו יקדיש לטובת ערכים שאינם שלו ולרווחת הפקידות הגדלה והולכת.
אתם אחראים לכך שהאזרחים במצב ירוד חמרית ורוחנית גם יחד; אתם התמדתם במשך עשרות שנים בהונאתו הרוחנית של האזרח ושיכנועו לתמיכה בערכים המנוגדים לטובתו. באמצעות מערכת החינוך ושטיפת המוח התקשורתית שאתם מנהלים עיצבתם את בורותו וטיפשותו עד כדי כך שאין הוא יכול להבחין בתרמית שלכם. אתם, מנהיגי המדינה, דואגים לטשטוש הקשר שלו אל המציאות ודחיפתו למצב העלוב בו הוא נמצא כיום.
אתם, אנשי הממשל, אחראים לעוני העניים, לחולשת הקשישים, לסבל העולים, לתאונות הדרכים, לליקויים במצב הרפואי, לחומרת המצב הכלכלי של החברה הישראלית, לשם הרע שיש לישראל בעולם, לבעיות המצב הבטחוני ולכל מה שלקוי במדינה ושהיה יכול להיות פתור כבר לפני שנים רבות אם הייתם מניחים לאזרחים יד חפשית ולא מגבילים אותם ואוסרים עליהם לפעול כאילו הם עבדיכם.
את בעיות העוני שאתם מתיימרים לפתור גרמתם על ידי כך שעצרתם כל נסיון התעשרות, את מצבם הקשה של הקשישים יצרתם על ידי כך שבמשך כל שנות עבודתם בזזתם בהבטחות שוא את החלק הארי משכרם והותרתם אותם ריקי כיסים לעת זקנה. בגינכם מלאה הארץ אנשים קשי יום שאינם יכולים לגמור את החודש בעת שאתם מתפטמים על בשרם ללא דאגה למחר.
את החלום הציוני הפכתם לחלום בלהות של רשעים המתעשרים על חשבון צדיקים. במידה ויש לכם חלק בתהליכים הללו אין ארץ ישראל שייכת לכם. אתם הפולשים הזדים שבהם נלחם העם היהודי מיום הגיעו לארץ המכורה. אתם אלה שבהם נלחמו המכבי, בר כוכבא וחבריהם. כמו הפלשתים, היוונים והרומאים מנסים גם אתם להפקיע את הארץ מידי אלה שיושבים עליה אך היא איננה שייכת לכם. אדמה זו שייכת לעם החי ועובד בה ולא לאלה שבוזזים אותו.
לאחר שגרמתם לנטישה של מיליון יהודים את ארץ ישראל, לאחר שהבאתם לפירוק הקשר בין הדור העולה לדור היורד ולאחר שכל מה שדאגתם לו לא היה אלא ביצוע מדיניות של "הפרד ומשול" בין האזרחים בנוסח שאינו שונה עקרונית מזה הנהוג בעריצויות, אינכם מחזיקים עוד בזכות לטעון כי אתם עושים למימוש תקומת ישראל; אתם מרמים את עם ישראל כולו ובו בזמן מביאים אותו, באמצעים שונים, לחשוב כי אתם משרתים את האינטרסים של העם היהודי.
אני בטוח שאתם יודעים יפה מאד למי אני מתכוון ואיש איש מכם יודע את חלקו בביזה של חפים מפשע, בלקיחה מכאלה שמעולם לא עשו רע לכם או לאיש. וכאן אשאל: "מי שמכם לשופט על עם ישראל? מי מכם הם האחראים על כפיית לקיחה וחלוקה של כספים שנרכשו ביזע, בעמל ובעבודה? מי מכם אחראי לפשעי רמייה וביזה אלה? באיזו זכות ולפי איזה מפתח ערכים אתם מחלקים את תוצרי עבודת האזרחים בינכם ובין מקורביכם?"
ואני אשיב במקומכם את מה שהוא בפועל תשובתכם האפשרית היחידה : "בזכות כוח הזרוע וניצול טיפשות הקרבנות." זה הוא מזה למעלה מארבעים שנה הטיעון הראשי שלכם בכל זכות שלקחתם לכם לצורך שיעבודי ושיעבוד שאר ציבור האזרחים. אתם מתראים כמגיני האזרחים אך מאחורי המלים היפות שאתם מציגים ככיסוי אתם מבצעים בהם מעשי אלימות. אתם מניפים תדיר מעל ראשיהם של המסרבים לציית את האיום בהשמצה, במאסר, ברדיפה ובהחרמה.
מי יודע עוד אילו דברים נוספים שאתם נמנעים מלחשוף בפרהסיה כבר עשיתם - אך במוקדם או במאוחר יצא הצדק לאור. יומכם עוד יגיע ודברי יתפרסמו בציבור האנשים היודעים מה נלקח מהם ואלה שעוד ילמדו את מה שגזלתם. לא תוכלו לטעון לאי ידיעה ולא תוכלו להתחמק מאחריות. אני מאמין כי כל אחד מכם יודע יפה מאד את מי עשק ועל חשבון מי חי במשך ימי חייו, את מי שלח למות למענו ואת אילו ישישים המית לפני זמנם בצער וביגון.
אין לכם שום זכות להתנות את קיומי כאן בדרך כלשהי וגם לא להגביל את חופש פעולתי ותנועתי ע"י חוק או הליך כלשהו. אף אם פשעתי לא היתה לכם הזכות לעצור אותי או להגביל את תנועתי מכיוון שאין לפושעים או זוממי פשע כל זכות מוסרית לפקח על פשיעה - ומכיוון שלא פשעתי קל וחומר הוא שאין לכם שום זכות מוסרית לענין זה. כל מה שיש בידכם אינו אלא כוח הזרוע ומהטעמים שלעיל דבר זה נכון לגבי כל מי שאתם מפעילים עליו כוח זה.
על בסיס הטענות שלעיל אני רואה בכם פושעים לכל דבר או משתפי פעולה עם פושעים. אם אתם יודעים על כך או איננה שאלה מעשית אלא אקדמית בלבד; אינני יכול לקרוא את מחשבותיו הפרטיות של כל פקיד שבו אני נפגש אך אני יודע שרובכם ככולכם שותפים לפשע. על כן אומר אני לכם: "סורו מדרכי!"
בזה אני מסיר מכם את המנדט שקיבלתם ממני כאזרח בעת קום המדינה. את אבי ואמי הצלחתם לרמות אך לשקר אין רגליים; אני כבר יודע מי אתם. המסווה הוסר ולוט המילים היפות איננו מסתיר יותר את פניכם מאחוריו. אני אודיע ברבים את פשעיכם ולא אשתוק עד אשר תשקוט הרעה ותסוף מן הארץ אשר אתם משחיתים בכל פה.
עתה יוכל האדם הישר לחזות בדמותכם המבעיתה הגוזלת ובוזזת בכל פה כמפלץ מתועב את כל חלקי החברה. עתה ניתן יהיה לראות בבירור איך אתם מחלקים את השלל, איך אתם שופכים קיא וצואה על אלה שמהם בזזתם, אלה שבטחו בכם.
עתה יוכל היחיד לראות את כנופיית המרצחים ואת שותפיהם, את היצורים הנוראים המתקיימים על דמם של קרבנות אדם ודורסים אותם בתנועה אחת. עתה יוכל היחיד לראות את אלה שנגדו ולבחור אם לשתף פעולה עימכם או לא על סמך הידע שאתן לו.