יח השקרים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1160
השקרים
אנשי הממשל אומרים הרבה דברים על תרומתם לאזרח אך דברים אלה לרוב אינם נכונים. ביודעין או שלא ביודעין, הם משקרים. כמות השקרים שהם מפריחים בענין זה גדולה מן האמיתות. השקרים מנוצלים בכדי לרמותך ולהביאך לתת תמורה למה שכביכול נעשה בשבילך על ידי הפקיד האחראי.
דע לך, ראובן הבנאי, כי הפקיד אומר לך שהממשלה סללה עבורך כבישים – אך כבישים אלה נסללו על ידי שמעון ומה שהממשלה באמת עשתה בענין היא להפריע לו ולגזול את זמנו וכספו - כך שבגללה הכבישים טובים פחות, יקרים יותר – ושניכם מופסדים.
דע לך, שמעון הסולל, כי כשהשליט אומר לך שהוא ידאג לך לדיור אין הוא מתכוון לכך שהשר בכבודו ובעצמו ילכלך את ידיו בעבודת הבנייה של דירתך; עבודה זו תיעשה ע"י ידידך ראובן, אך השר הוא המפקח על העבודה.
כאן יהיה נבון, שמעון, אם תשאל: איך יכול השר לפקח על מה שאינו יודע איך לעשות? התשובה היא פשוטה: הוא אינו מפקח על איכות העבודה אלא על כך שלא תתבצע שום פעולת רווחה מבלי שיקבל בה חלק - ואת זה הוא יודע לעשות.
הוא אומר לך כי בפיקוח הוא מגן עליך, היצרן, מפני היצרנים האחרים - אך הוא המסוכן מכולם לטובתך ולשלומך: מכיוון שהוא אינו מועיל לך אך מושך לטובתו משכורת שמנה אתה משלם יותר ומקבל פחות.
ואם תחשוב, האזרח, שמדובר רק באותו חלק מכספך אותו אתה יכול לספור – הטעות בידך: אתה לעולם לא תוכל לדעת כמה נגזל ממך במדינה בה זה ששודד ממך הוא גם זה שקובע את ערך הכסף שאתה מחזיק בכיסיך. זו אחת מתרמיות רבות שהוא מפעיל עליך בכדי לטשטש אותך - כך הוא יכול לבזוז אותך גם כשאין הוא נוגע בך.
דרכים רבות יש לממשל להוציא ממך את כספך מבלי להזדקק לגעת בגופך ממש: די בכך שהוא מפחת את ערך המטבע שאתה חוסך בכדי לנשל אותך מנתח נוסף של עמלך. די בכך שהוא מפקח על הבנק שלך ומכריח אותו לתת לך שירותים כספיים לפי קביעתו בכדי לקבוע את רווחיות חסכונותיך. די בכך שהוא אוסר עליך להחזיק בזהב בכדי
להגביל את אפשרותך לצבור, להחליף ולהעביר את ערכיך ממקום למקום ללא חשש שתתפש כגנב במחתרת - ובכך שהוא מכריח אותך לקנות בכסף שהוא מדפיס. כל אלה נותנים לו את כל החופש הדרוש לו בכדי לחדור לעניניך הפרטיים גם אם נדמה לך שאתה משאיר אותו בחוץ. דרך השטר שהדפיס, מחזיק הבוזז את ידו בתוך כיסך דרך קבע.
איש הממשל משקר לך גם כשהוא אומר לך כי הארץ היא שלך ובו בזמן אינו מרשה לך שימוש חפשי בה. הוא משקר כשהוא אומר לך שיש לו זכות כלשהי עליה. הארץ הזו איננה של הפקידים לתת או לחלק מלכתחילה וכל מי שמשלם להם על אדמה או על רשות לבנות עליה אינו אלא טיפש או פחדן המשתף פעולה בכניעתו ומחזק אותם, במקרה הטוב, בחולשותיו. במקרה הגרוע מדובר במי שחושב שהוא יכול להרוויח משיתוף פעולה עם הבוזז. אדם כזה אינו יודע כי כל מה שניתן להרוויח מן הבוזז הוא ארכת זמן עד לשוד הבא. זה שמסכים לכך שהבוזז יקח את רכושו, משתף פעולה עימו בביזת הבא אחריו בתור. הארץ שייכת למי שעמל עליה ולמי שקנה אותה ביושר ובצדק - ולא לאף אחד אחר.
מדינת ישראל בוססה על הרעיון הסוציאליסטי-נוצרי שהעשיר אדם רע ויש לנשל אותו מרכושו לטובת העני ממנו. הרעיון לקחת מהעשירים ולתת לעניים אינו מוסרי, אינו יהודי ואין להצדיקו בשום צורה הגיונית. עשיר אינו מילה נרדפת לגנב בדיוק כפי שעני אינו תמיד אדם ישר. זה שמתיימר לקחת מהעשירים ולתת לעניים מעוניין לבזוז את הראשונים ולקפח את האחרונים. לקיחה כפוייה של מה ששייך לאדם כלשהו, עני או עשיר, היא גניבה בכל צורה שבה היא מופיעה. זולת זאת, שום תירוץ של עזרה לעני לא ישנה את העובדה שבמדינה סוציאליסטית גונבים מן העשיר ומן העני גם יחד.
הפקיד, הפוגע בעניים ובעשירים גם יחד, מספר לאזרח כי בזכותו ניצלים ממות החלשים והנזקקים וכי אלמלא הוא לא היה לרעב מה לאכול. הוא משקר: האמת היא שמעולם לא רעבו עניים ללחם בקהילה יהודית. ההתיימרות השלטונית להסיר דאגה לפרנסה מלב עניי ישראל אינה אלא לקיחת רשות ונתינת סמכות להוצאת כספים ע"י אלימות. תמהתני אם טרח אי פעם הממשל להסביר לנתמכי הסעד כי הכספים שהם מקבלים נבזזים כנגד רצון בעליהם, או אם מסביר הפקיד לזה שמקבל תמיכה ממשלתית כלשהי כי הנתמך הופך בזה שותף לפשע השוד. אדם ישר הנזקק לעזרה לעולם לא יסכים לכפות מישהו לתת לו סיוע. הממשל, במובן זה, מרמה גם את העניים והופך אותם לשותפים לפשע שלא מדעת.
אדוני המדינה מתעלמים במכוון מכך שהסטורית, העשירים עוזרים לעניים בתרומותיהם יותר משיוכלו פקידי הממשלה לעזור לעניים. הדבר מוכח ע"י העובדה הפשוטה שכל עוד מאפשרת הממשלה בחירה כלשהי, היא לעולם לא תוכל להוציא מהעשירים יותר ממה שהם מוכנים לתת - אך גם מזה לא ישאר הרבה לאחר ניכוי משכורותיהם והוצאותיהם של כל הפקידים המעורבים בתהליך. לכן עני העני במדינת ישראל, הדואגת כביכול לעניים, הרבה יותר מן העני במדינות המערב, אלה שבהן הדאגה לעניים איננה תירוץ גביית המסים הראשי של הממשלה.
אך הגרוע מכך הוא שאנשי הממשל הם האחראים לכל העוני והמחסור הקיימים בישראל. במשך ארבעים שנה מנעו מהעשירים לעזור ע"י שכפו עליהם ייצור מצומצם ומוגבל, הם מנעו מאנשים לייצר וליצור מקומות עבודה שבהם יכלו הנחשלים להשיג רווחה חמרית וכבוד עצמי כשותפים בפעולת ייצור - והגרוע מכל הוא שבמדיניות הסעד שלהם הם הביאו לכך שאנשים יאבדו את עצמיותם וכבודם האנושי על ידי כך שיהיו חייבים לנצח למערכת אנונימית. במצב כזה אנשים נשארים נתמכי סעד וקבצנים לכל ימי חייהם.
השלטון איננו פועל בכדי לפתור בעיות. מה שעומד בראש מעייניו הוא ייצוב עיסוק הקבע בהן, הנצחת קיום משרדי הממשלה העוסקים בטיפול בכספי הציבור והצדקת פעולתם של אלה העוסקים בכך. הקמת המערכת המתיימרת להיות מערכת של סעד לא באה לסעוד את אלה שבאמת נזקקים אלא את הפקידים המובטלים והבלתי נחוצים ולספק להם מקומות עבודה על חשבון הציבור. בכסף שמוציא הציבור על אלפי העסקנים האמידים העוסקים באירגון פעולות הסעד הוא היה יכול לעזור לעשרות אלפי אנשים שבודאי זקוקים לו באמת.