כ מה שעל היחיד לשאול את עצמו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1115
מה שעל היחיד לשאול את עצמו
בכל פעם שיחיד נאבק למצוא מקום להניח בו את ראשו, בכל פעם שהוא חוסך לצורך נסיעה או לצורך השקעה, בכל פעם שהוא מוותר על ארוחה בכדי להשיג ספר או נאלץ לותר על אחד משניהן מחמת חיסרון כיס, על היחיד לשאול אחת מן השאלות הבאות לגבי משרתי הציבור, משרתיו הוא:
האם חברי הכנסת כולם, מאה ועשרים במספר, וצבא משרתיהם ופקידיהם עימם, ישנים בבתי מלון יקרים על חשבון משלם המיסים? ואם הדבר נכון לגבי העסקנים ולגבי עוזריהם האם חשבונות ההוצאות שלהם הכוללים ביגוד, רכב רשמי וקבלות פנים גם הן על חשבון משלם המיסים? ואם כל זה על חשבון משלם המיסים מה אינו על חשבון משלם המיסים? מה אינו משולם על ידיו? איזו סיגריה או כריך שאוכל ראש הממשלה או פקיד במשרדו, נהגו או הנער השליח שלו אינם משולמים ע"י משלם המיסים?
אם כך - מה ההתיימרות הזו לערב את כספי התרומות של השוטים ואת כספי הביזה בצורה כזו שאלה יכסו על אלה ושנותן התרומות יהיה בטוח שהחשבונות משולמים על ידי היצרן וזה משוכנע כי התורם משלם את החשבונות? כך או כך אל לו לנותן ליפול בפח האשלייה כי המדינאי נותן ערך כלשהו זולת הבעיות. הערכים כולם מקורם ביצרנות היצרנים ואלה שמשתמשים בהם אינם מייצרים דבר או תורמים דבר זולת בעיות, בעיות ועוד בעיות נוספות למשלמי המיסים.
מדוע יש צורך בעוד כספים כל הזמן? מדוע מתרצים את הצורך במיסים נוספים בכך שבאים עולים מחו"ל - בזמן שהעולים מוכנים לעבוד ולקיים את עצמם? האם אנשים הם רק פיות ורק קיבות? האם בכוונת הממשלה לומר שכל העולים מרוסיה אינם יכולים להחזיק את עצמם מבחינה כלכלית? האם הם אינם מסוגלים או רוצים לעבוד לפרנסתם? זהו שקר גס. זה בדיוק מה שהם הראו לגבי העולים מתימן, ממרוקו, מאתיופיה ומגרוזיה לפני עשר, עשרים ושלושים שנה.
התשובה לכל אלה היא שהבוזזים מנסים להציג את אזרחי המדינה כנזקקים לסעד שהם, הפוליטיקאים, סועדים. מכיוון ששאיפתם היא למשוך עוד ועוד כספים לצורך עזרה לחלשים, כביכול, יש להם ענין להציג את בני האדם כזקוקים לסיוע גם בשעה שהם יכולים לקיים את עצמם. בכך שהם מציגים את הפליטים ממדינות עריצות כעלובים ומסכנים שאינם יכולים לדאוג לעצמם הם משכנעים את האזרחים לתרום שוב ושוב בצינורות של עמל ויזע השמורים לאנושיות מסייעת - ומבטיחים את הכנסתם העתידה של הדורות הבאים. כך הם מגדילים את רגש הנחיתות של אלה שמקרוב באו, יוצרים ריחוק בין העדות, וההשפלה שהם גורמים מביאה, מאוחר יותר, לזלזול ולזעם ואלימות.
בשיטות אלה הצליח הממשל ליצור הפרדות חברתיות בתוך העם - כמו, למשל, את הפער בין אנשי עדות המזרח לבין אנשי עדות המערב. כך נוצרו, ללא שום הצדקה, הרגשת הקיפוח הגזעית של המזרחי כלפי המערבי והרגשת העליונות של המערבי על המזרחי. כך הוכשרה הקרקע לשנאת חינם ולמלחמת אחים על ההחזקה בשלטון שהוא לא צודק מלכתחילה.
בכך ששיכנע את כל הצדדים שהם עבדים או אדונים, שאלה זקוקים לסיוע ושעל אלה לסייע הרחיק הבוזז את מיצוי האפשרויות העצומות של התפתחות והחלפת ערכים בין מזרח ומערב דרך הראש היהודי. במקום אלה יצר הממשל זלזול ובוז הדדיים בין העדות ובלם למשך שנים רבות את שיתוף הפעולה האפשרי ביניהם. בכך הגיעו הפוליטיקאים הישראלים לשיא נוסף של נוכלות; בהציגם עצמם כגיבורי האומה וכמייצגי האזרחים הם מתווכים בין אלה שרוצים לעזור לאלה שחפצים להיעזר ומתעשרים ביוקרה וגם בחומר כשהם אינם עושים דבר זולת הצרת צעדיהם והגבלת אפשרויותיהם של הראשונים והאחרונים גם יחד.
פעם בכמה שנים, במסווה של נוסחת "תקומת ישראל" מגיע לעריצות הישראלית משלוח חדש של עולים, שבעיני השלטון אינם אלא עבדים, פועלים זולים, המכניסים "דם חדש" לחברה המקיאה את הטובים שבה לארצות גלות מיד לכשהם מבינים מה קורה. מחוץ לכך שהעולים מהווים "פועלים שחורים" יוצאים מן הכלל לפעולות מזדמנות שבד"כ ניתנות לערבים ושאר "כושים" הם מנוצלים ע"י הממשל לסחיטה כספית נוספת על בסיס ההזדהות הרגשית אותה חש היהודי המקומי עם בן עמו הנרדף. כך מסייע הנישום המקומי בהכנסת כמות נישומים נוספת אל מעגל המיסוי - פעולה שמבחינת מבטו של הממשל משמעה צבא עבדים חדש לניצול לכל מטרה.
אך הגרוע מכל הוא שהממשל הביא את בני האדם למצב נפשי גרוע כל כך עד שהם בעצמם מאמינים שכל מה שקורה זה באמת מה שהם רוצים; הם אינם תופשים, בין המלחמות ההורגות בבניהן ובין הבחירות והמאבקים הפוליטיים שאינם תורמים להם דבר, שכאשר הם משלמים מיסים, אין הם יודעים כלל לאילו מטרות מיועדים הכספים הללו ומה נעשה בהם. הם אינם יודעים כי, דרך תשלומיהם ובתיווכו של הממשל, הם קונים דברים רבים שאינם צריכים ושבכספם נרכשים דברים שאין הם מסכימים בכלל עם נחיצותם. אך הגרוע מכל אינו אף הבזבוז המשווע אלא העובדה שבאמצעות תשלומי המיסים שלהם הם מועילים לרשעים הפועלים במפגיע בניגוד לצדק ולמוסר. דרך תשלום המיסים שלהם הם תומכים במעשי העוולה הנעשים באחיהם מבית ומשתתפים בייצור כלי הנשק הנשלחים למדינות בהן מדכאים את החופש בשם שיתוף הפעולה הבין-מדינתי.
אחוות ישראל והמסחר שהיא מבצעת עם מדינות עריצות כארגנטינה, למשל, יכולה להעלות שאלות שונות אשר התשובה לכולן היא אחת: ממשלת ישראל אינה רואה הבדל עקרוני בינה לבין עריצות כלשהי - והדבר נכון. לאשרנו, ההבדל הוא במידה – אך לא לאורך זמן; רוח האלימות כבר מנשבת בארץ ישראל. אלימות אנטי רוחנית, אנטי אנושית ואנטי יהודית. זו מכינה את השטח ליישום הרעיון בו שותפה ממשלת ישראל לשאר העריצויות באשר הן: הרעיון שאין האזרח אלא כבשה לפשיטת עורו ולגזיזת צמרו.
אתם, פקידי הממשלה ונגידי העם הלא נכבדים, טוענים שאתם מייצגים את העם, את היצרנים, את המדינה, וגם אותי. טענה זו אתם תומכים בבחירות כלליות ואיזוריות הנעשות באורח דמוקרטי - אך הצדק איננו ענין של רוב ואינו ענין להחלטה שרירותית. אפילו אם הייתי מסכים לעיקרון הדמוקרטי שהרוב צודק לא הייתי מקבל את טענת הייצוג הזו מכיוון שכל תצפית היתה מאפשרת לראות שאינכם מייצגים דבר זולת את עצמכם ותפישותיכם השרירותיות. כל התיימרותכם לעזור לציבור, לסייע לו או לייצג את האינטרסים שלו אינם אלא שקר.
הדבר היחיד אותו אתם מייצגים הוא את האינטרסים שלכם לרווחים פרטיים שאינם עולים בקנה אחד עם רווחתו של הציבור. דבר זה מוכח בתוצאה הטראגית שהיא דמות מדינת ישראל של היום; לאחר למעלה מ-40 שנות שיעבוד וספיגת כספים מתמדת ע"י מוסדות הממשל מצבה של ישראל הוא עדיין בכי רע. במשך 40 שנה אלו נשארו העניים עניים והעשירים גם הם היו לעניים. העשירים היחידים הם אלה שהמשיכו לצבור עושר על ידי כוחות השלטון ומתוך שתוף פעולה עימו - בממשלה.
דאגתם להסב את תשומת ליבו של האזרח לענינים שאינם תורמים דבר להתפתחותו ולקחתם את זמן חייו היקר בכל דרך אפשרית - החל מתהליכים ונהלים ביורוקרטיים ומיותרים שבהם סיבכתם את חייו וכלה במיקודו במסעי צלב חברתיים שונים. הוצאתם תקציבי מימון עצומים על מטרות כמו עזרה לעולים, מניעת תאונות דרכים, דאגה לקשישים, מלחמה בעוני, במחלות ועוד "מאמצים לאומיים" אחרים - והבאתם את הציבור להאמין שמטרות פעולות חיוביות אלה יושגו באמצעותכם.
בגלל פעולות גיוס כאלה נסחט הציבור פעם נוספת - והפעם רגשית. הבאתם אותו לכך שישלם כפול: במיסים וגם בהתנדבות. בכל האמצעים העומדים לרשותכם - ושדאגתם יפה שיעמדו רק לרשותכם - הבאתם את היחידים לחשוב שאתם מייצגים את הסובלים והנדכאים בזמן שאתם אלה שגורמים לסבל ולדיכוי. הרהבתם עוז לרכב על רגש האשמה של הציבור כולו ולהביא אותו להאמין כי אתם הציבור. האיש הפשוט יודע כי הציבור הוא לעולם מעבר לאופק והוא אף פעם לא יהנה מלהיות חלק ממנו. אתם הצלחתם ליצור ציבור של יחידים שמאמינים כי הציבור הוא תמיד האחרים ואף פעם לא הם עצמם.
אתם הצלחתם להביא את אזרחי ישראל שיראו אתכם כאלוהים חילוני חדש – כמי שאחראי על תהליכים שתקפם אינו ניתן לעירעור ממש כתהליכי הטבע. חוקיכם נתפשים היום על ידי האדם הפשוט כתחזית מזג האויר ובדיוק כפי שהוא איננו מוצא לנכון להתאונן או להתרעם על סערה או יום חמסין אין הואגרמתם לאנשים להתבייש בעבודתם למען עצמם. הבאתם אנשים לחשוב שהם טפשים ואתם החכמים. גרמתם להם להסכים לתת לכם את כספם ועבודתם בכדי שתתנו למי שזקוק לו בזמן שהם זקוקים לו יותר מכם - וכל זאת בו בזמן שאתם אלה שגרמתם לבעיות הללו מלכתחילה!
אתם השליטים בכלכלה של מדינת ישראל, רוקנתם את התוכן מעבודתם של היצרנים בכך שקבעתם להם את ערך המטבע שיקבלו ובכך שלא איפשרתם להם לסחור עם יצרנים מארצות חוץ בצורה חפשית. בטענה שאתם פועלים למען היצרן הישראלי פעלתם כנגדו: הצרתם את צעדיו והגבלתם במכסים ובהליכים ביורוקרטיים את נסיונותיו הנואשים לשתף פעולה עם יצרנים בארצות אחרות. בדרך זו לא רק שמנעתם מהציבור מוצרים טובים אלא גם דאגתם להקשות בכל הדרכים האפשריות על כך שיביא בעצמו מוצרים כאלה מחו"ל.
בטענה שאתם מגינים על היצרן בישראל מנעתם מיצרנים ישראלים להנות ממוצרים טובים וזולים המיוצרים בארצות חו"ל - ובעיקר מנעתם מן היחיד את זכות השיפוט העצמי לגבי ענין זה. לאחר שחסמתם מעבר חפשי של סחורות שיכלו להעלות את רמת חייו של העם דאגתם להועיל ליצרן הישראלי המקומי במידה והדבר מועיל למטרותיכם (למשל, אם אתם יושבים על עורקיו בכדי לינוק את דם המסים שלו) - ומה שאתם מאפשרים לו ברשיונות אתם גובים בדלת האחורית באמצעות פיחות מטבע ותשלום על אישורים שונים...