כא על חטא השנאה ליהדות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1178
על חטא השנאה ליהדות
השנאה אותה ליבה השלטון לא הופנתה רק לאיזור שבין המדינות העוינות אלא גם, ואולי עיקר, ליחסי פנים. אנשי השלטון ליבו שנאה פנימית בהצלחה שאינה נופלת מזו של הנאצים. הם דאגו להשלים בגיחוך מה שלא פעלו בשנאה קרה. הם גרמו לפער עדתי ע"י שעודדו את הדריסה והזלזול של כל עלייה חדשה על ידי הישנות והקודמות לה. כך הם גרמו בישראל לשנאה עדתית שלא היתה קיימת כשהיו בני ישראל מפוזרים בארבע כנפות תבל. כך יצרו רגשי נחיתות וזרות בין העדות, בין הדורות ובין ההשקפות. בהסתמך על אלה הם הפיצו גם את השקר על בורותה המדעית של הדת.
הם הרחיקו לכת עד השמצת הדת היהודית וערכיה במדינת היהודים עצמה. הם הביאו למצב בו נאלץ היהודי החרד בישראל להסתתר בגטאות כבגלות ולהילחם בשנאה הנובעת מבורות אמיתית. הם הביאו יהודים לאנטישמיות ויצרו מצב בו אין האדם הדתי מסוגל ללכת ברחוב חילוני ללא מבטי זעם המופנים נגדו. הם יצרו מצב של לחץ נפשי חברתי שבו המשפחה החילונית איננה מסוגלת לחשוב על דבר נורא יותר שיקרה לבנם משיחזור בתשובה.
ממשלת ישראל יצרה את מצב הזוועה שבו האזרח בישראל מוכן, ללא הנד עפעף וללא בדיקה מספקת, להניח לבנו ללכת לצבא ולהיהרג על משהו לא ברור - ועוד לצאת כנגד הבן אם הוא אינו מוכן ללכת כשה לטבח. המשפחה החילונית למדה לראות את החלטת הממשלה ואת האינטרס הציבורי כבעלת תוקף חזק יותר מזה של אחד מבניה כשמדובר במעשיו. האזרח הישראלי של ימינו הגיע לכך שפעמים רבות הוא מסייע לממשל לדכא אותו ואת בני משפחתו הוא; הוא עושה זאת בביה"ס כשהוא מצדד במורה הממשלתי העומד נגד בנו, בצבא כשהוא מציית למפקדיו אף שהחלטותיהם מנוגדות לאמונותיו, ומאוחר יותר בציות הכללי שלו לכל אחת מהחלטות הממשלה על ניצולו כעבד.
אך אם בן המשפחה החילונית מחליט לחזור לחיק היהדות או, אפילו, מגלה בה ענין עד כדי ללמוד אותה, הוא נתקל פעמים רבות בחמת זעם מיוחדת במינה. אדם שחזר בתשובה נחשב בעיני רבים למת שיש להתאבל עליו - וגם זה תוצר של שטיפת מוח ממסדית שיצאה נגד היסוד המהותי למדינה יהודית כלשהי - הדת היהודית. הדבר נובע בעיקר מכך שחברי הממשלה המסיתים יודעים כי אין להם שום זכות ומעמד בחברה יהודית אמיתית.
הפוליטיקה הישראלית היא שיצרה את הביטוי "כפייה דתית" והביאה את הציבור הלא-דתי בישראל שיראה את כל אנשי הדת כמי שמנסה לכפות עליו בכוח את רעיונותיו. אך היהדות היא קודם כל אנושית ואיננה כפייתית. הביטוי "כפייה דתית" מפוברק ומומצא ממש כביטוי "כפיית הקפיטליסטים". שניהם משתמשים את השלטון לאותה מטרה: להשמצת מה שטוב לאזרח ולהסתרת הרוע שלהם. האזרח החילוני אינו יודע על הדתיים הרבים המתנגדים למעשי אנשי הדת בפוליטיקה ואילו אנשי הדת שמתאמצים לגשר על הפער בהסברים נדחים בבוז כבורים ולא מודרניים.
הממשל הסוציאליסטי, מן השמאל ומן הימין גם יחד דאג מאז ומתמיד לשתף בשלטון אנשי דת שעברו על העקרון המוסרי של אי כפייה ולהציג אותם כמייצגים הבלעדיים של הדת היהודית. אנשי דת פוליטיים אלה, שבחרו בנזיד העדשים של השתתפות הנתח שלטוני והשפעה על החלטות ממשלתיות כפייתיות גרמו לנזק עצום בסייעם למתנגדי הדת ע"י הדוגמה השלילית שנתנו. לא יימצאו היום צעירים רבים בעלי ענין ברעיונות שעומדים ביסוד הדת היהודית כי לרבים מהם נבנה מושג הדת בהקשר של כפייה, סיאוב, שחיתות והתנוונות שבאו מן העבר.
בנוסף לסכסוך שבין הדתיים לחילוניים וזה שבין העדות, דאגתם, הבוזזים, לסכסך במשך כל שנת קיום המדינה בין היצרנים לצרכנים, בין הצרכנים ליצרנים ובין היצרנים והיבואנים כדי שיחשבו שיש להם אינטרסים מנוגדים וילחמו זה בזה במקום שיבנו על שיתוף. כתוצאה מכך נמנעה מהם האפשרות לשתף פעולה, להוזיל כך את המוצרים ולהעלות את איכותם. כך נפגע ציבור הצרכנים פעם נוספת. בנוסף לכך, דאגתם ללבות את יצרי האזרחים כנגד אנשי העסקים וליצור את הרושם כאילו אנשי העסקים אחראים למצב הכללי הירוד באותו זמן שבו, ללא בושה או מעצורים, הפעלתם גם על אנשי העסקים סחיטה רגשית המציגה אותם כבעלי רצון טוב ויכולת לעזור - ודאגתם להוציא מהם כל סיוע אפשרי.
היכן שהחוק לא איפשר לכם להפעיל סחיטה אלימה, דאגתם להפעיל סחיטה רגשית כמו זו שאתם מפעילים על קהילות היהודים בחו"ל לצורך סחיטת סכומי עתק. הצלחתם לגרום ליהודים בתפוצות לחוש אשמה על שאינם כאן. הצלחתם לגרום להם להרגיש חייבים על מלחמות שלא השתתפו בהם בזמן שגם אתם לא השתתפתם ונלחמתם בהם, מה שלא הפריע לכם להציג את עצמכם כגיבורים. הצלחתם לבנות בושה כללית במדינה ולחלוב אותה לטובתכם; בגללכם מתבייש האזרח הפשוט והעמל להנות מהחיים, להרוויח כסף, לצאת לחו"ל, לקנות מוצרי איכות ולעשות מה שליבו חפץ.
הצלחתם לשכנע אותו כי את כל הדברים הללו קיבל מאחרים ובעיקר מכם. הצלחתם להביא אותו לכך שירגיש חייב לכם, שיחשוב שאתם מייצגים את המדינה ושהוא חייב לה על מה שעשתה בשבילו. הבאתם אותו לכך שישכח שמה שעשה הוא ומליונים כמוהו זה מה שהמדינה עשתה, שיחשוב שאתם עשיתם בזמן שאינכם מייצרים דבר, שירגיש שלעולם הוא אינו יכול לשלם את מה שהוא חייב, שירגיש מה שחש אדם הלווה מנושך נשך, שככל שיחזיר הוא אינו יכול לעולם להשיב את החוב ושהריבית מתפיחה אותו כל הזמן עד שגם ילדיו ונכדיו לא יוכלו לשלם את חובו. "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך" אתם אומרים לו, "שאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה" - והוא מאמין לכם כי אתם המדינה, הוא חושב שאתם מייצגים את מה שטוב ועל כן הוא נותן ונותן שוב שנים על גבי שנים, מבלי לדעת כי מאמצי חייו נשפכים לבור נטול התחתית שהוא תמצית מהותכם...