פשע ממסדי

 

פשע ממסדי

מספר סוגים של פושעים מקצועיים מסתתרים בימינו במוסדות עתירי הון, המממנים אותם ומגינים עליהם פוליטית, משאבית וחברתית בטענה שיש בידם ידע אובייקטיבי, אף כי זה עדיין לא הוכח ככזה. בין אלה אנשי אקדמיה רבים – ומבקרי אמנות.

מבקרים אמנותיים בני זמננו הם אנשים החולשים על תנועות משאביות עצומות מכיוון שבמסגרות עבודה פוליטיות הם אחראים על שיפוט והמלצות לגבי ענינים תרבותיים ואמנותיים. הם מחזיקים היום בהתמחות זו בצורה פעילה וברורה, אף שהם מצטיינים באי ידיעתו של החומר האמנותי שבו הם מטפלים. המשרות הציבוריות הנוגעות באמנות מוחזקות היום ברובן על ידי אנשים שאינם מסוגלים לקרוא את שפת האמנות וקל וחומר להבין שפה זאת, אלא שהם בטוחים שהם מסוגלים לקרוא את שפת האמנות או, מה שגרוע הרבה יותר, שאין זו שפה שיש לדעת לקרוא אותה. אך זה אינו מפריע להם להציג "מומחיות בלשנית" לגבי שפה זו – או לתבוע מאחרים שיכירו בהם כמומחים בלשון זו.

זוהי צורה חדשה של מיסטיציזם פוליטי שבה מיעוט שמאורגן במסדר סודי וסגור מחזיק בסמכות לקבוע נכון ולא נכון לגבי דברים שהוא בעצמו טוען, בו זמנית, שלא ניתן לקבוע בהם נכון או לא נכון, וזאת כדי לא לאפשר ל"כל אחד" לחדור לתוכם.

ארגונים כאלה קיימים היום כארגונים מקצועיים בתחומים כמו רפואה או פסיכולוגיה, מדעים שיש לגביהם עדיין ויכוחים ודיונים חברתיים רבים לגבי יעילותה של שיטה זו או אחרת בתוכם, במיוחד כל עוד לא הוחלט בין אנשי מדע על אובייקטיביות ביחסי הגוף-רוח במציאות.

פושעים מסוג זה מנצלים את היותם של ההוגים עסוקים בויכוחים ומאבקי סרק וגונבים מאחורי גבם את כל מה שניתן לגנוב, בינתיים, מבלי לשים לב לכך שהתוצאה היא אומללות בקנה מידה עצום לכל המעורבים, כולל הפושעים עצמם. כן, גם הפושעים אינם אלא קרבנות השיטה. בסיכומו של ענין, מה שמשיגים בריונים רוחניים אלה, בנסיון פרטי להשגת שרידות נוחה, הוא את ביסוסו של פיגור חברתי מקיף בתחום האסתטיקה, דבר שבא לידי ביטוי בעלייתה המתמדת של אסתטיקה מפלצתית הזורעת בחוצות חברתנו תפלצות מחרידות המכונות, ללא יסוד מוצדק, יצירות אמנות.

נתונים נוספים