היהודי כמאושר

 

היהודי כמאושר

היהודי הוא אדם מאושר.

אושר הוא מצב של התאמה בין רעיונותיך לבין חייך – והתאמה כזו קיימת, קודם כל, באי קיומה של סתירה. עצם מושג האלוהים היהודי מבטא בצורה יסודית את ההשקפה המטפיסית היהודית: קיומם המשלים לאחדות אחת של כוחות שונים (אלים). לפי הפילוסופיה של אין ראנד זהו ביטוי של ערך יסודי: אי סתירה.

להבדיל, מציגה המטפיסיקה האלילית הראשית – יוון ורומי – פנתיאון של אלים הנאבקים זה בזה לצורך שליטה בעולם – וגם בני האדם מעורבים במאבקיהם.

עפ"י הגדרת האושר מחייב מצב של היות מאושר לפחות אי התנגשות בין רעיונותיך לבין עובדות המציאות – חייו של המאושר קיימים בהתאמה לחוקי המציאות.

אצל הנוצרי והמוסלמי קיימת סתירה הכרחית בין חיי האדם לעולם הזה ודבר זה גוזר את דינם לאי אושר בעולם, ביחד עם התכוונות תכליתית לעולם הבא, זה שאחרי המוות.

אושר, מלשון אישור, משמעו שיש יחס של אישור בין חייך לבין רעיונותיך. מה שקורה בחייך מהווה אישור לרעיונותיך ועקרונות המציאות מאשרים את פעולות החיים שלך. תחושת והרגשת האושר היא התוצאה הרגשית הכללית המתקבלת מהאיזון שבין מצבו הרוחני למצבו מבחינת פעילות חייו.

איזון זה יכול להיות חלקי או זמני – ואז לספק לבעליו אושר קצר מועד וחלקי בלבד. העובדה שהאיזון הזה הוא מפתח האושר אומרת, בין היתר, כי יכול האושר להיות, לעתים, רדוד – במקרה והמצב הרוחני מתבסס על רעיונות שטחיים, התופשים רק לזמן קצר והתואמים רק חלקית למציאות. במקרה זה, יתפוגג האושר כאשר תפוג ההתאמה בין הרעיונות שהאדם מחזיק בהם לבין פעולותיו בהתאמה להם.

במקרה כזה, יכול אדם להתחכם ולעוות, על ידי תפישה רמאית, את עובדות המציאות כך שיתאימו לרעיונותיו הלא נכונים כסוג של מיטת סדום או כקשת היורה את חיצו ואח"כ מצייר מסביב לו עיגולים. אלה הם מקרים שבהם משנה אדם את מה שהוא מוצא במציאות כדי שיתאים לתפישתו, כלומר בוחר מבין העובדות את אלה המתאימות לרעיונותיו. זו איננה פעולה תבונית ושכלתנית; אדם שכלתני, המבקש למצוא דרך נכונה לחיות, תר אחר רעיונות נכונים על סמך עובדות המציאות ולא מנסה לכפוף את העובדות לרעיונותיו.

היהדות מספקת לאדם החי על פיה מערכת רוחנית מקיפה ויסודית, שיציבותה עומדת לטווח ארוך ומשתרעת על כל תחומי החיים. ההסטוריה של האדם היהודי היא, קודם כל, הסטוריה של יצרנים, שהם אנשים מאושרים, שכן כדי להיות יצרני על האדם להתאים את פעולותיו למציאות. לכל אורך קיומה היהדות מציגה מסורת מיתית, המוצגת בתנ"ך, של אבות האומה, שהם תואמי מציאות: יחידאים, יצרנים ונדיבים. אנשים אלה הם מאושרים, עצמאיים ותומכים בשאר העולם: הם מהווים את עמודי התווך שלו ומנחילים לו דרכים לצורך הגדלת שליטתו במציאות. בכך הם גם דוחפים את כלל האנושות לאושר.

אוהד קמין

נתונים נוספים