גיבורים, הילת הלא-נודע ועוד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 668
גיבורים, הילת הלא-נודע ועוד
מעלליהם של לוחמי הקומנדו הימי נסתרים מן הציבור באפלת הגבורה. נשאלת השאלה: מדוע העלטה? מדוע הסודיות? זהו, בין היתר, תירוץ בידי הממשל שלא לשלם להם כגמולם, עד שאולי ידעו את האיום הפוליטי שהם מהווים על מעמדו.
יחסו זה של הממשל מזכיר את יחסו של שאול אל דוד שניצח בהקשר שהוא לא יכול היה – ואת עמדת הרומאים שהבינו את הסכנה שיש בבואו של יוליוס לרומא ודרשו ממנו, כמו ממנהיגים צבאיים אחרים, לפרוק את נשקו לפני שהוא נכנס העירה ולבוא ללא צבאו.
בישראל מתנהגים כך עם לוחמי הקומנדו הימי ועם כל מי שגבורתו היא משכמו ומעלה. גבורה זו מוסתרת בתירוצים שונים ובעיקר בתירוץ הקלאסי שבו משתמשים גם כדי לשעבד את כלל האוכלוסיה: הדאגה לשלומו של זה שזהותו ומפעליו נעשים בחשאי.
בעוד חמישים שנה ייפתחו אמנם (אולי) התיקים ובינתיים עדיף לטפח בציבור את מיתוס הממשל הגיבור כקולקטיב שרואי החשבון שלו גובים את שכר היוקרה של הלוחמים האמיתיים, אפילו אם הדבר אומר להאדיר את כוחו של האוייב, המסוגל, על פי המפחידים בשלטון, להגיע לכל מקום אם נדבר יותר מדי...
אם היה לחיזבאללה, לאש"ף או לחמאס גיבור הם היו מפרסמים את שמו בפוסטרים וכרזות ענק והיו מוכרים כלי בית, בגדים ואביזרים שעליהם תמונתו ושמו, תפילות היו נערכות לו במסגדים ובני משפחתו היו מקבלים כבוד אצילים ושועים. עלילותיו היו מנופחות כיד הדמיון המזרחי ובכל כפר ערבי היו מפטמים את הילדים בסיפורים אודותיו ומאמנים אותם לחשוב להיות כמותו - ראה "המהנדס", עזדין אל קסאם וכיו"ב
בישראל, לעומת זאת, הזדרז הממסד להוקיע, להשמיץ ולנער את חצנו מאדם כמו גולדשטיין או אחרים שמסיבה זו או אחרת יזמו הריגת ערבים, מבלי לתת את הדעת על הקלות אפשריות כמו, אולי, לראות אותם כטועים או כאנשים כואבים - ובכך הרסו כל תשתית אפשרית של גדולה אישית, כפי שהיו מעניקים לדמויות דומות בצד הערבי של המלחמה.
לא מדובר כאן רק בנושא המוסרי או, להבדיל, החוקי; מבחינה עקרונית, אנשים כמו גולדשטיין אומרים אינדבידואליות - ולצה"ל ולמדינת ישראל אין ענין בהנצחה של תודעת גבורת היחיד במעשה, כסמל וכעיקרון, אלא בהצלחת הקבוצה ובריכוזיות. זוהי, בתמצית, משמעותה הרעיונית של השליטה המונופוליסטית בצבא.
איש לא יתיר בישראל לפעולה צבאית להתבסס על יוזמה פרטית ואזרחי ישראל לא יחשבו שיש דרך אחרת להילחם אלא בצורה של קבלת הוראות מנותן הוראות שמקבל הוראות מנותן הוראות ש... וחוזר חלילה, דבר שמשמעו העריצות הגרועה ביותר, כי לא רק שהכל מצייתים ונדרשים לציות ללא ערעור אלא שהמחליט איננו החכם או הנבון ביותר אלא ועדה של חוורים בינוניים שדואגים שתמיד יהיה ההפסד הגדול ביותר האפשרי ואפילו לא נרוויח את מה שהיה לדיקטטורות העבר – את יכולת ההחלטה הנחושה והביצוע ללא התחשבות בדעות נוספות. ואין ספק שגישה זו היא בין האחראיות להתדרדרות באיכות החייל הבודד של צה"ל.