פראיירים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 674
פראיירים
בימים האחרונים קמה מחדש תנועת "התעוררות" למחות על חלוקת הנטל הבלתי צודקת, לדבריה, בשרות המילואים הצבאי. חברי התנועה טוענים כי רק חלק קטן מציבור האנשים היכולים לשרת בצבא ובמילואים, עושים זאת, וכך נוצר מצב בו מיעוט מסכן את חייו כדי להגן על הרוב. למעשה, עיקר תלונתם הוא נגד בני הישיבות שאינם מתגייסים לצה"ל ואינם משרתים במילואים. חברי התנועה קוראים לחלוקה צודקת יותר של נטל השמירה על הביטחון.
טענתה של תנועת "התעוררות" היא שקרית. היא לא נועדה לשפר את מצבם של חיילי המילואים, ולכן גם לא תעשה זאת. היא נועדה אך ורק לנגח שוב את הציבור הדתי מתוך העמדה השמאלנית האנטישמית הרגילה, המאשימה את הדתיים בכל צרה ובכל בעיה.
נסביר את העניין:
ראשית יש לציין כי רבים הם שומרי המצוות המשרתים בצה"ל. שנית, מספר החילוניים שאינם משרתים בצבא הסדיר, גדול בהרבה ממספר הדתיים שאינם משרתים בו. נתון אחרון זה, אף שפורסם בכלי התקשורת, לא מצא, משום מה, את דרכו לבימת הדיון הציבורי. זאת כדי, כמובן, שאפשר יהיה להמשיך לנגח את הדתיים ולהזכיר את "עובדת" אי שרותם הצבאי בכל כתבה בטלוויזיה העוסקת בחייל שנפל מאש האויב; כך ניתן לחבר בתודעת הצופה את שני הדברים – אם נפל חייל (אפילו אם הוא חובש כיפה), הרי שהדתיים, שלא משרתים בצה"ל, אשמים בכך.
זהו גם המצב בחיל המילואים; בעיית מיעוט המשרתים במילואים נובעת מזה שחיילים רבים, חילוניים ודתיים, מוצאים את הדרך לא לשרת במילואים, לשרת שירות חלקי או שירות שאינו קרבי. דבר זה גרם לכך שצה"ל הגיע למצב שבו הוא דורש את העלאת מספר הימים השנתי שחייל מילואים אמור לשרת.
חברי "התעוררות" בחרו, כאמור, בפתרון השמאלני האנטישמי הרגיל – להאשים את הדתיים. הם מחפשים את הפתרון מתחת לפנס הדהוי והבזוי הזה. אך זוהי, כמובן, לא הבעיה האמיתית; הסיבה האמיתית למצב חיילי המילואים היא אחרת לגמרי, ואם היו חברי "התעוררות" אמיצים יותר- אם היו הם מוכנים לצאת למאבק אמיתי נגד המערכת - היו קמים ואומרים זאת.
הסיבה האמיתית לכך שאלפי, אם לא עשרות אלפי חיילים לא מוכנים יותר לשרת במילואים, היא שהם יודעים טוב מאוד, כפי שלמדו על בשרם, שמדינת ישראל, באמצעות צה"ל, לא משתמשת בהם כדי להגן על ישראל – כפי שמובטח בשמו של הצבא הישראלי – אלא משתמשת בהם כבשר תותחים! אנו רואים היום, כבעבר, איך צה"ל, במקום להשתמש בכלי הנשק הרבים והמגוונים העומדים לרשותו כדי למגר את האויב, שולח לחזית את חייליו כדי שיעמדו כחוצץ אנושי בין האזרחים לבין אש האויב, כאשר ידיהם קשורות ואין להם כל אפשרות אמיתית להתקיף את האויב ולהביס אותו. צה"ל, שהפסיק להיות צבא אמיתי והפך לאספסוף חמוש, מעדיף להעמיד חיילים מול אש האויב, ולא להזניק, למשל, לאוויר, מטוס או מסוק אחד חמוש שיכול למגר כל התקפה מהסוג שאנו רואים היום בשטח. צה"ל, המונהג על ידי הפוליטיקאים הישראלים הפחדנים, חושב יותר על איך ייראו מפקדיו בתקשורת העולמית ובעיני השמאל, מאשר על חיי חייליו.
ממשלת ישראל וצה"ל בגדו בחייליהם והפרו את ההסכם היסודי שיש להם עם כל אחד ואחד מהחיילים – הסכם לא כתוב בו הוא מתחייב לעשות את כל הנדרש, בלי לחסוך במאמצים ובלי לבחול בשום אמצעי, כדי להגן על חייו של כל חייל וחייל. צה"ל בחר להקריב את חייליו ובלבד שלא להתמודד עם האויב. צה"ל מפחד היום יותר מהתמודדות עם דעת הקהל השמאלנית מאשר מהתמודדות עם דמעותיה של אם שכולה.
זהו המצב היום, וכולם יודעים זאת. כך היה כשהפקירו את החייל יוסוף מדחת הי"ד, כשהפקירו את הרב הרלינג הי"ד, וכשהפקירו רבים וטובים אחרים. היום מופקרים כל חיילי צה"ל, מהראשון ועד האחרון. ואם להשתמש במונח של חברי תנועת "התעוררות", הרי שהיום כל החיילים הם פראיירים, והם מתים – ועוד איך. זהו המצב אשר גורם לרבים וטובים, שבתנאים אחרים היו מוכנים לבוא מרצונם ולסכן את חייהם כדי להגן על ארצם, להישאר בבית. הם לא מוכנים להיות בשר תותחים והם צודקים; הם לא מוכנים להקריב את חייהם לשווא, והם צודקים; הם לא מוכנים לראות את מפקדיהם ואת מנהיגיהם נוהגים כפחדנים עלובים בפני האויב ודורשים מהם – מהחיילים – לכסות את בגופותיהם את ערוות המערכת, והם צודקים.
רק כאשר ישוחררו ידיהם של חיילי צה"ל ומפקדיהם ויתאפשר להם להביס את האויב במלחמה אמיתית, בה לא מסכנים חיי חיילים ללא הכרח, יהיו מוכנים בני העם הזה להצטרף למאבק, והם יעשו זאת מרצונם החופשי. כל עוד כופים עליהם, נגד רצונם, להיות חיילים בצבא שמסייע לרציחתם, הם יסרבו לכך; כל עוד מבקשים מהם להשתתף בתרמית הגדולה הזו, המציגה את צה"ל כצבא ההגנה לישראל, ולשלם על כך בחייהם, הם, בחכמתם, ימצאו כל דרך לבטל את רוע הגזירה הזו, ועל כך יש לברכם.