גיבוריות?

 

גיבוריות?

גבורה היא ערך נערץ בצדק, אך אין הוא מקבל את ההערכה הנכונה בחברה או בתרבות שבה אין ערך זה מגובה באמצעות ידע נכון. בישראל לא רק שמגרים את הצעיר של היום בהנאות הגיבור מבלי שנותנים לו את הסיכוי הקלוש ביותר ללמוד את הערכים המתחייבים ממהות כזו בכדי שיוכל ללמוד אותה וליישם אותה, אלא שמבלבלים אותו במטפיסיקה חברתית; מלמדים אותו שלהיות גיבור זהה עם הסכמת הציבור לכך שהוא גיבור ולשם כך, מראים לו, אין צורך במעשי גבורה מציאותיים אלא במעשים המקובלים על הציבור כמעשי גבורה.

הצעיר המעוניין להיות גיבור צריך לעבור כמה תנאים חברתיים כמו ציות עיוור להוראות, הליכה בעיוורון אחרי פקודות ובכלל להיות עבד. אם בהיותך עבד, בבטלך את עצמיותך, קרה ונהרגת בזמן פעולה ולא משנה עד כמה הייתה פעולה זו לא נחוצה, או, אפילו, מזיקה - אתה תיקרא גיבור ותהיה גיבור בעיני החברה.

הקושי שקיים בביקורת של חיילים מתים הוא חלק מהמתוכנן במזימה מסוג זה, שהיא מן המזימות השפלות ביותר שידעה האנושות בכלל והעם היהודי בפרט. מי יעיז להכריז על חייל שנהרג בפעולה כי הפעולה היתה לא מוצדקת או שהוא היה – רחמנא ליצלן – טיפש, שלא לדבר על מצבים שבהם התנהג חייל באופן פחדני. אך אם קרה והחייל התייחס לעצמו כאל חסר ערך וסיכן את עצמו שלא לצורך, איש גם לא יעז להצהיר על השקפה מעין זו בחברה המקדשת סוג כזה של הקרבה עצמית כאילו היתה גבורה.

נתונים נוספים