כשל התירוץ האנטי-דתי

אין ראנד לא התנגדה לדת אלא לאמונה המנוגדת לשכל, אשר איננה נחלת היהדות. לפיכך הטעות הגדולה של האתאיזם הפוליטי הוא כשל היסוד של אי הבנת היהדות. כמצויין בשמו, היתה הטעות הגדולה ביותר של האתאיזם הפוליטי - הנוגד את האתאיזם הרעיוני של אין ראנד - הסטת המיקוד מן המימד הרעיוני למימד הפוליטי. דבר זה התבטא בפעילות בעלת אופי פוליטי נגד הדת, אשר קיבלה לגיטימציה גם מהממסד האובייקטיביסטי וסייעה לבלימת ההתפתחות הנאותה של רעיונות אין ראנד בישראל ובכלל.

ערכיה האובייקטיביים של היהדות

 

ערכיה האובייקטיביים של היהדות

חסידיה השוטים של אין ראנד רואים רק את הצדדים השליליים של הדת ורואים רק את ערכי הדת הנוצרית כערכי הדת היהודית. כנראה על יסוד הנחה שאין זה משנה מבחינה עקרונית, הם מתעלמים במכוון מכך שאין ראנד ראתה ערכים חיוביים רבים בדת והדגישה אותם בהזדמנויות שונות – ומכיוון שלא עסקה בחקר הדתות (מטעמים ברורים של התביעה בהתמחות שלא היתה לה) והידע שלה בנושא הדתות לא כלל דתות אחרות זולת הערכים של הנצרות, היא לא הבחינה בהבדל העקרוני שקיים בין היהדות לדתות אחרות.

דבר זה בולט במיוחד ביחס להגנתה של היהדות על זכויות האדם, ובכלל זה על זכויות הקנין, החירות והיחידאיות. מה שהחסידים השוטים של ראנד אינם מבינים ונוטים אף להילחם בי הוא הרעיון שהדת היהודית אחראית, באמצעות ערכיה המובעים ברבים מהתמלילים שהורישה לעולם (שהתנ"ך, הראשון מביניהם, הוא רק אחד מהם) על חלק גדול, אם לא יחידי, של רעיון החופש הפוליטי והתפשטותו בעולם ושהיא, היהדות, המקור הראשון והראשוני לו בהסטוריה האנושית – וגם מקור העוצמה שלו עד ימינו, בשל היות התנ"ך ספרם של מליונים ומקור כוח לעימותים בתחום החופש של בני עמים שונים עד היום.

14.12.99

 

בגידה פילוסופית

בגידה פילוסופית

על הכשל המוסרי של הממסד האובייקטיביסטי

לפני יותר מעשור כשל באופן חמור מוסד אין ראנד, המייצג את הממסד האובייקטיביסטי, בהתמודדותו עם סוגיות מוסריות שנגעו למחוייבויותיו בנושא הפילוסופיה של אין ראנד. תמציתו של כשלון זה התבטאה בבגידתם של ראשי הממסד במורשתה המוסרית של אין ראנד, בכך שהפרו הסכם שבו התחייבו לייצג את עבודתה כראוי, התנערו מאחריותם בנושא ופגעו בעמיתיהם שנזקקו להם.

מהי בגידה פילוסופית? ודאי שלא טעות בהבנה, או רמה נמוכה, או כשל הגיוני שקיימים בדעתו של אדם העוסק בפילוסופיה. בגידה הוא מושג הכלול בין מושגים הנוגעים למוסריות, שכן הוא מושג המתאר כשל מוסרי. בשל היות שדה המובר כזה הנוגע למה שנתון לבחירת האדם, מתיחס מושג הבגידה רק למה שמייצג כשל של בחירה שיכול היה האדם לעשות טובה ממנה. כאשר ההקשר כורך בגידה עם פילוסופיה, אומר הדבר שמדובר בפעולה לא מוסרית שנעשתה בהקשר של פילוסופיה.

הבגידה פירושה פגיעה שנעשית בין בני אדם, ולרוב בהקשר של מרמה, הפרת אמונים או פגיעה בהסכם קודם. ההקשר הפילוסופי הנוכחי מציין את התרחשותה של הבגידה בהקשר פילוסופי, כלומר באופן הכרוך בדרך כלשהי בפילוסופיה. בהקשר זה, מדובר בבגידה שנעשתה על ידי ממסד הפילוסופיה של אין ראנד, אשר בגד בהסכם שבמסגרתו הוא מייצג את הפילוסופיה של אין ראנד.

לפני למעלה מעשור מצאו את עצמם תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל מתמודדים עם סוגיות פילוסופיות שהציגה לפניהם המסורת היהודית; בניגוד למיתוס המוטעה השכיח, המציג את האובייקטיביזם כמנוגד לדת באשר היא, הרי שזולת העמדה האתאיסטית שלה לא הציגה אין ראנד כל התנגדות עקרונית כוללנית לכל הדתות באשר הן ואף העלתה כאפשרות את קיומו של האל. למעשה, התנגדה ראנד בעבודתה באופן עקבי רק למוסר ההקרבה, שנראה שמבחינה דתית יש לראות בו רק ביטוי של הדת הנוצרית, אך לא של היהדות.

באופן טבעי והגיוני שנבע מאמונתם שמייצגיה הבכירים של הפילוסופיה של אין ראנד מחזיקים בידע שיש בו כדי לאפשר להם להתמודד פילוסופית עם היהדות, הם העלו את הנושא לפני נציגים אלה, הפועלים במסגרת המוסד המייצג את הפילוסופיה של אין ראנד, כדי לנסות ולקבל התייחסות רצינית לבעייה הפילוסופית שנוצרה. ראוי לציין, בהקשר זה, כי במשך מספר שנים שקדמו לפנייה זו נוצר על ידי תלמידים אלה ונציגי הפילוסופיה של אין ראנד קשר שבו התקיימה תקשורת חופשית לגבי נושאים שונים, מבלי שהיה יסוד כלשהו להניח ( לתלמידים, מכל מקום) כי קיימת בנושא הדת ו/או היהדות עייתיות עקרונית כלשהי. לפיכך, כפי שלא היה יסוד לצפות, לא היתה גישת נציגים אלה של אין ראנד לסוגיות הבעייתיות שהועלו בפניהם ענינית ולא התייחסה כלל לנושאים הפילוסופיים שהועלו.

במקום התייחסות ענינית – כלומר: רעיונית, שכלתנית ופילוסופית – שיהיו ביטוי של עימות מכובד מבחינה פילוסופית עם הבעייתיות שבה נתקלו תלמידים אלה וגם ייצוג נאות של גישה שכלתנית, הציג הממסד כלפיהם יחס שלילי, שנגע להיבט הפוליטי הכולל של הסוגיה, תוך הצהרה על כך שלקיחת הדת ברצינות מבחינה פילוסופית איננה ראויה – וזאת מבלי להסביר, לנמק או להציג חומר רעיוני חד-משמעי בנושא של אין ראנד או, לפחות, כזה שיעלה בקנה אחד עם תורתה.

היום, יותר מעשור לאחר מכן, כאשר ברור כי מה שמציגה מסורת ישראל הוא לפחות תיאוריה פילוסופית לגיטימית, ברורה יותר מידת הבגידה המכוערת של יורשי אין ראנד במסורת הרציונליות שעבודת אין ראנד היוותה חלק כה מכריע וחשוב בה; את יורשי אין ראנד, המתיימרים לשרת את מגמת השכל האנושי במציאות, ואשר נמנעו מלהתמודד כראוי עם התיאוריה היהודית, לא ניתן לפטור מאחריות לפשע זה על יסוד של חוסר ידיעה או בורות, שכן בראש הממסד של הפילוסופיה של אין ראנד קיימים בני אדם המחזיקים ביכולת פילוסופית טובה ובמיומנות רבה בתחום העימות הרעיוני, אשר איפשרו להם במשך שנים רבות להציג את עצמם כלוחמים ראויים למען דרכה של אין ראנד לפני בני אדם מקצועיים פחות בתחום זה ואף לגבות שכר נאה על ייצוג זה.

למעשה, המאיישים את מוסד אין ראנד התחייבו להקדיש לייצוג הפילוסופיה שלה את מיטב מאמציהם, ובהתאמה לכך אף גרמו במשך תקופה ארוכה לכך שבני אדם רבים, שמתמצאים ומבינים פחות מהם (לכאורה) את נושא הפילוסופיה של אין ראנד, יסמכו על כך שהם, אנשי הממסד, דואגים לשמור על גחלת רעיונותיה של אין ראנד בתרבות. בהקשר זה, ניתן לראות – במיוחד על רקע התמיכה המשאבית הרבה שגייסו במשך תקופה ארוכה כדי לממן את פעולתם – את ההימנעות של אנשי מקצוע אלה מעימות שכלתני רציני ויסודי עם האתגר שמעמידה המסורת היהודית, כמעשה מרמה חמור.

פעולת מרמה זו בולטת במיוחד על רקע העובדה שהמוסד ה"רשמי" של אין ראנד – מוסד הפילוסופיה של אין ראנד בארה"ב – בחר להתמודד עם סוגיה זו, כשעלתה בהקשר של קבוצת אנשים שעימם היה המוסד ביחסים טובים במשך שנים לא מעטות – באמצעות התנערות והתנתקות מקשר זה. ולא רק שפעולה זו הוכחה כלא מוסרית מבחינה פוליטית בכך שנעשתה בצורה עקיפה ולא ישרה, שהביאה להוקעה לא מבוססת עובדתית באשמות כוזבות, ולא הוסברה באופן הגון על ידי מבצעיה – היא לא סיפקה פתרון כלשהו – וקל וחומר שלא אמיתי - לבעייה האובייקטיבית שעימה נתקלו תלמידי אין ראנד.

בהקשר זה של הנושא הפילוסופי נוצר מצב שבו, בשל ההתנגדות הבלתי מוצהרת, מפורשת ומנומקת כראוי במונחים שכלתניים, של אנשי הממסד הזה לסוגיות שהועלו על ידי תלמידי אין ראנד, נוצר – במקום מענה עניני - ריק פילוסופי. תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, שלא קיבלו תגובות רציניות ועניניות מצידם של נציגיה הרשמיים של אין ראנד לסוגיות שהעלו– מצאו את עצמם מתמודדים עם ריקנות בלתי מוצדקת מבחינה פילוסופית מחד וגם, מאידך, עם האשמתם באי מוסריות על ידי חלק מעמיתיהם בשל העלאת נושא זה, כשנציגי הממסד תומכים בכך.

כך יצא שמעבר לחוסר ההתמודדות המתאימה מבחינה פילוסופית, גרמו נציגי הפילוסופיה של אין ראנד גם לנזקים גדולים מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית לתלמידי אין ראנד בישראל, שכן אלה ביצעו השקעות רבות של מאמץ ומשאבים על יסוד אמונתם בכך שממסד זה יראה אותם – אחרי שנים של פעולה משותפת – כראויים ליחס מכובד, הראוי לעמיתים לדרך שהראתה אין ראנד. למרבה הצער חשו תלמידים אלה שגם אם טעו - פילוסופית או מוסרית – הם לא קיבלו כל הסבר לכך מנציגי הפילוסופיה של אין ראנד. תחושה קשה זו, שלא גובתה בהוכחה או עובדות, נוספה לרגש שנחווה על ידי תלמידים אלה, בנוסף לבעייתיות הפילוסופית, ולנזקים החברתיים, הכלכליים והאחרים, שבאמצעותם הושלמה במלואה פעולת הבגידה במורשת אין ראנד גם מבחינה מוסרית.

במימד הפילוסופי של הסוגיה, הרי שבשל המחדל החמור שנוצר מבחינת הטיפול הפילוסופי בנושא היהדות על ידי נציגיה-לכאורה של אין ראנד, נאלצו תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד להתמודד בעצמם ולבדם – לטוב או לרע – עם השאלות שעלו בנושא זה. בכך איבד, למעשה, הממסד הפילוסופי, שהפר את התחייבותו, את כל האשראי שהיה לו בעיניהם, הן מבחינה פילוסופית והן מבחינה מוסרית.

בהווה, אחרי למעלה מעשור שבו לא עשו נציגיה הממסדיים של הפילוסופיה של אין ראנד דבר כדי ליישר את ההדורים ו/או להסביר את יחסם בנושא זה, לא נותר אלא להניח, על יסוד השכל הישר כי לא קיימים במחנה האובייקטיביזם האמריקני, ובמיוחד לא במוסד הפילוסופיה של אין ראנד, כוחות שיכולים להתמודד עם הבעיות שניצבו בפניהם כאשר אותגרו על ידי תלמידי אין ראנד בישראל.

וגם אם יימצא בנקודה כלשהי בזמן מי שיוכל למלא את החסר מבחינה פילוסופית – בקנה מידה של ד"ר פיקוף, למשל – לא ניתן יהיה להשאיר ללא מענה את השאלה המוסרית לגבי היחס המחפיר לחברים לדרך הרעיונית וגם אם יסתבר בדרך כלשהי שהמחדל לא היה אלא תוצר של כשל תקשורתי כלשהו או מחדל הבנתי-טכני ביסודו, לא ניתן יהיה להתעלם מכך שכוחו של הממסד האובייקטיביסטי לא עמד לו כדי להתמודד עם האתגר שעמד לפניו בדרך המתאימה למורשתה המוסרית של אין ראנד.

לפיכך די במה שהתרחש בפועל בדרך שבה התייחסו נציגי הפילוסופיה של אין ראנד לתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל כדי להעיד על כך שמי שמחזיק בימינו בייצוג זה אינו ראוי לכך. כי גם אם הוא יכול למלא תפקיד זה מבחינה פילוסופית אין הוא ראוי לו מבחינה מוסרית. למי שמכיר את אנושיותה הרבה של אין ראנד ואת המאמצים שהשקיעה תמיד כדי להנחיל את הטוב והצדק בעולם ברור כי היא לא היתה נותנת יד לעיוות מוסרי כה בוטה – וברור שהיא לא היתה מותירה על כנה שאלה נטולת מענה, כמו אלה שהועלו על ידי תלמידיה הישראליים.

הואריאציה הפסוודו-אובייקטיביסטית של הרציונליזם

 

הואריאציה הפסוודו-אובייקטיביסטית של

הרציונליזם

 

על הכשל הנפוץ ביותר של תלמיד המציאותיות

האתאיסט

לא מעטים הם אלה המאמינים כי אין ראנד התנגדה עקרונית לדת על כל צורותיה, אף כי הודאתו של רוארק ב"כמעיין המתגבר" בהיותו אדם מאמין מוכיחה את שטחיותם. על כך יש לומר כי נכון שהפילוסופיה של ראנד מחזיקה באתאיזם, אך עם זאת, גם במקרה של היחס השלילי ביותר של אין ראנד כלפי הדת, הרי שאין ראנד רואה את הנושא כמכלול מקיף ולא, בהכרח, כביטוי של רוע. עובדתית, לא הצהירה אין ראנד מעולם על כך שהדת על כל היבטיה והופעותיה היא שלילית.

אך רבים מתלמידי הפילוסופיה שלה אכן קושרים את האתאיזם ואת חוסר התבוניות לנושא הדת בדרך שבה עשו חלק מהוגי תקופת ההשכלה, אשר האשימו את הדת הן בחוסר תבוניות והן באי-מוסריות. מעבר לכך שקשר זה אינו מוצדק מבחינה לוגית, אין תלמידי המציאותיות(*) האתאיסטים לוקחים בחשבון שיש בעולם הדתי גרסאות רבות של אמונה, שחלק מהן אינו יכול להיות אתאיסטי פשוט מכיוון שאינו דוגל בקיומו של אל.

בהקשר זה מעניין לשים לב לגישה שבה מחזיקים אנשי המגמה האתאיסטית האנטי דתית בימינו; מבחינתם: דת היא רע, רק רע ושום דבר מחוץ לרע. מה שמאפיין את הרציונליסט (להבדיל מהרציונלי) החושב כך ניתן לכינוי בשם "עצלנות מחשבתית" – הוא מחזיק בהנחת היסוד הזו שהוא "מאוהב" בה מסיבה מסויימת והוא מפתח ממנה את שאר רעיונותיו בנושא "מבלי להזדקק למציאות החיצונית". במובן זה דומה הוא פסיכולוגית למי שהגשים את חלומם של הטפשים – זה שהרוויח מספיק כסף כדי לחיות ללא מאמץ או שהשיג את הדבר שמשיג לו חיים נוחים ושלווים.

בממסד האובייקטיביסטי, שבו ניתן למצוא את הטוענים להחזקה באין ראנד, ניתן לצפות היום בתופעה של המורדים החדשים במציאות בתחפושת של רציונליות כשהם משתמשים בעבודת הזיהוי שעשתה אין ראנד ומבינים את התהליך שהביא אותה למסקנות מסוימות – אך הם נעצרים בשלב המסוים שבו הם מניחים שהם כבר יודעים את הפילוסופיה שלה, כמו אותו אדם הסובר ש"יש לו כבר את הכסף" ומאמין שהדבר מאפשר לו להמשיך ולחיות ללא זיהויים פעילים או המשך עיסוק במחשבה משום שהידע – כמו הכסף – כבר מונח אצלם "בכיס".

בהקשר זה מניחים "מורדים" אלה כי די באתאיזם של ראנד כדי להסיק ממנו את שנאת הדת על ידי אין ראנד באשר היא כמסקנה לגיטימית, אף כי אין הדבר נתמך בהגיון או בעובדות כלשהן.

למותר, בהקשר זה, לציין כי אפילו אם היתה אין ראנד מציגה את הדת כרוע הטהור לא היה בכך כדי להצהיר אל "סוף פסוק" בנושא (אלא אם כן היתה מביאה לתמיכה בהצהרה מסוג זה נוסחה סגורה מבחינה לוגית המציגה את ההגיון שבדבר). וקל וחומר כאשר לא פעם מזכירה אין ראנד בכתביה היבטים חיוביים וחשובים שקיימים בעולם הדתי או במושגים ובביטויים שמקורם בעולם זה, שאחד המובהקים שבהם הוא, כאמור לעיל, הודאתו של הוארד רוארק, גיבור "כמעיין המתגבר", בכך שהוא אדם מאמין.

ובנוסף לכך, יש מקום להזכיר ל"אתאיסטים" אלה כי גם ראנד - אף שבפילוסופיה שלה לא מצאה מקום להכיר בקיומו של אל - לא פסלה על הסף את קיומו. באחד ממכתביה בנושא, שאותם ניתן לקרוא בספר שבו פורסמו מכתביה, היא מספרת על כך שיש לה כמה רעיונות לגבי מהותו של אלוהים. כך או כך, ראנד מעולם לא הציגה תפיסה דוגמטית כוללנית כלפי הדת, כפי שזו אופיינית לממשיכיה (כאילו), שלא לדבר על כך שבהתנגדותה לנושאים הקשורים לדת היא התמקדה בנושאים מסויימים כמו מוסר ההקרבה האופייני, כידוע, רק לנצרות. 

המחשבה שכל חשיבה התומכת בענין דתי היא שלילית רק מתוקף היות כל הקשור בדת רע היא במקרה הטוב צורה של דוגמטית. אין לה שום יסוד עובדתי אמיתי במציאות שכן הגדרתה של הדת על ידי אין ראנד לא כללה מעולם רוע פשוט כי היא לא מצאה לנכון להגדיר אותה. בנוסף לכך מזכירה אין ראנד באחד ממכתביה כי אפילו לגבי מושג האלוהים יש לה, מבחינה תיאורטית, התייחסות כאל אפשרות קיימת.

כך או כך, אין בדחיה מקפת של כל הדתות ללא בחינה אמיתית של הנושא יותר מאשר גישה דוגמטית וגישה כזו מעידה על חוסר רציונליות ולא על רציונליות אמיתית. דבר כזה אינו באמת חשיבתי אלא פוליטי, המניח כי הענין הדתי מחלק את בני האדם לשתי קבוצות הנלחמות זו בזו - האתאיסטים נגד הדתיים – וכי שומה עליו לבחור צד. אך הרציונליות האמיתית איננה ענין של החלטה פוליטית אלא עבודת שיפוט מתמיד של מצבים שונים.

מה שתלמידיה וממשיכיה של אין ראנד מצווים לעשות לפי תורתה הוא להמשיך ולחקור לפי האמת, השכל והעובדות את כל הכרוך בנושא מבלי להתפשר.


(*) מציאותיות = הפילוסופיה של אין ראנד

ההנחה המוטעית

ההנחה המוטעית

לרוב אין תלמידי אובייקטיביזם שמים לב לכך שאם הם יוצאים בשלילה נגד בני אדם דתיים, גם כאשר לא מדובר במעשים ברורים של רוע מצידם, הם חוטאים, למעשה, בהסקת מסקנות ללא יסוד עובדתי אמיתי ויותר מזה – שהם מבטאים את קיומה של הנחת יקום עויין יסודית בנפשם, אשר ללא צידוק הולם מוקיעה את כל המאמינים בדת כבני אדם לא מוסריים.

כמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי בהתאם לתורת ראנד יש להעדיף הנחת יקום נדיב, הרואה את המציאות בכלל ואת בני האדם בפרט כחיוביים ביסודם, על פני הנחת יקום עויין. וחובה להבין כי יישומה של הנחה או תפישה של יקום נדיב אומרת, למעשה, שיש לשפוט בני אדם קודם כל לכף זכות, כלומר לצאת מתוך הנחה שכוונתם, רצונותיהם ושאיפותיהם הם ראשית לכל חיוביים, גם אם הם טועים לגמרי.

על ראיית אדם כלא מוסרי במובן הפוליטי החמור ביותר – זה של היוזמה לעשות רע לבני אדם אחרים - להישפט באותו קנה מידה שבו שופטים את השאיפה האנושית לדבוק במציאות האובייקטיבית, כלומר: לפי המידה שבה בני האדם שבהם מדובר מעוניינים בטוב המציאותי, כלומר מעונינים להתאים את עצמם לאמת ולמציאות.

זהו הרקע המציאותי ביותר שעליו מתבססים כל האנשים כאשר הם חפצים לפעול כדי להשיג רווחים, גם אם מדובר בטעות. כי יהיו רווחים אלה אשר יהיו, בני האדם המקווים להשיג אותם מאמינים כי פעולותיהם תהיינה מוצלחות ביחס ישר להתאמתם לאמת ולצדק, שהם ביטויי היסוד של המציאות.

לפיכך, גם אם בהקשר הדתי מבססים אנשים את פעולותיהם על אמונות טפלות וכזבים יש לראותם בגדר של טועים ולראות בקיומה של טעות תמימה בגישתם סבירות גדולה יותר מבחינה מציאותית ביחס לרצון להרע. בכלל, כדאי להבין שקיומם של בני אדם שמעוניינים בעשיית רע הוא נדיר ביחס, בשל היות המעשה הטוב כה גדול וחזק ביחס אליו.

מכיוון שבהקשר זה עולה השאלה מדוע ולמה נוטים תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד לפתח אנטגוניזם קשה כלפי ביטויי הדתיות וגילוייה התרבותיים בזמן שהם אמורים לבדוק ולבחון את מניעיהם של בני האדם הדתיים מתוך תפישה אובייקטיבית של רצונם ולא על יסוד האשמות לא מבוססות, נראה שהתשובה לכך באה מרובד עבה של הנחות יסוד מוטעות שנובעות מהסטוריה ארוכה של מורשת תרבותית שבמערב במיוחד מכוונת לנצרות ולמיסטיציזם הנוצרי.

מכך יוצא שמאות רבות של שנים שבהם דיכאה הנצרות את האנושיות ושפכה דמים רבים במלחמותיה מבית ומחוץ הם שנותנים את פירות הבוסר שלהם בהתנגדות האוטומטית, על יסוד דוגמטי, לדת באשר היא. מבחינת טבע העוינות שבה מדובר נראה כי היא מבוססת בחלקה הגדול גם על יסוד של חששות מוגזמים המבוססים על ראיית "צל הרים כהרים", כאשר פעמים רבות מוקיעים תלמידים אלה, המגדירים את עצמם כ"אתאיסטים" מבחינה פוליטית, את הדתות באשר הן גם מבלי לבחון אותם אובייקטיבית, כראוי לתלמידי אין ראנד.

 

סינתיזה ואמת

 

סינתיזה ואמת

בעשור האחרון שמעתי מספר פעמים על כך שניסיתי לערוך "סינתיזה בין הפילוסופיה של אין ראנד והיהדות". הדבר אינו נכון וזו טעות לראות כך את פעולתי הרעיונית. מהי האמת? כחוקר המחזיק בפילוסופיה של אין ראנד, עסקתי בזיהוי ערכים שמתאימים לגישה זו ומצאתי כאלה במסורת היהודית. עקרונית, אין הדבר שונה מזיהוי והעדפה של אסכולה אמנותית או של גישה פוליטית על ידי מי שדוגל בגישה הפילוסופית המציאותית (הפילוסופיה של אין ראנד).

בדיוק כפי שחובב המוסיקה של בטהובן שמחזיק בפילוסופיה של אין ראנד לא ייחשב למי שעשה סינתיזה בין בטהובן לאין ראנד, אין מקום לראות את זיהויי שיש משום אמת וצדק ביהדות כנסיון לסינתיזה בין אין ראנד ליהדות. למעשה, לא קיימת אפילו סינתיזה בין אין ראנד לאמת, צדק, חופש או יופי, אף שאלה קיימים בגישתה וזאת מהסיבה שלא מדובר בערכים שהומצאו על ידה כמו הפילוסופיה שלה. ברוח זו, החזקתי בפילוסופיה של אין ראנד כמוה כהחזקה בפנס או במיקרוסקופ. מדובר במכשיר שימושי המאפשר לי לתפוס, להבין ולפרש דברים בצורה מיוחדת, שנוצרה על ידי אין ראנד. אין בנמצא סינתיזה בין אמצעי תפיסה למהות שנתפסת על ידו או בין יצירה למי שמעריך אותה.

את היחס בין הפילוסופיה המציאותית למסורת היהודית ניתן לראות גם כיחס בין פילוסופיה למדע מסוים; בזמן שהפילוסופיה מגדירה עקרונות כלליים ובמובן זה מניחה את קוי המתאר היסודיים של מפת המציאות, מציגה היהדות לא רק את המסורת היהודית, שהיא הידע המועבר מדור לדור, אלא גם את ההסטוריה שלה, וכל מה שיצרה לכל אורך זמן קיומה בכל התחומים שבהם מתבטאים חיי אדם.

בהקשר זה אין בהתאמה בין עקרונות או יסודות מסוימים בין פילוסופיה זו ליהדות משום אמירה – וקל וחומר הוכחה – כי היהדות מבטאת את הפילוסופיה של אין ראנד או להיפך. אך גם לא ניתן להתעלם מעדויות קיימות המצביעות בבירור על התאמה עקרונית הקיימת בין פילוסופיה זו ליהדות. מדובר בעובדה שיש בה כדי להיות בסיס למסקנות שהן בעלות משמעות אם וכאשר ניתן להשתמש בהן לצורך אמיתי.

אוהד קמין

נתונים נוספים