אי הבנה?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 807
אי הבנה?
האם יש בכלל בסיס תבוני לרעיון שניתן ליישם את הדמוקרטיה במזרח התיכון?
יותר ויותר נראה כי חלק גדול מהטעויות הגדולות שנעשו במזרח התיכון, לאורך שנים רבות, הן פרי של אי הבנה – אי הבנה שלה אחראים בעלי רעיונות שגויים בממשל האמריקני ובמיוחד באנשי מחלקת המדינה.
נראה שתפיסה דוגמטית היא הנמצאת ביסוד הנסיונות החוזרים ונשנים של ממשלת ארה"ב להביא את ערכי הדמוקרטיה למזרח התיכון. נסיונות אלה נכשלים שוב ושוב וגורמים לתושבי האיזור – ובכלל זה ישראל – לשלם על הכשלונות מחירים כבדים בדם אדם.
אחד מהנושאים המרכזיים שבהם נוצר, פעם אחר פעם, קצר תפיסתי וכשל ביצועי הוא נושא זכויות האדם. למעשה, מעולם לא נבדקה מדעית ההתאמה בין מנטליות תושבי האיזור והגישות הרעיוניות השולטות בו לנושא זה, דבר המהווה הזמנה פתוחה למכלול בעיות:
בגליון "הצופה" 31.1.06 התפרסם מאמרו של שאול שיף תחת הכותרת
אמריקה – תחזיות שגויות שאול שיף
במאמר זה נסקרות חלק מההערכות המוטעות של ארה"ב, אשר חרצו גורלות של שינויים פוליטיים במזרח התיכון. הסקירה מתחילה בתקופת שלטונו של השאח הפרסי; כשנבחר אז ג'ימי קרטר לנשיאות ארה"ב, הוא שם את הדגש במדיניותו על נושא זכויות האדם. סעיף זה במצעו הוא ביקש ליישם באירן של השאח.
השאח, מצויין בכתבה, קבל בפני ידידיו וביניהם ישראלים כי קרטר עם כל גדלותו איננו מכיר את האופי של העם האירני וכי החלת תביעותיו של נשיא ארה"ב בנושא זכויות האדם תביא בסופו של דבר לנפילתו. אך "אנשי ממשלו של קרטר לחצו וביקשו שוב ושוב מן השאח שהמשטרה החשאית שלו תפסיק לנהוג ביד קשה כלפי האופוזיציה שלו." תוך זמן קצר אחר כך החלו הפגנות המוניות של המוסלמים הקיצוניים ושלטונו של השאח התמוטט. היום "העולם כולו אוכל את פירות תקופת שלטונו של קרטר", אשר באה לידי ביטוי בהתמוטטותו של המשטר החילוני באירן ועלייתו לשלטון – לאחר מהפכה דתית – של השלטון הדתי במדינה.
למעשה, ניתן לראות כי בכך הביא הממשל האמריקני את הפוליטיקה הדתית המוסלמית על כל השלכותיה לעמדת שליטה באיזור. חלק גדול מבעיותיה של ישראל בשנים שעברו מאז נבע באופן ישיר מהציר אירן-סוריה-לבנון ואין צורך לציין כי הסכנות של ציר זה לא רק שלא נעלמו אלא אף גדלו. נשיא אירן, יורשו של חומייני נותן הוראות ותמיכה לחיזבללה, הנמצא בגבולה הצפוני של ישראל – ואף קורא תגר נגד ישראל והעולם המערבי, בנושאים שונים ומגוונים, החל מהכחשת השואה וכלה בנסיון ליצור נשק אטומי.
עכשיו הממשל האמריקני "אוכל אותה" בעירק. נראה שבעירק אין סיכוי לדמוקרטיה ואין סיכוי לזכויות האדם במדינה זו – והמחיר שמשלם המסים האמריקני משלם על רעיונותיה המוטעים של מחלקת המדינה בתחום זה הוא עצום.
המחדל הטכנוקרטי הוא ידיעתי; הוא נעוץ באכיפת הר כגיגית של רעיון מלאכותי על מציאות אנושית. במקרה המסויים של המזרח התיכון, הזרוע בתפיסה חברתית שבה שלטת הדיקטטוריות השבטית מזה אלפי שנים, כשהיא מקבלת בענין זה את תמיכתו של האיסלם, הוסבה תשומת לבו של המערב מזה זמן רב לזלזול היסודי שיש לאיסלם ולעמי המדבר בנצרות ובתרבות האירופאית. על רקע זה, לא ברור מהו הגורם היסודי שעומד מאחורי נטייתה של מחלקת המדינה האמריקאית לנסות ולדחוף את הדמוקרטיה ותפישת הזכויות המערבית להגיע לעמדת שלטון במדינות האיסלם.
אין שום בדל של הוכחה מדעית-תבונית לכך שיש לדמוקרטיה ולזכויות האדם סיכוי לנצח במזרח התיכון. אך מול עובדה זו נלחמים כמה כוחות רעיוניים בלתי-נלאים וביניהם אותו נשיא קרטר אשר אחראי לכשלון העצום של מדיניות ארה"ב בימי השאח. קארטר אינו הראשון מבין נשיאים המזוהים עם אידיאולוגיה מסויימת, המקבלים מצמרת רוחנית מערבית מעמד שראוי לאנשי רוח, ובהתאמה לכך גם שליטה בתקציבים גדולים, כדי להמשיך ולקדם את אותן מטרות שקידמו בעת פעולתם הנשיאותית.
חלק מאישים אלה נקשרים בתודעת הציבור לנושאים בהם פעלו מבחינה פוליטית, מפתחים קריירה של מרצים בתחומם – כמו במקרה של קרטר, זכויות האדם, או המקרה של קלינטון, הסכמי אוסלו – ומאיישים מכלול של מוסדות ציבוריים בינלאומיים, המקדמים את מה שנראה להוגי המערב כ"עיצוב" העמים המתקדמים פחות על פני הכוכב לעבר מה שנראה להם כקידמה תרבותית.
מדובר בחלק מקואליציה בינלאומית, שזולת נשיאי ארה"ב בדימוס, חלקים בה הם גם ראשי אומות באירופה, מערכות כלכליות בינלאומיות, תעשיות, בנקים, בעלי הון וכיו"ב.
כפי שניתן לצפות בתוצאות, לעתים קרובות אין גורמים אלה מסוגלים לבדוק את היחס בין פעולותיהם לתוצאותיהן, אך אין זה מונע מהם להמשיך ולעסוק ב"נסיונות" פוליטיים, כאשר עמי האיזור משלמים את מחיר טעויותיהם בשמשם כחיות מעבדה. עובדה בעלת ערך איורי משמעותי, בהקשר זה, היא זו שהנשיא לשעבר ג'ימי קרטר שימש כאחד מראשי צוות המשקיפים הבינלאומי בבחירות האחרונות ברשות הפלשתינית, בחירות אשר העניקו לנו לאחרונה את נצחונו המפוקפק של החמאס.
יתכן שהזמנתם של ראשי החמאס לביקור ברוסיה מהווה אף היא חלק מהניסוי המעבדתי של האידיאולוג הבינלאומי בהנחלת דמוקרטיה מערבית לאיזור. רוסיה ערכה נסיון כזה בעבר עם מצרים של נאצר, או כמו אז, אין זה בלתי סביר שהחמאס ייהפך לאחת מחיות הניסוי אשר רואות את מנהלי המעבדה המאכילים אותם כמזון פוטנציאלי; כשמדובר במזרח התיכון, מדבריותיו זרועות בעצמותיהם של יועצים "קולוניאליסטים", אשר נאכלו לתיאבון על ידי הקניבלים המקומיים, לאחר שאלה מיצו את אפשרויות ניצולם.