אימפריות טובות

 

אימפריות טובות

 

מקובל בחברת זמננו לראות את רעיון האימפריה כשלילי; אימפריאליזם, ביחד עם קולוניאליזם, נתפשים כצורת רוע על ידי חוגים רבים, אף שהשמאל האנתרופולוגי הוא שעומד ביסוד הגישה. אך בראשית התרבות יש גם אנטי-תזה לכך: אימפריות חיוביות, אשר הועילו לעמים שכבשו ולעתים אף לא נלחמו בהם.

מיתוס האימפריה המערבי מבוסס על אימפריות שהוקמו לצורך בנייה - יוון, רומא, ארה"ב – אימפריות לא לאומניות ולא גזעיות אלא קוסמופוליטיות ופלורליסטיות שנטלו ערכים כפי שהשקיעו, על בסיס רצון טוב. אימפריות אלה דאגו לארגון סדר כללי, שיטור ושיפוט, בכדי להבטיח את שלימות מערכת התקשורת המסחרית- כלכלית שהציוויליזציה מבוססת עליהם.

לעומתן התקיימו אימפריות ההרס, כמו האיסלם, הנצרות, האימפריה הספרדית, האימפריה הפרסית, אשר צביונן התבטא בדיכוי אנושי; הן עסקו בכליאת אנשים והשמדת מערכות תרבותיות. אך אלה לא החזיקו מעמד זמן רב כי נקיטה בפעולות כפייה מחלישה את מערכת האימפריה כי משמעה שלטון ריכוזי. בהקשר כזה, המערכת הנשלטת איננה מתפקדת מבחינה כלכלית ומתמרדת כנגד הראש השולט, יהיה זה עריץ יחיד או מדינה.

מכיוון שאסור לתת לשלילה לבטל את החיובי שקיים בהקשר מסויים, שומה עלינו לזכור את האפשרות שכיבוש אימפריאליסטי הוא חיובי ולראות בו את המועיל במיוחד בהקשר שבו כובשת מדינה טובה מדינה עריצה ומשחררת את נתיניה משלטונה המדכא.

נתונים נוספים