בין רצח למלחמה צודקת

 

בין רצח למלחמה צודקת

 

הענקת מעמד של מוסריות לרוצח היא סימן ההיכר של השמאלני ביחסו אל הטרור. השמאל נותן לגיטימציה לפעולות הרצח של הרוצחים על ידי כך שהוא מעניק להם מעמד של לוחמים שווי ערך ללוחמי ישראל. במקרים מסוימים הוא אף מעניק להם מעמד של לוחמים למען ערכים אנושיים נאצלים, באמצעות ביטויים כמו "לוחמי חופש".

תהליך זה מכשיר את הקרקע לפרקטיקה הפוליטית של דיונים והסכמים הנערכים בין פושעים לחפים מפשע, המובילים למצב מוסרי כללי של התדרדרות לתהומות המוסר האנטי-אנושי שבהם נמצאים הרוצחים בעמדת שוויון עם הנרצחים.

התביעה הראויה על הנזק שנגרם לאזרחי ישראל על ידי ההתייחסות של הארגונים הבינלאומיים לארגוני המחבלים ולמסייעים להם כאל צבא לגיטימי צריכה להטיל על כל אלה אחריות זהה לאחריות שמוטלת על כל מי שמסייע לרצח.

למולה של גישה פוליטית לא מוסרית, המעניקה רשיון לרצח, קיימת הגדרה ברורה ומובהקת של לגיטימציה מוסרית, המאפשרת מלחמה צודקת. יש להבחין בין רוצח, אפילו אם הוא מאורגן כקבוצה ומצהיר על מטרתו כצודקת, לבין צבא לגיטימי הפועל במלחמה לגיטימית וצודקת.

מהו צבא לגיטימי? צבא שעוסק בהגנה על זכויות האדם של אזרחים במדינה צודקת. מהי מדינה צודקת? מדינה שבמסגרת חוקת היסוד שלה מוגנות זכויות האדם של האזרחים. בהקשר כזה, צבא הוא אחד מאמצעיה של המדינה להגנת אזרחיה.

ממסגרת הגדרתית זו ניתן גם להסיק מהי מדינה לא צודקת – ואם מדובר במדינה שמחזיקה בצבא, יהיה גם זה לא צודק. ישראל, למשל, מוקפת במדינות אויב שהן וצבאותיהם אינם מוסריים, ודבר זה הופך את מלחמתה של ישראל נגדם למוסרית. בהקשר כזה של אי מוסריות ממוסדת בצורה מדינית יש גם לגיטימציה מוסרית לאזרחים המנסים להשתחרר מעולה של עריצות אשר פוגעת בזכויותיהם. אזרחים כאלה הם לוחמי חופש אמיתיים.

כך או כך, כל מלחמה לגיטימית היא מלחמה של הגנה על זכויות האדם של הנלחמים או של אלה שנלחמים מנסים להגן עליהם. פעולה של רצח איננה פעולה של מלחמה צודקת, מוסרית או לגיטימית. אי ההבנה של השמאל לגבי ההבדל שבין לוחם לבין רוצח היא שמביאה אותו להוקיע את חיילי צה"ל שעלולים לפגוע בבני אדם שבהם לא נתכוונו לפגוע, תוך כדי לחימה – ולהתעלם ממחבלים רוצחים אשר מתכוונים לפגוע דווקא בבני אדם שאינם חיילים ולעתים פוגעים במכוון בילדים, נשים, ואזרחים לא חמושים.

נתונים נוספים