בכיוון הנכון

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1006

 

בכיוון הנכון

 

בימינו גובר חששם של בכירי צה"ל מפני צווי מעצר שיוצאו נגדם על ידי בתי משפט בעולם בגין האשמות בפגיעה בזכויות האדם שמתבצעות על ידי צה"ל תחת פיקודם. בזמן שברור כי דבר זה הוא מתקפה של אויבי ישראל, אשר מצאו לנכון להגיש לאחרונה במדינות רבות תביעות נגד מעשי ישראל נגד אויביה, אסור שהדבר ירתיע את המדינה מלהשיב מלחמה שערה נגד מתקפה זו – ובמיוחד אסור שישראל תצא נגד המגמה המשפטית המתחזקת בעולם בנושא הגנה על זכויות האדם. יתרה מכך: על ישראל לראות את מלחמתה כמוסרית ואת עצמה כגורם הפועל בהקשר של הגנה עצמית, דבר שמשמעו הגנה על זכויות האדם של אזרחיה.

למעשה, שומה על ישראל להתמודד עם הטענות המופנות כלפיה באופן משפטי הולם ולא להתחמק מהן. לצורך התמודדות זו עליה לפתח מנגנוני התנגדות משפטיים ראויים, על יסוד ההנחה שהמלחמה החדשה המתפתחת באמצעות בתי דין היא צעד בכיוון הנכון, שאין, למחפש הצדק, מה לחשוש ממנו. במיוחד כשמדובר במדינת ישראל, המייצגת כלפי העולם את העם היהודי, אסור לשכוח שהמסורת היהודית מצויידת בהלכה בעלת ערכים אובייקטיביים, שבכוחה להתמודד עם סוגיות משפטיות מעמיקות הנוגעות למקובל בעולם של היום כהגנה על זכויות האדם.

דווקא בהקשר זה קיים סימן שאלה לגבי יכולתה של ממשלת ישראל להתאים את עצמה לרף המוסרי הנוגע לזכויות האדם בשל קשריה עם מדינות עריצות לא מוסריות. מדינת ישראל, הנמצאת, למשל, בקשרים הדוקים עם סין במשך זמן ארוך, לא עשתה דבר בקשר לפגיעה הנרחבת בזכויות האדם המבוצעת על ידי הממשלה הסינית. אל מול השאלה המתבקשת: מה יכולה מדינה קטנה כמו ישראל לעשות אל מול הענק הסיני? ניתן להשיב: לדבר; ישראל יכולה לבטא אי הסכמה ביחס לחלק גדול מפשעיו של המשטר הסיני כלפי אזרחיו. רבים הם אלה שבנקודה זו יפקפקו בערכה של ביקורת מוצהרת כלשהי, אם תבוא מצדה של ישראל, לגבי מדיניותה של סין, ולמרבה האבסורד דווקא אותו ישראלי "מעשי", המזלזל בכוח ההשפעה האפשרי של ביקורת מסוג זה חושש מכוחה של ביקורת מסוג זה על דרך השלילה – כלומר מכך שהיא עלולה לחבל ביחסים בין המדינות.

ויש לחשש מפני יחס שלילי סיני כנגד ביקורת על מה לסמוך. דבר זה נובע מן העובדה שהמשטר הסיני מקפיד להילחם בכל מי שיוצא נגדו, החל מהדלאי למה, השליט הגולה של טיבט, שעליה השתלטה סין לפני כמחצית המאה וכלה באנשי תנועת ה"פאלונג גונג", שאנשיה נרדפים על ידי המשטר הסיני בשנים האחרונות. למעשה לא קיים בעולם מוסד לאומי או בינלאומי שאינו יודע כי כל סיוע שיתן למה שעלול להציג את הסינים באור לא חיובי עלול להשתלם לרעתו בשל כוח הלחץ שמופעל על ידי הדיפלומטיה הסינית. זוהי, כנראה, גם הסיבה לכך שכל המאמצים שנעשו על ידי ארגונים השומרים על זכויות האדם למנוע את קיום האולימפיאדה בסין נכשלו – ושמדינה כמו ישראל אינה מוצאת לנכון לבקר את הדיקטטורה הסינית על חוקי דיכוי גלויים שיש בה, כמו הגבלת הילודה.

ברור כי היחסים הקיימים בתחומים רבים בין ממשלת ישראל למשטר הסיני והיחסים הכלכליים ההולכים ומתפתחים בין אזרחי ישראל לאזרחים בסין אינם אלא קצהו של קרחון ענק של יחסי החוץ של סין עם חלקים גדולים בעולם. בהקשר זה למותר לציין כי על רקע הימנעותו של העולם החופשי מהצהרה בנוגע לפגיעה הקבועה בזכויות האדם המתחוללת בסין יש לעובדה שדיקטטורת הענק הסינית הולכת וצוברת כוח משום הסכמה שבשתיקה לפשעים חמורים ביותר המתבצעים על ידי המשטר הסיני. סכנתה הראשית של שתיקה זו מתבטאת ביצירת האשליה שנגד העוצמה הסינית אין מה לעשות ושפשעי השלטון המתבצעים בה נגד זכויות האדם של אזרחיה אינם ניתנים לבלימה או לצמצום.

אך קיימים יוצאים מן הכלל שמראים שלא כך הוא הדבר: למשל, בית המשפט בארגנטינה פרסם לאחרונה פסק דין תקדימי למעצר נשיא סין לשעבר, ג'יאנג זמין ובכיר נוסף במשטר הסיני בגין מה שמוגדר כ"רצח העם". הדרישה למאסרם של שני הבכירים נעשתה לאחר שפסק בית הדין כי הם נאשמים ב"ביצוע פשעים נגד האנושות". פסק דינו של השופט הארגנטינאי ניתן לאחר חקירה שנמשכה לאורך 4 שנים. הוא מציג תמונה מפורטת ומרשיעה של הרדיפה שמנהל המשטר הקומוניסטי הסיני נגד אנשי תנועת ה"פאלונג גונג" ואת חלקם של שני הנאשמים, ג'יאנג זמין, לשעבר מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית ולואו גאן, לשעבר ראש משרד 610, הזרוע הביצועית של המפלגה הקומוניסטית, אשר פועלת מעל לחוק.

בפסק הדין כתב השופט: "אסטרטגיית הג'נוסייד כללה טווח רחב של מעשים תוך זילות מוחלטת לחיים ולכבוד האדם. ...הסבת סבל, עינויים, העלמות, מוות, שטיפות מוח ועינויים פסיכולוגיים היו הכלים ששימשו לרדיפה..." וגם: "עיקרון תחום השיפוט האוניברסאלי בתיק הנוכחי, חייב להיות מעשי לאור (חומרת) הפשעים, מספר הקורבנות שנפגעו וטבעם האידיאולוגי של הפעולות שבוצעו נגד חברי הפאלון גונג"".

יש יהודים וישראלים הרבה מה ללמוד מפרשה זו כבני אדם הדואגים לקיומם בכבוד של כל בני האדם באשר הם. במיוחד כשמדובר בדאגתנו לשמירה על זכויות האדם של בני האנושות בעולמנו, שחלקים גדולים ממנו סובלים מעולן של עריצויות, יש בפסק דין מסוג זה משום צעד בכיוון הנכון לקראת צמצומו וחיסולו של הרוע בעולם. דווקא בהתחשב בעובדה שגם המשטר הארגנטינאי אינו בגדר "טלית שכולה תכלת", לא נראה שהיה בכך משום מניעה כלשהי מבית המשפא הארגנטיני לראות את עצמו רשאי לפסוק נגד בכירים בממשל הסיני, על אף שלפי מה שנמסר "לחצים הופעלו מכיוונה של סין על ממשלת ארגנטינה, כדי שזו תבטל את הפסק אך פסק הדין נשאר עומד בעינו."

חשיבותו של פסק דין זה בולטת בהדגשת מספר נושאים מיוחדים המאפיינים אותו; בצד היותה של מערכת משפטית של מדינה זרה מוכנה לקחת על עצמה אחריות שיכולה להתפרש במונחים דיפלומטיים כתחילתו של סכסוך מדיני, חשובה העובדה שפסק דין זה אינו מכוון נגד המנגנון המדיני האנונימי של המשטר הסיני כולו אלא נגד בני האדם הפרטיים, שבית המשפט החליט על היחשדם כאחראים באופן אישי לזוועות שבוצעו בידי המדינה הסינית. בהקשר זה חשוב ביותר הדגש ששם בית המשפט על האחריות האישית היחידאית של בני אדם מסוימים, בכירים ככל שיהיו, למעשיהם. דבר זה תואם בהגיון הפנימי שלו לגישת בתי המשפט העוסקים בחקירתם והענשתם של האחראים לפשעי המשטר הנאצי. הוא מתייחס אל בעלי הסמכות הללו כאל בני אדם בעלי חופש בחירה שאחראים למעשיהם ולפיכך אסור לתת להם להתחמק מעונש על פעולותיהם הפרטיות.

דברים חשובים לא פחות ניתן ללמוד מההתנגדות הסינית לפסק הדין. התנגדות זו יש לראות כעדות להבנה של גורמים בסין למידה שבה מהווה פסק-דין מסוג זה איום על מעמדה הכלל-עולמי של סין – דבר שעלולים להיות לו השלכות משמעותיות על הכלכלה הסינית, התלויה במידה רבה בדרך שבה היא נראית לגורמים רבים מחוצה לה. ואולי יותר מכל מהווה פעולתו של בית המשפט הארגנטיני צעד בכיוון הנכון בכך שהיא מלמדת אותנו על כוחן ההולך וגדל של כל המסגרות המשפטיות הרציניות, הקיימות בעולם בצורת בתי דין לאומיים או פרטיים.

במובן מסויים יש היום לבתי משפט מקומיים כוח השפעה רב יותר משיש לבתי דין או מוסדות בינלאומיים הקיימים היום. הדבר נובע מבעיות הנוגעות לאי הסכמה שקיימת בין אומות רבות לגבי תפיסת הצדק שביסוד משטריהן. בהקשר זה יש לציין כי מאז התקדים החשוב של משפטי נירנברג, אשר נערכו בסוף מלחמת העולם השניה לבכירי המשטר הנאצי, תוך האשמתם ברצח-עם, ועד ימינו, נעשה מאמץ כלל-עולמי לבסס בית דין בינלאומי שיטפל בסכסוכים בין אומות. אך, כאמור לעיל, הידרשן של מסגרות מסוג זה, כמו האו"ם ומועצת הבטחון, להסכמת רוב, המבטאת את היותם מוסדות פוליטיים מובהקים, מתנגשת עם דרישות הצדק ולפיכך הרכב הלאומים שהם כוללים אינו מאפשר הוצאת פסקי דין שיהיו מבוססים על צדק.

היום, בעקבות החלטות שנתקבלו על ידי ועדת זכויות האדם של האו"ם או בית הדין הבינלאומי בהאג, שחלק גדול מדיוניהם נערך ברוח המדינות החברות בהם, שחלק גדול מהן פועל באופן שגור נגד זכויות האדם של אזרחיהן, רק ארגונים מעטים וגורמים פוליטיים בעלי הטייה רעיונית-תכניתית ידועה מראש מעניקים ערך של הכרה משמעותית לפסקי הדין שהם מפיקים. למעשה, נחשבים פסקי דין אלה לרוב כתוצאות של "משחק מכור" הידועות מראש. דבר זה, הנובע מהיותם של ארגוני-על אלה כפופים למוסכמות כמו הצבעת רוב של נציגי משטרים המדכאים את זכויות האדם, מסרס למעשה את יכולתם להפיק אמירה משמעותית שתהיה בגדר הגנה על בני אדם מפני מדכאיהם.

בהקשר זה רוכשים דווקא מוסדות משפטיים לא גדולים משקל גדול ביחס, כמו בתי דין בארה"ב שבשנים האחרונות הוגשו בהם תביעות נגד ארגוני טרור. חלק משמעותי מתביעות אלה הוביל לחקירה שהסתיימה בצווי הפקעת משאבים מידי ארגוני טרור ותומכיהם. כך, קטנים וחסרי כוח פוליטי ככל שיהיו, יש למוסדות משפטיים מסוג זה כוח השפעה ביחס ישר לערכי הצדק שעליהם הם מגינים – ולמערכות החוקיות שאליהם הם קשורים. דוגמה מצויינת לכך הוא ארגון הסנהדרין החדשה בישראל, אשר החל, למעשה, את תהליך הביקורת המעשית נגד המשטר הסיני בפרשת ה"פאלונג גונג". תהליך זה ראוי לסקירה מיוחדת שכן ניתן לראותו בגדר פורץ דרך למלחמה ברוע העולמי.

פעולתה החלוצית של הסנהדרין החדשה, כמסגרת משפטית הפועלת על יסוד ההלכה היהודית, היא, אולי, הדוגמה הראשונה בהסטוריה החדשה של העזה לפעול באופן משפטי נגד סין. מסגרת משפטית זו טיפלה כבר בכמה נושאים משמעותיים, שאחד מהם הוא רדיפת ה"פאלונג גונג". בהקשר זה הפעיל בית הדין את שיקול דעתו תוך הסתמכות על כך שהוא עצמאי לחלוטין ואין הוא פוליטי במובן זה שעל אף שהוא פועל בישראל אין הוא מהווה שלוחה של מדינת ישראל. לפיכך יכול היה גוף הסנהדרין לפעול בנושא הסיני תוך התייחסות לערכי ההלכה היהודית, שאינם כפופים לדבר זולת למסורת.

עצמאות זו של הסנהדרין איפשרה לו להתייחס לתביעת נרדפי המשטר הסיני לא רק באורח עניני לחלוטין, אלא גם על יסוד הנחה שהצדק הגלום במסורת היהודית מייצג אמת אוניברסלית. ברוח זו, בהחלטה שכנראה העניקה לנרדפים אלה בפעם הראשונה את גיבויה של מערכת משפטית, פרסמה בתאריך 15.7.08 הסנהדרין, שישבה כבית דין בינלאומי, בין היתר, את הדברים הבאים:

"הוברר לנו מעל לכל ספק שרשויות הבריאות בישראל נהגו לאשר הטסת חולים להשתלת אברים בסין, או הזמנת אברים לישראל מסין אך משנודע על החשד הכבד מאוד (בקצירת איברים מאנשים חיים) חדלו רשויות הבריאות לאשר תקציבים לזקוקי השתלה לסין..." כפי שדווח, ערך הסנהדרין לפני הגעתו להחלטה תהליך חקירה יסודי שבמסגרתו שמע עדים סינים שהתייצבו לפני בית הדין והעידו מתוך חוויותיהם האישיות והרדיפות שעברו על בשרם על פגיעות מהותיות בזכויות האדם שלהם על ידי זרועות הממשל הסינים. בנוסף להם נשמעה גם עדותו המפורטת של דויד קילקגר, משפטן קנדי ידוע ופעיל בין לאומי בנושא זכויות אדם, שפעל כתובע בממשלת קנדה. בפני בית הדין הובאו גם עדויות מוקלטות עם רופאים בסין שנערכו בפיקוח ועדות מכובדות והוצגו מסמכים של ארגונים בינלאומיים בעלי שם.

כפי שניתן היה להניח מראש, פעלה סין בדרכים שונות נגד קיומו של הדיון. שגרירות סין פנתה לאישים מן הממסד הפוליטי בישראל בבקשה להניא את הסנהדרין מלעסוק בנושא זה, מה שהביא לכך שלביה"ד הגיעה פניה מגב' אורה נמיר, השגרירה לשעבר של ישראל בסין, אך ביה"ד לא מצא לנכון לשעות לפניה מסוג זה בהיותו בלתי תלוי. שגרירות סין פנתה גם לביה"ד ומשלחת שכללה את מזכיריה הראשון והשלישי נפגשה בירושלים עם נציגי ביה"ד, כשהם מציגים את תביעת אנשי הפאלונג גונג כהוצאת דיבה. כחלק מנסיונם להשפיע על ביה"ד הזכירו הסינים את התרומה של העם הסיני ליהודים נרדפי הנאצים, שהצליחו למצוא מקלט בסין. בתגובה לכך הבהיר מזכיר הסנהדרין לאנשי המשלחת שיש להבחין היטב בין העם הסיני לממשלתו. העם היהודי רוחש כבוד ויקר לסיוע העם הסיני להימלטותם של יהודים מצפרני הנאצים ואולי דווקא בגלל זה יש לביה"ד מלוא הרצון לבחון את הטענות באשר הן נוגעות לסבל של סינים. בהקשר זה צויין על ידי ביה"ד כי "התעלמות מעדויות נסיבתיות כשמדובר ברצח המונים בחסות כוחה של ממשלה חזקה תהיה בבחינת "אוטם אוזנו משמוע שוועת נרדפים".

שוב ושוב, בעיצומו של תהליך הבירור, הודגש על ידי ביה"ד של הסנהדרין כי הוא "אינו בי"ד מטעם המדינה אלא בית דין עצמאי וולונטרי המבוסס על שיטת המשפט העתיקה של העם היהודי..." וכי דייניו מצווים לדאוג לא רק לעם היהודי אלא לכל באי עולם. בנוסף לדברים אלה נערכה גם התייעצות בין אנשי ביה"ד לבין מומחית למשפט הבין לאומי – פרופ' רות לפידות - ששללה טענה סינית לחסיון דיפלומטי. בסיכומו של דבר הגיע ביה"ד למסקנה, על פי העדויות המצטברות הנסיבתיות הרבות, שאכן קיימת תופעה חמורה של רציחת אנשי "פאלון גונג". בהודעה-הנחייה שהפיק ביה"ד הוא קרא לממשלת סין "ליישם את החוק שחוקקה בענין קציר איברים ...להפסיק כליל את הרציחות ...ולתת אפשרות לגופים בינלאומיים" לפקח על יישום הדבר.

בתאריך 17.7.08 ניתן ע"י ביה"ד של הסנהדרין פס"ד המצהיר על אחריותה של ממשלת סין לפשעים הנ"ל והוא קובע, בין היתר, שהאולימפיאדה היא סכנה לשלום האנושות. בכך גילה ביה"ד את מודעותו למשמעות הפוליטית-מעשית של פעולותיה של ממשלת סין המודעת להשלכות האפשריות של קיום הדיון לפני קיום האולימפיאדה. בקשר לכך הודיע ביה"ד כי "נטילת חלק בארוע זה, עלולה להשתמע, בהעדר תיקון המעוות, כהתעלמות ואף כתמיכת האומות והספורטאים המשתתפים..." בנוסף לכך נאמר בהודעתו כי "התעלמות משפיכות דמי נקיים עלולה להוות עידוד כדוגמת עידודו של היטלר ימ"ש בעריכת האולימפיאדה בעת שלטונו, בברלין" וכי "...השתתפות באולימפיאדה זו יהיה בה כדי להוות סכנה לשלום האנושות."

ממשלת סין, אשר הציגה את עמדתה בענין באמצעות שגרירותה בכתב ובתקליטורים, לא טמנה ידה בצלחת והמשיכה לפעול מאחורי הקלעים במטרה לצמצם ולטשטש ככל האפשר את הנזק שעלול להיגרם לה בגין הצהרה זו. אחד מהדברים שעלו זמן קצר לאחר מכן היתה תלונה שהופנתה לסנהדרין על כך שחברת הטלוויזיה שאמורה היתה לשדר את הדברים כך שיגיעו לידיעת אזרחי סין נכנעה ללחץ פוליטי וכלכלי שהופעל עליה והפרה את התחייבותה לשידור זה.

בתגובה לתלונה זו פרסמה הסנהדרין ביום י"א באב תשס"ח (12.8.08) הודעה שבה הצהירה כי "כניעה של כלי תקשורת לרבות ספקי שירותי שידור ללחץ פוליטי, כלכלי וכל לחץ אחר, תוצאתה עיוות האמת; הינה מסכנת חיי אדם ועלולה לסכן שלום האנושות כולה." בנוסף לכך צויין בשם ביה"ד כי "מניעת מידע או עיוותו היא השתתפות בפשע חמור ולפיכך כל אדם או גוף שנותן יד להשתקה או להפצת שקרים נושא באחריות לתוצאות, החל ממקבלי ההחלטות, קובעי מדיניות התקשורת, מנהלי הערוצים המצייתים וכלה באחרון הצלמים, העורכים השדרנים וצוות העזר."

כמובן שאת הסיבה לכלליותה של ההצהרה יש לתלות בחוסר האפשרות לבדיקה ראויה של העובדות בהקשר זה של קוצר בזמן ובמשאבים. למותר לציין כי מגבלות חמורות מסוג זה חלות לא רק על גוף כמו הסנהדרין, אשר איננו נהנה ממשאבים העומדים לרשותה של מדינה – וק"ו בקנה המידה של סין, אלא על כל מי שמבקש להילחם, בעולם של ימינו, נגד משטרי שיעבוד ודיכוי הפועלים בעולם. כפי שניתן ללמוד מדרך פעולתה של ממשלת סין בפרשה זו, אין עריצות נכנעת בקלות למתנגדים למדיניותה והיא ממשיכה את מלחמת ההגנה שבה היא נוקטת בכל אמצעי שנראה לה מתאים לפעולה.

ויש בפרשת העימות שבין ביה"ד היהודי העצמאי לעריצות הסינית משום השראה לכל אדם בימינו, שכן ניתן ללמוד ממנו עד כמה יכול הצד הצודק, קטן ככל שיהיה, להוות איום על שלוותו של המדכא. בהקשר זה מהווה העובדה שהסנהדרין פועל על יסוד המסורת היהודית משום גורם בעל משקל מיוחד, שכן יש להניח שבעיני גורמים לא-יהודיים נתפסת דרך פעולתו כמייצגת את היהדות. מנקודת מבט זו יש דווקא בהתעקשותו של הסנהדרין לנהל דיון רציני על אף היותו בלתי תלוי בגורם מדיני כלשהו משום הנחת תשתית לביסוסו בעתיד של מערכת משפט בינלאומית.

מבחינה זו מהווה כל פעולה מסוג זה שעשה הסנהדרין צעד בכיוון הנכון, שכן מדובר במצב שבו מתאחדת המסורת המשפטית היהודית עם המושגים העכשוויים של המשפט הבינלאומי, שבראשם ענינו של כל אדם באשר הוא, יהודי או לא, ברווחתם של בני האנושות כולה. ברוח זו יש התאמה בין פסה"ד של הסנהדרין לפסק דינו של בית המשפט בארגנטינה נגד הנשיא הסיני ולפסק הדין של בימ"ש אמריקני נגד ארגון טרור. המשך מגמה זו של טיפול משפטי בכל מי שפוגע בזכויות האדם הוא הדבר שעלינו לראות כחיובי ולתמוך בו, תוך השתדלות מתמדת לשמור על עצמנו טהורים מבחינה מוסרית.

כיהודים וכישראלים אל לנו לחשוש מביקורת ענינית. בין אם היא מופנית נגד ישראל או נגד משטר זר הפוגע בזכויות האדם, שומה עלינו להתמודד באומץ וללא פשרות עם כל תביעה רצינית.

נתונים נוספים