דלות מושחתת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 854
דלות מושחתת
שחיתות בעידן הקנאה
שווי ביתו של המועמד לראשות הממשלה הופך לנושא העיסוק ה"חם" של הציבור הישראלי. עצם העובדה שבעל הבית חולש על רכוש בשווי של מליוני דולרים מהווה, עבור מי שחפץ בכך, הוכחה לשחיתותו. לישראלים רבים נשמעת עצם העובדה שאיש ציבור הצליח להגיע להחזקה בנכס ששוויו עולה פי כמה על הערך המצטבר של משכורותיו במשך שנות שירותו את הציבור, כהוכחה לאי סדרים שליליים בניהול עניניו ומתוך כך לאי מוסריותו. אך אל לנו לתת לקנאה לעוור את עינינו מלראות את השחיתות האמיתית – וזו איננה קשורה במידת העושר שיש ליחיד, אפילו אם הוא נבחר ציבור.
אך אין זה נמנע המציאות שישתמש אדם בהכנסותיו – אפילו הן צנועות – בצורה חכמה, כמו בהשקעות כלכליות נבונות – כדי להשיג הון. לפיכך, עצם העובדה שעל אף קיום אפשרות פשוטה כזו, מסיקים אזרחים פשוטים כי מדובר בשחיתות, מציגה באור לא חיובי דווקא את האזרח הישראלי, הממהר לקפוץ למסקנות לגבי רכושו של אדם אחר; למעשה, מצביע הדבר על הלך מחשבה שיש היום לחברה הישראלית כולה.
דבר זה לא התחיל לאחרונה: רמתו והלך מחשבתו המוסרית של הציבור הישראלי, הרואה בהחזקה בהון משום הוכחה לשחיתות, הוא עדות לקיומנו בעידן של קנאה – עידן שבו מחונך ציבור שלם לראות התבוננות בפרטי חייהם של בני אדם אחרים – בין אם הם אנשי ציבור ובין אם לא - כדבר טבעי. אחר כך, באותה רוח, רגיל הישראלי של היום להעריך – תוך כדי קפיצה למסקנות – את טבעו של העושר שבידי האחרים. אמת המידה שאליה מחנכים אותו בחברה היא כזו שרואה החזקה ברכוש מועט כמעלה מוסרית.
בחברתנו, אין כמו דלות להוכיח יושר כפיים. למעשה, חוסר כל הוא, מבחינת רבים, עדות לטוהר מידות פוליטי: מגאנדי ועד בן-גוריון, מתחרים בהם מנהיגים במידת הדלות שלהם, אשר מהווה מושא להערכה, הערצה – וקנאה. בהתאמה לכך, מכיוון ששחיתות נחשבת כמכשיר להשגת עושר, נחשב חוסר הכל באופן אוטומטי לתעודת הכשר מוסרית, כאילו הדל הוא טהור בגלל עצם דלותו. בשל כך, פעמים רבות משמשת הדלות לכסות לשחיתות.
כי השחיתות איננה קשורה כלל לעושר אלא למידת הנזק שגורם המושחת לאחרים. בישראל של היום, למשל, השחיתות גלויה לגמרי: היא קיימת אצל כל מי שנתן את ידו לפשע הגירוש של אנשים מביתם. במקרה של גירוש זה, עובדת העושר היא משמעותית, כי יש שחיתות בלתי נתפסת כמעט אצל מי שיש לו בית מגורים גדול ונוח, והוא אינו נרתע מלנשל בעלי בתים אחרים מרכושם והופך אותם לנוודים מחוסרי כל. אך השחיתות שבהפיכת אדם לחסר-כל איננה נדרשת למצב כלכלי טוב מצדו של המושחת.
אין יותר חמורה ממידת שחיתותו של אדם בעל תפקיד חברתי, אשר ממונה על רווחתם של אזרחים ומקבל מהם, למטרה זו, שכר, אשר במקום לבצע את תפקידו, פועל בניגוד לענינם, כדי להזיק להם. אם מכסה אדם זה על שחיתותו במצג של דלות אישית, הדבר רק הופך לגרוע יותר, כי הוא מוסיף את חטא המרמה על פשע השחיתות. אין מושחת יותר מאיש ציבור דל רכוש, אשר מפעיל את השפעתו כדי לנשל אזרחים אחרים מרכושם.