דרך הדמוקרטיה שלנו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 849
דרך הדמוקרטיה שלנו
דוגמה נוראה לדרך הדמוקרטיה ניתן היה לראות לאחרונה בעימות שנוצר מסביב לשאלה האם להשיב את חללי ה"דקר" או לא: מראיינים שני "נציגי" הדעות המנוגדות: אחד אומר שלדעתו יש להשיב את חללי ה"דקר" בכל מחיר והשני אומר שיש להניח להם במקומם בקרקעית הים.
ההחלטה, תהיה אשר תהיה, לא תיעשה על יסוד טיעונים, כי לא מושמע אף טיעון רציונלי. ההחלטה תהיה רגשית. גם כששולמית אלוני אומרת בדיון הטלויזיה שעוסק בנושא "אני חושבת שיש להשאיר אותם בים." היא משתמשת במלה "חושבת" אך מתכוונת "חשה", כי אין היא תומכת את אמירתה בטיעונים הגיוניים או מביאה את סיבותיה.
ואם נתייחס לענין גופו, אז יש לשים לב לכך שאיש אינו שואל "מי ישלם?" או "על מי מוטלת החובה לשלם? או "למי יש זכות לשלם?". מכך נובע שהתפישה הכללית השגורה היא שאם יוחלט למשות את הצוללת "בכל מחיר" - אנחנו, משלמי המסים, נשלם את המחיר - ואם, לעומת זאת, יוחלט שלא לגעת ב"דקר", לא יתנו לאיש הזדמנות לעשות מעשה - ובמיוחד לא לבעלי הזכויות בענין, שהם, קודם-כל, בני משפחות החללים.